הקלון של צחי הנגבי 

אז מה אתם אומרים, צחי הנגבי יצא עם קלון או בלי קלון? הוא עבריין מוקצה או קדוש מעונה?

מצד אחד, בית המשפט קבע שיש במעשים בהם הורשע קלון, אבל מצד שני, אב בית הדין, בדעת מיעוט רועשת, קבע שאין במעשים קלון, והעונש שנקבע הוא רק קנס כספי נמוך. הפרשנים מדווחים לנו כי הנגבי יוכל להתמנות לשר בממשלה (גם זו הנוכחית) וגם להיבחר לכנסת הבאה. ובכלל, נראה שלפי מכתבי התמיכה שקיבל מראשי המדינה הוא כבר מועמד ראוי לראשות הממשלה.

הציבור מבולבל ונחלק בדרך כלל לפי הדעה הקודמת, הפוליטית או האישית,  שהיתה לו על צחי הנגבי. חלק אוהדים נלהבים  וחלק מבקרים חריפים.

ההרשעה בפלילים איבדה בפרשת הנגבי באופן סופי את כוחה להטיל קלון על העבריין. חשוב לדעת כי במקורו המשפט הפלילי נועד להטיל קלון על העבריין, להרחיק אותו מהחברה, לסמן הבחנה בין אנשים נורמטיביים ששומרים על הכללים, הערכים והנורמות של החברה, לבין פורעי החוק, שפוגעים בחברה, שמקומם מעבר לגדר. חפיפה מלאה בין משפט פלילי לבין קלון היתה נהוגה ומקובלת בכל שיטות המשפט, והיא שהעניקה למשפט הפלילי את כוחו. כוח של גינוי, הרחקה וקלון.

ההתרחבות של המשפט הפלילי, לתחומים שאין בהם פסול מוסרי בולט ולמעשים שאינם נתפסים כאסורים על ידי כלל החברה, הובילה לאבחנה האבסורדית בין עבירות שיש בהן קלון לעבירות שאין בהן קלון. עד היום לא ברור לי מה זה עבריין פלילי מורשע שאין בו קלון. הרי אם הוא מורשע בפלילים, ונקבע שעשה את המעשים הפוגעים והאסורים, ברור שדבקה בו מידה כלשהי של קלון. הקלון הוא הגינוי שהחברה מגנה את אלה שפוגעים בה. אם אין קלון, אין גם עבירה, ואין צורך ומקום להעמיד לדין, ולהעסיק את בתי המשפט, המשטרה והציבור, בטיפול הפלילי במעשה.  המסר השיפוטי שעולה מהרשעה בעבירה בלי קלון הוא מבולבל ומבלבל. מסר סותר ובלתי מובן לחלוטין. כך למשל היה במקרה של חיים רמון. מעשה מגונה חמור שראוי להרשעה פלילית אבל לא לגינוי? כך גם אצל צחי הנגבי. המסר הוא סותר ולא מובן. עכשיו כבר יש לנו שכלול חדש של מושגי הקלון. הנה הנגבי הורשע בעבירה, הוטל עליו קלון, אבל לא ממש. הוא הרי יוכל להיבחר לכנסת הבאה ולכהן כשר. אפשר אולי לקרוא לזה קלונצ'יק. קלון קטן, שלא ממש נחשב.

שורש הבעיה הוא כמובן בחברה הישראלית שאיבדה את בסיס ההסכמה הרחב שלה על הנורמות הראויות, ועל חומרתן של התנהגויות שמוגדרות כעבירות. בהעדר הסכמה רחבה בציבור הישראלי בשאלות ערכיות ונורמטיביות, אי אפשר לצפות שההפללה של המעשים תוביל באופן אוטומטי לגינוי חברתי, ולהרחקה של העבריין מעמדות הובלה וייצוג. הקלון, הוא קודם כל כלי חברתי סוציולוגי – תגובה שלילית של החברה כלפי אדם שפגע בה ובערכיה. לתקשורת תפקיד חשוב בייצוג וביטוי של הקלון הנלווה למעשים לא מוסריים הפוגעים בציבור ובערכיו.

בית המשפט אינו הגורם הנכון והמוסמך לקבוע את שאלת הקלון. תפקידו הוא לקבוע את האשמה הפלילית ואת הענישה המתאימה לחומרת המעשה. שאלת הקלון, היא שאלה חברתית, ערכית, תרבותית וצריכה להישאר לשדה התקשורת, הציבור והפוליטיקה. כן, דווקא הפוליטיקה. לא בית משפט צריך להחליט האם צחי הנגבי ראוי להיות שר, חבר כנסת או ראש ממשלה. זהו תפקידן של המפלגות, של מנהיגי דעה, אנשי רוח ותקשורת, ובסופו של דבר הציבור הרחב.  צחי הנגבי מינה במשך שנים מקורבים למשרות ציבוריות על חשבון הציבור, ושיקר בקשר לכך. האם זהו האיש שראוי להמשיך לכהן כמנהיג וכמשרת ציבור. אתם תחליטו.