חובת ההוכחה על המבטחת 

פלוני בוטח בביטוח חיים שכלל גם כיסוי ביטוחי למקרה של ''מוות מתאונה''. פלוני נהרג בתאונת דרכים. חברת הביטוח שילמה למשפחתו של פלוני תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח של מוות (''ריסק'') אך דחתה את דרישתם לשלם תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח של "מוות מתאונה'', בטענה כי נוכח חריג לחבותה בפוליסת הביטוח לפיו היא לא תהיה אחראית למקרה ביטוח הנובע מ"שכרות אלכוהליזם או שימוש בסמים, פרט למקרה של שימוש על פי הוראות הרופא'' (להלן ''החריג בפוליסה''), אין היא חייבת בתשלום תגמולי ביטוח היות והמנוח היה שיכור במועד התאונה.  

בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעת, שהסתמכה על קביעת המשטרה ואף הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, וקבע כי המנוח אכן היה שיכור במועד התאונה.  

עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת לחלותו של החריג וקיבל את התביעה במלואה. זאת, מאחר שהנתבעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצבו של פלוני השיכור לבין קרות התאונה. "בהחלט יתכן מצב בו התאונה התרחשה עקב גורם חיצוני אחר, שאינו קשור למנוח וכי שכרותו לא היתה הגורם לתאונה בפועל" קבע בית המשפט והוסיף "משעה שלא הונחו בפני בית המשפט הנתונים העובדתיים בנוגע לאופן התרחשות התאונה, הרי שלא ניתן לקבוע ולו ברמת מאזן ההסתברויות, כי ישנו קשר סיבתי בין שכרותו של המנוח לבין התאונה". 

הנתבעת חויבה אפוא לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בסך של כ-213,000 ש"ח.  

(ת"א (חי') 7595-08)