רישום פלילי 

שמו הטוב של אדם הוא נכס יקר. חשד פלילי שהועלה נגד אדם הוא כתם שהוטל בשמו הטוב. עולה השאלה: כיצד יוסר כתם זה? לאחר שנפתחת חקירת משטרה ישנם שני מסלולים אופציונאליים, האחד, התיק מועבר מהגוף החוקר למחלקת התביעות של המשטרה (להלן: "התביעות"), השני, הגוף החוקר מעביר את תיק החקירה לפרקליטות (בדרך כלל בתיקים החמורים יותר). לאחר עיון ובחינת התיק, מחליטים הגופים לעיל על עתיד התנהלותו של התיק. בפני התובע עומדות האפשרויות הבאות: ראשית, הגשת כתב אישום ע"י התביעות או ע"י הפרקליטות. שנית, הפרקליט מחליט לסגור התיק לאור אחת העילות הבאות: 1. חוסר אשמה. 2. חוסר ראיות. 3. חוסר עניין לציבור ששונתה לאחרונה בעילה: "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". בדיון הנ"ל אתמקד בשינוי עילות הסגירה העומדות בפני הפרקליט מחוסר ראיות לחוסר אשמה. ישנה נפקות מכרעת מבחינתו של אדם, לעילה שבה נסגר נגדו תיק החקירה. "סגירת תיק בעילה של 'חוסר אשמה' פירושה שאין כלל רישום משטרתי, מקל וחומר לא ניתן למוסרם לגורמים שמחוץ למשטרה" (בג"ץ 7256/95 פישלר נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד נ(5) 1, 10). סגירה זו, מבטיחה, כי לא יבוצע רישום, המטיל באדם כתם פלילי, וממילא לא יועבר מידע כלשהוא לגורם חיצוני שעלול ליצור סטיגמה מוטעית, או להטיל, על לא עוול בכפו, דופי בעברו וכתם לשמו הטוב. הרציונאל במגמת הפסיקה של בית המשפט העליון ובהנחיות פרקליטות המדינה, הוא להימנע מגרימת עוול הנובע מחשד בלתי מבוסס. יש לברך על מגמה זו, ולעמוד על זכותו המלאה של אדם חף מפשע, שייסגר כנגדו התיק בעילה של 'חוסר אשמה', וכי החשד שהועלה נגדו יימחק לחלוטין (מחיקת רישום פלילי). בדרך זו, מגנים רשויות החוק על כבודו של אדם. זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד אדם וחרותו. סגירת תיקים בעילה של 'חוסר ראיות' והרישום הנלווה, גולמים בחובם השלכות שליליות, משפילות, מגבילות את חופש העיסוק של אדם ופוגעות בפרטיותו של אדם ובכבודו. במדינה דמוקרטית, אין כל הצדק שיידבק כתם זה על אדם על לא עוול בכפו. סעיפים 1 ו-2 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 קובע: כי מידע בדבר החלטה שלא להעמיד לדין נכלל רק במרשם הנעשה על ידי המשטרה לצרכיה. סעיף 11א לחוק קובע כי מידע בתיק שנסגר, על החלטה שלא להעמיד לדין, לא יימסר לעיון אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק: היועץ המשפטי לממשלה ותובע משטרתי, לצורך מילוי תפקידיהם: המשטרה, שירות הביטחון הכללי, המשטרה הצבאית, ומחלקת בטחון שדה של צה"ל, לפי כללים מסוימים: קצין מבחן וחוקר מדעי בתנאים שנקבעו בתקנות. סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982קובע: "ראה התובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט עניין לציבור..." בהמשך להוראות סעיף 62 הוציאה פרקליטות המדינה, זה מכבר הנחיה, המבהירה את אופן הפעלת שיקול הדעת לעניין סגירת תיקים. לתובע השוקל את עילת הסגירה בתיק, ישנו מתחם של שיקול דעת, לפיו הוא שוקל אם ייסגר תיק החקירה מחמת 'היעדר ראיות מספיקות' או מחמת 'חוסר אשמה'. סעיף 9 להנחיית פרקליטות המדינה קובעת: "העיגון הראייתי להכרעה זו הינו מבחן הראייה המנהלית. היינו, כדי שעילת הסגירה תהיה 'חוסר ראיות מספיקות', הראיות שבתיק צריכות להיות כאלה שאדם סביר היה סומך עליהן כדי לקבוע שהחשד עדיין קיים ועומד. אם אין בתיק ראיות מסוג זה תהיה עילת הסגירה 'היעדר אשמה' ". במידה שהוחלט על סגירת תיק מסיבה של חוסר ראיות, דרך המלך היא לבחון את המקרה לגופו, להיוועץ עם עו"ד מומחה ולהגיש ערר על ההחלטה לסגירת התיק. מטרת הערר היא לשינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה. הלכה פסוקה היא, שישנם מקרים בהם יש "שמץ ראייה" (כפי שהוגדרה בהנחיות הקודמות של פרקליטות המדינה), ועם זאת, בהתחשב במהות הראייה, במשקל הראייה או בכל נסיבות המקרה, אין זה ראוי שהמשטרה או הפרקליטות יסתמכו על שמץ זה כדי להשאיר על כנו כתם של חשד באדם. חשד כזה, כשהוא נרשם בתיק החקירה, שחור על גבי לבן, ראוי לו שיהיה נתמך על ידי ראייה שיש בה ממש, גם אם אין היא מספיקה כדי להגיש כתב אישום. ראוי לציין כי, במשפט פלילי במידה וקיים ספק, נוטה הוא לזכותו של הנאשם עד שלא הוכח אחרת. התובע שמחליט על סגירת התיק, בוחן את הראיות שבתיק, האם יש בהן כדי להשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד (האם הן עומדות במבחן 'הראיה המנהלית'). ישנם מקרים רבים בהם הראיות מועטות ביותר, אין הלימה בין העדויות השונות, העדים לא נחקרים על עדותם ולא ניתן לקבוע מסמרות בנקודות קרדינאליות לעניין משקל הראיות. כל אלה, מעלים ספק בדבר אשמתו של אדם, לטעמי, זכאי החשוד להנות מספק זה עד שלא יוכח אחרת, וזאת לא רק לעצם ניהולו של המשפט, אלא גם לאופן ההחלטה של עילת הסגירה התיק. לאחר שהחשוד קיבל את מכתב סגירת התיק בתיקו בעילה הרלוונטית, יש להגיש, לגורמים המתאימים, רצוי דרך עורך דין מומחה בתחום, ערר בנוגע לשינוי עילת הסגירה בתיק. ראוי לציין, כי אף אם הגורם הרלוונטי, החליט על דחיית הערר, קיימת אפשרות נוספת לערעור על החלטתו, כאשר בערעור הנוסף ייבחנו בעיקר: 'מבחן הראיה המנהלית' והאם החלטתו עומדת 'במתחם הסבירות'. לסיכום: תיקי חקירה רבים נפתחים בעקבות תלונות, לעיתים אף תלונות שווא, על סמך מידע חלקי, עדויות לא בהירות ונהירות, מידע שלא נחקר עד תום ולעיתים לא נחקר כלל, דוחות אירוע לא מפורטים של שוטרים וכו'. מול רשויות החוק, ניצב חשוד שנסגר התיק בעניינו 'מחוסר ראיות', על לא עוול בכפו. ענייננו במשפט פלילי. במקום בו אנו חיים יש דין ויש דיין, אין הדעת סובלת כי תלונת שווא או ראייה אשר אין בה ולא כלום תטיל דופי בכבודו של האדם ובשמו הטוב. הנחת היסוד במשפט הפלילי היא "שכל אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו", הנחה זו רלוונטית גם לעצם ההחלטה לסגירת תיק, משום שגם אם קיימת ראייה, יש לבחון את טיבה בטרם יוחלט על פגיעה בזכויות היסוד של הנאשם. לפיכך, בנושא רם מעלה זה, המלצתי היא לפנות בצורה חכמה עם הטיעונים הנכונים ולהילחם על השם הטוב