כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון?
למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?
הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק אותנו מזרם החיים הטבעי, אז למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח
האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"
כמו ניילון נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים"
למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של ביטחון אנשים, חפצים , מקומות ,טראומות , פחדים ולמה אנחנו לא נצמדים לאמון בתהליך החיים?
מי שנצמד לשמחה ולאהבה נחשב מטורף לא מין "השורה... "
הטבע והאקזיסטינס המדהים תמיד נותן תשובות ...תראו עץ גם באמצע ערי הבטון והפיח יכול להבהיר עד כמה מגוחכת ההצמדות הזו ועד כמה לא טבעית וכן אנחנו וטבע אחד פשוט הוא עדיין זוכר מי הוא אנחנו קצת פחות.
תארו לכם עץ שצורח על הרוח..."היי אל תקחי לי את העלים" , תארו לכם עץ עומד עירום בשלכת רועד ומתנודד מצד לצד סובל ומיילל ,כי אין לו עלים עכשיו? נכון זה נראה מגוחך ??? ואנחנו לא מגוחכים קצת ???
שאנחנו מתקוממים סליחה זה שלי!
וזה בכלל לא משנה אם מדובר באנשים או חפצים, חוץ מאיתנו גופנו כלום לא שלנו האמת אפילו חלק מהמחשבות והתבניות שהורגלנו אליהם לא תמיד אנחנו אז מי אנחנו?
אנחנו הכול ולא כלום, דרך אגב השער פתוח אתם מוזמנים לחיים.
הפוסט לקוח מהניוזלטר לאן נושבת הרוח ניוזלטר לענייני מודעות והתפתחות אישית , להצטרפות לניוזלטר וקריאת
הסדנאות והפסטיבלים אנא הכנסו לקישור
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
