הרבה מעבר לבושה וחוסר ההגיון
לפעמים, אתם יודעים, אנו קוראים או יודעים על משהו, ופשוט לא מאמינים למראה עינינו ואוזנינו.
לא מדובר על מחזות הזויים, אלא יותר על תחומים רחבים, עם משמעות רחבה כמו: חוק, אכיפה, מינהל תקין וכד'.
דברים כגון אלה לא אמורים לקרות, להיות, ויותר מכל הם מעידים, לפחות בעיני, על "פרקינסון" רשותי שלטוני, ומשהו יסודי מאד שלקוי ב: חינוך, באכיפה, בחוק, במשטר, בעצם, במה לא. . . .
מקרים שונים, והמובאים כאן הם באמת רק לדוגמא, בשטחים שונים פשוט בלתי ייאמנו, והתופעות הללו ממשיכות, גוברות, מקצינות מיום ליום.
אין גבול לחוצפה, לעזות המצח, לזלזול מופגן בחוק, בכבוד האדם, בערך החיים, ובמה לא....
במילים אחרות יש מי, ואלה - מספרם הולך ומתעצם ש"אין להם אלוקים". אף אחד לא שם אף אחד במקום, הסביבה והרשויות אינם מגיבים, ו....עבד כי ימלוך, וזה מיום ליום מתחיל מגיל צעיר יותר.....
החוק עושה רושם לפעמים, נאכף על דברים שוליים, שבשוליים, או על מי שקל יותר לאוכפו, על החלש, פשוט ככה.
על קצה המזלג, שני מקרים, אחד מול השני:
נערים חסרי חינוך עם מנה גדולה של חוצפה, עזות מצח, ורשעות דחפו למים קטוע יד, נכה צה"ל, שישב ודג דגים. הוא עשה רע למישהו? הפריע למישהו? לא.
הופ, באו ודחפו אותו למים. גם לו החליף אתם דברים, כמו מקרים אחרים (אריק קרפ ז"ל), אז מה? אין גבולות? סדום ועמורה? לינצ' ברשות הרבים ואין מושיע?
וואלה "אישום: דחפו למים דייג נכה וצילמו בסלולרי" (15.11.2010) צעירים נאשמים שדחפו למים דייג נכה צה"ל, קטוע יד, בעת שביקרו במרינה באשקלון, וצילמו את המעשים במכשירי הטלפון הסלולרי שלהם. שני חשודים נוספים במעשה טרם נעצרו....מיכאלי נפל למים, שעומקם כארבעה מטרים ונאבק בגלים על מנת לצוף
מצד שני, נוכח פריקת העול, והחוק, ועזות המצח האלה שחוגגים בראש כל חוצות, נער שאינו תושב הארץ, שלא יכול היה לשאת זאת, הגיב (ולא חשוב כרגע אם זה נחשב מוגזם יחסית לכאן או לא), גם כדי לעזור.
מעריב "המחנך" מסודאן" (16.11.2010, עמ' 14) נתיב נחמני
(הכתבה סרוקה מצורפת כקובץ למקור, לינק בסוף המאמר)
אז מה עושים? מיד מעמידים אותו לדין, מעבירים אותו הליכים משפטיים, מביישים אותו, ומפרסמים - אולי כדי ש "יראו וייראו"??? שיראו ש"יש אכיפה"?
נכון, תגובתו הייתה נטילת החוק לידיו, אך הוא הגיב אולי בלית ברירה למצב בלתי אפשרי מבחינתו, כפי שהורגל בארצו ולא כאן, ובכל זאת, למרות אלה, יש בדברים, במיוחד כשזה עומד אחד מול השני, מהאבסורד.
פורעי חוק ועברייני עבירות אלימות כמעט ואינם נתפסים. אם כן אינם נענשים, ו - או בעונשים על גבול הגיחוך, שאינם מרתיעים, ואף גורמים לזלזל לפעמים בחוק עוד יותר, ולהרגשה ש"הכל מותר" ו"כל דה אלים גבר".
והחוק ? את מי הוא בוחר לתפוס ולהעניש במלוא חומרת הדין? את זה שהכי קל לאכוף וליישם עליו בבחינת "ראו והיזהרו", אזרח זר, קשה יום, שנטל בלית ברירה את החוק לידיו כיון שהרגיש מאוים ומושפל, כשהם – הרשות אוכפת החוק כשלו וכושלים כל הדרך .
חכמים על חלשים, בושה, ותעודת עניות לחברה, לרשות אוכפת החוק, לכולנו. "העבריין", שם בארצו לא רגיל להתנהגות שלוחת רסן וחסרת כבוד כזו לא יכול היה שלא להגיב, כאן – אנו רגילים, לא מגיבים, אדישים....
לא יודעת איך אתם רואים זאת, מה מרגישים וחושבים על הדברים, או מה הפתרון, אך כשרואים אחד לעומת השני, לפחות כאן, האבסורד מתחדד.
גם אינני מתמצאת ברזי האכיפה החוק, ולא אדם בעל תפקיד ציבורי, או מי שמתפקידו למצוא פתרונים עבור מי שממונה על הדברים, זה הרי התפקיד שלהם ככלות הכול.
הרשויות, בעלי התפקיד הציבורי בתחומים אלה ראוי היה שידאגו שהדברים לא יגיעו לכדי כך, ובכל מקרה ייראו אחרת, לגמרי אחרת.
המאמר מופיע גם כאן
בונבונייטה
the wild, cruel beast is not behind the bars of the cage. he is in front of it - axel munthe
