אחד המשפטים האהובים עליי היה, "אתמול לא אכלתי כלום, אולי תפוח אחד, שתיתי מים ובערב קינחתי בחביתה ולחם קל, ממש כלום", המשפט הזה פתח לי פתח ענק, פתח גדול בקיבה וללא יסורי מצפון, אלא באישור מלא, ממני, שזה בסדר אם יום למחרת אוכל להשלים את החסר מאתמול, וכמובן שתמיד נפלתי, כי השלמתי בכמויות.
תפריט דיאטה תמיד יהיה דל לעומת כל מה שהורגלנו לאכול במשך השנים, ישנם תפריטים עשירים יחסית, אך, תמיד יהיו שם כמה מאכלים שלא ממש בא לי עליהם היום או מחר או עוד שבוע, אז, מדלגים עליהם, ובאותו הרגע מרגישים גיבורים גדולים, כי למרות שכתוב, היה לי מספיק כוח גם על זה לוותר.
אבל, אז מגיע יום המחרת, ואני כבר בראש אחר לגמרי, קצת רעבה, קצת מוטרדת שלא אכלתי הרבה אתמול, ומרגישה שיש לי סיבה טובה לאללה, להשלים את החסר היום. טעות!
כל יום הוא יום חדש, יום שבו ממשיכים לעקוב אחר תפריט דיאטה, לא היכן שעצרנו אתמול, אלא, מתחילים מחדש את היום הזה, מבלי למצוא סיבות כאלו ואחרות על מנת לגרור את השאריות שעליהן ויתרנו ביום אתמול.
וזה תקף גם לפעולה הפוכה, אתמול אכלתי יותר מדי, היום אצמצם ואוכל מעט, שוב, טעות! אותה טעות מהכתוב למעלה, יש להצמד לתפריט דיאטה יום ביומו, גם אם אכלתם אתמול יותר או פחות, אל תתפתו ללכת שבי אחרי התירוצים האלו, כי הם יפילו אתכם חזרה למקום שממנו אתם רוצים לברוח.
הכותבת היא סיגל דביר, מנהלת בלוג מצליח על שמנה לשעבר אשר מספרת את סיפורה האישי כשמנה, משתפת את רגשותיה, תחושותיה וכאביה כבחורה עבת בשר ובנוסף מחלקת עיצות אישיות להצלחה.
www.seesigal.com
