אין דבר העומד בפני הרצון, היא אמרה נכונה ביותר בכל מה שקשור להשגת מטרות והצלחה בחיים. הרצון והצורך להגיע להישגים בכל תחומי החיים, כלכלי, תעסוקתי, זוגיות ועוד, הם ללא ספק מרכיב חשוב בחיים שלנו כבני אדם בחברה. אבל בלי לשים לב לכך יותר מדי, חלק גדול מהמטרות שלנו מובנות בתרבות ומוכתבות לנו כאילו היו תורה מסיני. כתושבים במדינת ישראל, 21 השנים הראשונות בחיים שלנו משורטטים היטב כבר מרגע הלידה. לא כולם מצליחים לעמוד בתכתיבים האלה ומוצאים את עצמם פעמים רבות נאלצים להתמודד עם ההשלכות של בחירה שלא להיות כמו כולם.
רשימת המכולת התרבותית כוללת ברית מילה, בר מצווה, בגרות מלאה, פסיכומטרי, צבא, תואר ראשון (לפחות), מקצוע, חתונה, ילדים , ברית מילה של הילדים וכך הלאה. לרוע המזל אנחנו כבני אדם בחברה מגדירים אחד את השני על פי מה שלא עשינו, ולא לפי שעשינו. "מה לא עשית צבא, בטח יצאת על 21". הורים הם בדרך כלל המתווך המוצלח ביותר של כל החוקים האלה, של הדרכים אותם אנחנו חייבים לעבור.
אנשים רגישים במיוחד זקוקים להתייחסות שונה, ובכל זאת כל אותם אנשים שעושים דברים כאילו היו מוכתבים מראש כמו הכתבה של המורה בכתה א', לא ממש יודעים למה. לומר לאדם שהוא חייב לעשות צבא, כי ככה העולם עובד, או כדי להיות כמו כולם, היא לב לבה של תופעת ההשתמטות מצה"ל. "השתמטות" היא הקצה החיובי של התופעה. בקצה השלילי של התופעה נמצאים חיילים רגישים במיוחד, חיילים עם קשיים רגשיים שמתגייסים כי 'צריך'. בקצה השלילי של תופעת ההשתמטות ניתן למצוא את הסטטיסטיקה הלא מחמיאה של חיילים שהתאבדו בזמן השירות הצבאי.
התופעה הזו מדאיגה והיא ללא ספק רק קצה הקרחון. "אדם ללא תואר יתקשה מאוד להתפרנס בעידן המודרני", טוענות חברות כוח האדם. שנים של תסכול בתוך מבוך ספירלי שלא נגמר, תסכולים וחרדת מבחנים, לא מתאימה לכולם. כשאומרים לך "אל תוותר", לא תמיד מתחשבים בדבר הבסיסי ביותר, מה אתה באמת רוצה לעשות.
דרך החשיבה לפיה מי שמוותר לעצמו הוא לוזר, היא הבסיס להרגשה השלילית של אנשים שחושבים ופועלים בצורה שונה מזו המקובלת. בילדות יגידו עליהם שהם מוזרים, בצבא יחרימו אותם. אבל דווקא הם ימצאו את עצמם בשלב מסוים בחיים שלהם בעמדת כוח. בבגרותם הם כבר יהיו עצמאיים, יעסקו באומנות שהם אוהבים, במוזיקה, בחינוך. אותם אנשים מוזרים הם בעצם אלה שמשנים את פני החברה לטובה, אבל בראשית דרכם הם נאלצים להרגיש רע עם עצמם, רק בגלל החובות המוסריות.
בסופו של דבר הבחירה של "לא להיות כמו כולם" היא הבחירה להיות מאושר.
עשייה חינוכית היא בראש ובראשונה תהליך אשר בראשו נמצא הילד. פעמים רבות מדי החברה והקהילה מכתיבים את חייו של הפרט. ההורים יוצאים מתוסכלים והילדים זוכים בתיוג מגביל לשארית חייהם. על ידי התאמות פשוטות לכל אדם, ניתן להקל מאוד על התסכול של הילד והורים, בדרך להגשמה עצמית של הפרט. אביעד גוטפריד 050-3373324
אשמח לייעץ לכל פונה בנושאים אלה.
