אנשי השמאל המתוסכלים מבין האמנים המתוסכלים, מנסים זו הפעם השלישית – ברוב חוצפתם וייאושם, להחרים את היכל התרבות באריאל.
הפתרון – פרט לסלידה מהמעשה והעושים – חרם נגדי של הציבור בישראל, המתנגדים לחרם, על האמנים, על ההצגות שלהם ועל הארגונים שלהם.
האם המשתמטים מצה"ל, מבין האומנים – הם שיובילו את המאבק.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
יש מדינות וחברות שמטילות חרם על תוצרת ישראל המיוצרת ע"י המתנחלים.
יש יהודים כשרים – המטילים חרם על המתנחלים.
יש אנשי חמאס, חזבאללה, פת'ח, סוריה, איראן ותומכיהן – המטילים חרם על ישראל, על היהודים בישראל ובמיוחד על המתנחלים.
ומה עלינו ללמוד – מכך – שישראלים, אזרחי ישראל בעלי דעות שמאלניות – מבלי להתעמק, מבלי להבין את טיב השלכות מעשיהם, מצטרפים בגלוי למחרימי ישראל, לא מטעמים אידיאולוגיים, אלא טעמים קיומיים, אנטי ציוניים הרואים ביהודים בישראל, בגבולות 67 או 48, גורם שיש להשמידו ולהוציאו מהאזור.
תורכיה שכנתינו וידידתנו לכאורה – עד לתקופה האחרונה פרסמה מסמך לפיו: "ישראל היא סכנה קיומית ואסטרטגית לתורכיה" – כל זאת בהשפעת נטייתה לציר הרשע – סוריה איראן, מטעמים של הזדהות איסלאמית, פוליטית צבאית.
והנה באים אחינו – הלא מדוכאים, השבעים הנאורים, האינטליגנציה האוניברסאלית ורואים במתנחלים איום לשלום האיזור, לפי אמונתם ההזויה והלא מציאותית.
והיה אם יורדו כל ההתנחלויות וישראל תחזור לגבולות 67 – "יפרוץ השלום", כמו מעיין של מים זכים מבטן האדמה הרותחת של האיסלאמיזציה ושנאת ישראל.
אבו-מאזן – הפרטנר המועדף של השמאל הצהיר: שעל מדינה לעם היהודי בגבולות 48, יש על מה לדבר.
אבל מדינה בגבולות 48 – הוצעה לערבים ע"י האו"מ ב-1947 (תכנית החלוקה) והתשובה שלהם (למזלינו) – היתה מלחמת העצמאות.
ואחרי שהפסידו בה, וביתר המלחמות, הם רואים ב-48 – כיום "הנכבה" ובצדק. ועליהם לדעתי לעשות זאת פעמיים בשנה.
בראש חותמי העצומה נמצאת הגב' חנה מרון.
צר לי עליך הגב' מרון – שחקנית דגולה, אישה מוערכת ששכחה בלהט השנים – מי גרם לנכותה, מי הגורם שעמד מאחורי הפיגוע במינכן – שקטעו את רגלה.
האם היא מודעת, שבמעשיה עם חברותיה ואומניה, חותמי העצומה – היא עלולה לאבד חס וחלילה גם את רגלה השניה, שהרי זו שאיפתם של אלה, שאיתם היא חושבת ברוב תמימותה לעשות שלום.
האם "המשתמטים" מצה"ל – מבין האומנים המחרימים – הם שיובילו את המאבק או את לפיד השחרור והנסיגה מהשטחים.
האם הנסיגה מעזה (גוש קטיף) – לא למדו לקח חלק מהציבור – שמדובר בכישלון, שהביא להקמת מדינת חמאס, בחצר האחורית של ישראל. סגן הרמטכ"ל, האלוף הראל (בתקופת הנסיגה מעזה) בראיון בטלויזיה הביע את עמדתו כי נסיגה חד צדדית, נוסח עזה – מיועדת לכישלון ולפגיעה בביטחון ישראל.
העיר אריאל – גושי ההתנחלויות הגדולים, הוקמו באישור ממשלות ישראל.
רוב הישובים ביהודה ושומרון – הוקמו ואושרו ע"י ממשלות "המערך", עבודה – לאמור השמאל. לבוא בטענות ובחרמות, כלפי היושבים שם – גם אם הם עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים, לאומיים, היסטוריים, זאת חוצפה וחוסר הגינות.
תושבי אריאל ובנותיה – אזרחי ישראל לכל דבר, גם אם השטח לא סופח משפטית, הרי בניה של אריאל ובנותיה, משרתים בכל יחידות צה"ל, ביחידות עילית, במילואים בזמן שלום ובוודאי בעת מלחמה, והם הם בגופם מגינים על חותמי העצומה, וביניהם המשתמטים מצה"ל, להופיע בבטחה, בת"א, חיפה, ירושלים ובאר-שבע.
חותמי העצומה – מחרימי יש"ע – נהנים ממענקים וכספי מדינה וציבור, שחלקם באים מאזרחי יש"ע וממשלה התומכת במתנחלים.
כלומר, כסף לקיום התיאטרון וקיום אישי לקחת ממשלה ימנית תומכת אריאל כן – אבל להחרים את אריאל אומנתית – זה לא מפריע, זאת צביעות אינטלקטואלית במיטבה.
המשתמטים מצה"ל – מבין החותמים רצים אצים להשתתף בהצגות ובסרטים בתפקידי חיילים, כמו בופור, לבנון ועוד ומקבלים שכר נאה, ופרסום נאות – זה בסדר, זה מסתדר מצפונית.
ח"כ יוסי ביילין – במאמרו בעיתון "ישראל היום" (מיום 7.11.10) – כותב "אסור למאוס במיעוט" – לדעתי הוא צודק.
אבל הוא יסכים איתי – שמותר לרוב להחרים מיעוט שהוא חושב שהוא מאוס – כמו שלמיעוט מאוס מותר לזעוק נגד הרוב.
וראה בעניין זה גם את מאמרו של העיתונאי דן מרגלית בעיתון "ישראל היום (7.1.10) – כתשובה לח"כ ביילין ולחותמי החרם תחת הכותרת: "יהירות, התנשאות וחרפה".
חבל שהאומנים חותמי "הפשקווילים" – לא פותחים עיניהם לראות, שהפרטנר המיועד – הוא לא פרטנר רציני, אלא אימפוטנט פוליטי, שחמאס עזה – השולט על חצי מהפלסטינים גם ביו"ש – לא מוכן לכל הסדר ושערפאת לא הסכים להסדר הנדיב שהציע ברק ואבו-מאזן לא הסכים להסדר הנדיב לא פחות – שהציע אולמרט – ומה שהיה הוא שיהיה.
אז לכן – אומנים מתוסכלים ומיואשים – תמשיכו לכתוב "פשקווילים" – ואנשי אריאל ויו"ש, ימשיכו לפרוח, להתרחב ובגופם ושטחם לשמור על בטחון ישראל וגבולותיה – על אפם וחמתם של אויבינו ומתנגדינו מבית ומבחוץ.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
