מה אם היינו יכולים לעצום את העיניים למשך 2 דקות בנסיעה באוטובוס, ולהיכנס לחלום צלול אמיתי וחזק?
זו בטח הייתה חוויה מאוד פראית וסוערת - ואולי בגלל זה קוראים לה WILD.
מדיטציית 7 השעות
האם אחרי 40 שעות של מדיטציה על הר נוכל להיכנס לחלום צלול יותר בקלות?
נזירים טיבטיים שעושים את זה כל יום מספרים דברים מדהימים. חלקם הפכו לגדולים ומוכרים, כמו מיקאו אוסוי, שכאמור גילה את הרייקי לאחר שישב כמה ימים על הר.
אחד החלקים החשובים ביותר במדיטציה הוא ההתבודדות הארוכה, מה שמוזכר לעיתים גם בקבלה.
כבר דיברנו על מעגלי השינה במאמר על ה-MILD. וכעת, ייתכן מאוד שזה בדיוק מה שקורה. הגוף הפיזי נרדם, ואנחנו יכולים לפנות יותר זמן לדברים קצת פחות פיזיים - כמו החלומות.
אז חשק לשבת 40 שעות על הר, אין לנו.
אבל האם 7 שעות במיטה יוכלו להשתוות לכך?
WILD
או בראשי תיבות, Wake-Initiated Lucid Dreaming.
בדומה לשיטת ה-MILD, גם פה אנחנו משתמשים בעקרונות דומים. לישון 5-6 שעות, להתעורר, לחשוב על חלומות - ואז להיכנס אליהם.
ומלבד החלק האחרון, תוכנית העבודה זהה (ראו במאמר על ה-MILD).
כמו ב-MILD, גם הפעם נתכוונן לפני השינה, נקום אחרי 5-6 שעות, נרשום חלומות, נעסיק את עצמנו בחלומות 45 דקות, ואז נחזור למיטה.
אבל בניגוד ל-MILD, הפעם אנחנו לא חוזרים כדי לישון. טוב, לא לגמרי.
הפעם הנסיעה תהיה קצת יותר מעניינת...
המטרה - לחלוף על פני שיתוק השינה במלואו.
התוצאה - כניסה חלקה לחלום צלול, בלי צורך בבדיקות מציאות.
רמת הקושי - ...קצת כמו באולינג.
גם פה זורקים כדור, וגם פה הוא או כבד מדי, או עם חורים קטנים מדי.
בלו-פרינט
הרעיון הוא לגרום לגוף להירדם, ובאותו הזמן להשאיר את המוח ער.
בשביל זה יש את המאמר על מדיטציית מדריך החלומות. ואני שם דגש על החלק שבו סופרים.
מספרים הם משהו שעוזר להשאיר את המוח ער בזמן שהגוף נרדם.
יכול להיות שנתחיל לספור, ופתאום, ב-50 או 60, נגלה שהגוף שלנו משותק. יכול להיות שנצטרך לספור עד 700, אולי בכמה פעמים הראשונות בכלל לא יקרה כלום...
חשוב לזכור שכל אחד חווה את זה באופן שונה.
ברגע שמתחיל שיתוק השינה, חשוב להיות אדישים עד כמה שניתן. תנו לחוויות לחלוף, תסתכלו עליהן ותחקרו.
ברגע שמגיעים לשיא מסוים, נסו למצוא את הדרך שלכם "לגלוש" לתוך חלום צלול.
אולי זה יהיה על ידי ריצה, אולי על ידי שחייה, אולי נהיגה במכונית או אופניים. בכל מקרה, הפעלה של כמה שיותר איברים בגוף - בדמיון כמובן - תגרום למעבר ממודעות לגוף למודעות לחלום.
על מה אני חושב עכשיו?
הרעיון הוא להעביר את המודעות - מהחומרי אל המופשט.
בזמן שיתוק השינה, אנחנו חצי מביטים על המציאות הזו, וחצי מביטים על החלום (מה שאנחנו מדמיינים). ככל שניתן יותר תשומת לב לצד מסוים, כך נעדיף להסתכל עליו.
מכך אנו מבינים שאם נתמקד בתופעות המתלוות לשיתוק השינה, ניבהל מהן וניתן להן תשומת לב, אנחנו נישאר במישור החומרי, נתמקד בגוף, ובכך נישאר חצי ערים וחצי ישנים, או שנתעורר לגמרי.
באותו הזמן, אם נבחר לתת את תשומת הלב דווקא לחלק הדמיוני, המישור המופשט, למשל סצנה בה נדמיין את עצמנו רצים במסלול ריצה או נוהגים על הכביש, ככל שנפעיל את הגוף הדמיוני יותר, כך נמקד את תשומת הלב בחוויות הדמיוניות, והמודעות שלנו תעבור אליהן.
ואז, בלי לשים לב, כבר גלשנו לתוך החלום.
בוקר או לילה?
בוקר, בלי שום ספק.
זיכרו את מעגלי השינה מהמאמר על ה-MILD.
אם נבצע WILD בתחילת השינה, לחלומות ייקח הרבה זמן להגיע, וגם אז הם יהיו קצרים וחלשים. התוצאה תהיה כמה שעות טובות של שכיבה במיטה ללא התקדמות.
לעומת זאת, אם נלך לישון לכמה שעות וניתן למעגלי השינה לפעול, כשנקום לאחר מכן - ואז נחזור למיטה ונתחיל את ה-WILD, החלומות יגיעו מיד ויהיו הרבה יותר חזקים.
ואיפה האוטובוס?
ככל שנתאמן על ה-WILD יותר, כך נוכל ליזום את הפעולה באופן רצוני גם בזמן עירות.
הרי כשאנחנו מנמנמים באוטובוס או בשנת הצהריים אנחנו חולמים בכל מקרה (בדרך כלל אלה חלומות קצרים וללא שיתוק שינה). אז למה לא להפוך גם את החלומות האלה לצלולים?
גם ה-WILD הינה אמנות, וכמו כל אמנות, גם זו זקוקה לאימונים.
ואם נעקוב אחר תוכנית העבודה של ה-WILD, אחרי שהצלחנו כמובן ברישום החלומות, בבדיקות המציאות ובכניסה ל-MILD, נוכל להפוך את ה-WILD לכלי העבודה המרכזי והיעיל ביותר שלנו בתחום החלומות.
וזיכרו, גם אם התעוררתם, סביר שאתם עדיין חולמים.
מקווה שתשימו לב,
מיכאל.
מיכאל אלבוים הוא מיסטיקן המתמקד בחלומות צלולים, פירוש חלומות וחוויות חוץ גופיות.
למאמרים נוספים והזמנת הרצאות, ניתן ליצור קשר באתר של מיכאל: www.halom.co.il
