הכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה 

תאונת עבודה עשויה להתרחש לא רק בשל גורמים חיצוניים (לדוגמה: קרש עץ שנפל על העובד) אלא גם בשל גורמים פנימיים כדוגמת אוטם שריר הלב. במקרה כזה לא די בהוכחה כי התאונה אירעה במהלך העבודה. זאת נוכח הוראות סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי שבו נקבע, כי אין רואים כתאונת עבודה תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים. כאשר המוסד לביטוח לאומי דוחה תביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה, יש להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

תאונת עבודה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה. מדובר בשתי דרישות מצטברות. על כן, בתביעה כזו על פי רוב ממונה מטעם בית הדין לעבודה מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלות הרפואיות המתעוררות, וכן בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לעבודה. המומחה נדרש גם להכריע בשאלה, האם השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים. או במילים אחרות – האם לעובד היו "גורמי סיכון" כלשהם (כגון יתר לחץ דם או מחלות אחרות) שבגינן בכל מקרה היה מתרחש אותו אירוע פנימי (כגון אירוע לבבי או אירוע מוחי) ולעבודה למעשה לא היתה כל השפעה על התרחשות האירוע.

הכלל הרווח בפסיקת בתי הדין לעבודה הוא כי בדרך כלל יש לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ועולה על זו של מומחים מטעם הצדדים. לפיכך, ההלכה היא כי בשאלות רפואיות בית הדין לעבודה סומך ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ואינו סוטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

כך גם במקרה שלפנינו, שבו נדונה תביעה להכרה באירוע מוחי אשר אירע כ-15 דקות לאחר פעילות מאומצת שביצע התובע במהלך עבודתו. על פי הראיות שהובאו בפני בית הדין לעבודה, פעילות מאומצת זו היתה חריגה והתרחשה לעיתים רחוקות בעבודתו של התובע. במהלך הדיון מונה מומחה מטעם בית הדין, אשר בקבע בחוות דעתו כי אלמלא האירוע החריג, האירוע המוחי היה מתרחש מאוחר יותר, וזאת נוכח גורמי סיכון קיימים אצל התובע. במילים אחרות, וכפי שקבע בית הדין "האירוע בעבודה "זירז" את קרות האירוע המוחי אצל התובע".

במקרה זה בית הדין יישם את הכלל הנ"ל, ועל סמך קביעת המומחה ביחד עם סמיכות הזמנים בין המאמץ החריג לאירוע המוחי, פסק כי יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה:

"במקרה שבפנינו התובע לקה באירוע המוחי כ-15 דקות לאחר שחזר מהעבודה המאומצת בלב ים, נתון אשר יש בו לחזק את קביעתנו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם בו לקה התובע. אמנם, סמיכות הזמנים בין האירוע החריג לקרות האוטם אינה פרמטר יחיד אשר די בו בכדי לבסס קיומו של קשר סיבתי; אך הסמיכות במקרה שבפנינו מוסיפה נדבך נוסף לאמור בחוות דעתו של המומחה, ויחד הם מובילים למסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי של התובע."

(ב"ל (ב"ש) 1452-08)