פרשת "וישלח": יעקב נאבק בעצמו בעצמי / מוטי לקסמן, תשע"א
יעקב לא עצם עין באותו לילה.
מסופר ש"וילן שם בלילה ההוא",[1] אבל הפעילות הרבה שיעקב הנחה, לקראת המפגש המאיים עם עשיו, לא הותירה לו שעות שינה רבות: יעקב בוחר עדרים-עדרים של עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות ועירם, כבודה מרשימה .[2] כל זאת כמנחה לעשיו אחיו. יעקב גם מנחה את עבדיו: את הראשון, את השני גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים:[3] "כדבר הזה תדברון אל עשו במצאכם אתו. ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו".[4]
המנחה נעה למחנה עשיו, אבל יעקב אינו שקט:[5] "ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק. ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו."[6].
פעילות בלתי פוסקת.
פעילות שוודאי משקפת את חרדתו של יעקב לפני המפגש, הכתוב מאשר זאת: "אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני. ואחרי כן אראה פניו, אולי ישא פני".[7] אכן, הכתוב נוקט לשון "אולי ישא פני", אין שום ערובה שעשיו יקבל את המנחה ויתרצה, למרות שחלפו כבר למעלה מעשרים שנה ממועד גניבת ברכת האב, יצחק.
ופתאום מופיעה אמירה משונה: "ויותר יעקב לבדו!".[8]
משונה, כל המחנה, כל העובדים, כל המשפחה כל הרכוש בתנועה, וראש המשפחה נותר לבדו!?
אולי חזר לנקודת היציאה בטרם תנועה כי "שכח פכים קטנים וחזר עליהם".[9] הפכים הקטנים או המיכלים הקטנים היו חשובים כי הם נועדו לשמש כאמצעי שתיה: "והכוונה כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים בדרך אם לא ישתו, ולכך שם עצמו בסכנה לחזור".[10] ואולי כראש משפחה אחראי יעקב נותר במאסף כדי לבדוק אם כולם נעים ולא נשכח דבר: "אחרון לכלם לנסוע מן המחנה כדי להדריך את כל עמו שילכו עם כל קנינו ולא ישאר דבר במחנה".[11]
פירושים אלה יש בהם הגיון.
אבל, המשך הפסוק מעורר קושי גדול יותר: "ויאבק איש עמו עד עלות השחר".[12]
מי הוא האיש? מאיפה הופיע? הרי יעקב נותר לבדו? ולמה נאבק בו?
גישה אחת תופסת את יעקב בחולשתו, יעקב פוחד. האיש, שהוא לפי פרשנות זו - מלאך, בא למנוע מיעקב בריחה מן המפגש המאיים עם עשו: "רצה [...] לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון. ויאבק - מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום [הבטחתו] של הקדוש ברוך הוא שלא יזיקהו עשו."[13] באותו אופן מבינים גם חזקוני ור' חיים פלטי פסוק זה. [14]
זיהוי איש עם מלאך קיים בעוד מקומות במקרא. [15]
יש הסבורים, על בסיס סיום פרשת ויצא, [16] שיעקב היה במחנה מלאכים: "ויותר יעקב לבדו. כלומר עם המלאכים כדכתיב: והוא לן בלילה ההוא במחנה, וזה מחנה המלאכים כדכתיב: ויפגעו בו מלאכי אלהים."[17]
במדרש מציעים לראות את האיש כשליחו של עשו: "ר' חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה הוא". [18]
פרשנים אחרים רואים במפגש עם האיש-המלאך עידוד ליעקב: "ושלח האל זה המלאך ליעקב לחזק לבו שלא ירא מעשיו, כי לא יכול לו, לפיכך נאבק עמו ולא יכול להפילו, כן עשיו לא יוכל לו, ונאבק עמו עד עלות השחר. רמז לו בזה, כי תהיה לו אורה אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה".[19]
המפגש הוא מפגש של מאבק: "ויאבק איש עמו עד עלות השחר".[20]
בדרך-כלל, מאבק מסתיים בהכרעה. אבל במדרש אין סבורים שהמאבק זה הסתיים כך: "אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב. ומן מה דכתיב ויאבק איש עמו, הוי מי נתמלא אבק". [21]
אחרים רואים במילה "ויאבק" שיבוש, האות ח הוחלפה באות א. [22]
עד כאן תפיסה כוללת אחת.
נעבור להבנה אחרת.
נחזור לשאלה ששאלנו לעיל: "משונה, כל המחנה, כל העובדים, כל המשפחה כל הרכוש בתנועה, וראש המשפחה נותר לבדו!?"
ואנו מציעים שאלה נוספת:
האמנם הרגשת היותך לבד, תחושת בדידות היא רק במצב בו אין אחרים במחיצתך?
האם לא קרה לך, ולו פעם אחת, שהרגשת בדידות גם כשסביבך המולת פיות שופעי מלים ורעש?
האם בכל עת בה היית בקבוצה חשת את היחד-עם?
אדם יכול להרגיש בדידות גם בתוך ערב רב.
אין הכוונה רק לאנונימיות בתוך המון מנוכר.
גם בין ובתוך חבורת מרעים או בני משפחה תיתכן ותופיע תחושת בדידות.
תחושה שהיא וודאי נפוצה יותר, בעת מבחן משמעותי, בלב מנהיג או מנהל או ראש משפחה שכל האחריות מוטלת עליו.
זה המצב בו נמצא יעקב.
האחריות על מה שרכש, על כל מה שהשיג היא על יעקב, עליו בלבד.
אחריות כבדה מאוד. אין לו עם מי לחלוק אותה, אפילו אם ירצה!
אפשרות סבירה היא שיעקב שהיה באותה עת בתוך עדתו, היה בעיקר עם עצמו ובתוך עצמו.
זכרונות ילדות עלו, חרדות העבר שוב צפו.
כעת הוא אינו יכול לברוח לארץ אחרת.
יעקב עמוס בהישגים משפחתיים ורכושניים.
והמבחן הקרב מעורר חרדה, אפילו חרדה קיומית.
ולמרות שיעקב פעל, שלח מנחה, ארגן את בני המשפחה, עדיין הבלתי ידוע רב על המצופה.
זה המצב בו מופיע איש.
לא מלאך, לא איש חיצוני אלא עצמי פנימי שמציג כוון חשיבה אחר.
בתוך יעקב מתחולל מאבק, מאבק פנימי עז: למרות הכבדות שוב לנסות ולברוח? [23]
ומן הצד השני, לא! כל החיים לברוח, לחשוש מעמידה במבחן?
למה לא לנסות כוון אחר, בוגר ואחראי יותר?
המאבק הפנימי אינו נותן מנוח, כל הלילה יעקב בתוך מאבק "עד עלות השחר".
ובעלות השחר יעקב בוגר, אחראי יותר.
---יעקב,
אכן, נאבקת, נאבקת היטב.
הפעם לא נגד אחרים, לא נגד חיצוניים לך.
נאבקת, במאבק החשוב ביותר שיכול להיות לאדם.
נאבקת נגד עצמך.
והכרעת, לא בריחה, לא עוד פחד מסכנה, אלא מוכנות והיערכות לכל ניסיון.
לא עוקב בעקבי האח ותלוי בו.
אלא מתמודד בעוז, וזכאי, בצדק, לשם חדש:
"שמך [...] ישראל, כי שרית".
שרית, קודם- כל עם דמותך הישנה, התלותית העוקבת.
אתה בעל זהות חדשה.
וכעת, עם עלות השחר אתה מוכן לנוע ובראש זקוף ובמבט קדימה אתה:
ניצב בראש המחנה "לפניהם" וכולם יחד אתך "וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו".
אחיך מבין זאת "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו"
ושניכם בהתרגשות עזה, "ויבכו".---
הבהרות ומראה מקום
[1] בראשית לב, יד.
[2] שם, טו?יז.
[3] שם, יח?כ.
[4] שם, כ?כא.
[5] "ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה" (בראשית לב, כב).
[6] שם, כג?כד.
[7] שם, כא.
[8] שם, כה.
[9] רש"י לבראשית לב, כה.
[10] רבינו בחיי לבראשית לב, כה.
[11] ספורנו לבראשית לב, כה.
[12] בראשית לב, כה.
[13] רשב"ם לבראשית לב, כה.
[14] "מלאך בדמות איש לעכבו שלא יוכל לברוח ויראה הוא הבטחות הקדוש ברוך הוא שלא יזיקהו עשו. עד עלות השחר עד הסתלקות שחרות הלילה" (חזקוני לבראשית לב, כה).
גם ר' חיים פלטיאל סבור כך אבל מוסיף שהמפגש בין המלאך ליעקב נכפה על יעקב: "ויותר יעקב לבדו. כמו לכדו" (ר' חיים פלטיאל לבראשית לב, כה).
[15] "איש מלאך, ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה (יהושע ה, יג?יד) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון (דניאל ט, כא) ונקראו אישים המלאכים ושמדברים עם בני אדם ונראים להם בצורת איש כמוהם במראה או בהקיץ" (רד"ק לבראשית לב, כה).
[16] בראשית לב, ב?ג.
[17] ר' חיים פלטיאל לבראשית לב, כה.
[18] בראשית רבה, וישלח, עז; רש"י גם ריקאנטי משלבים אמירה זו בפרשנותם לפסוק הנדון.
[19] רד"ק לבראשית לב, כה.
[20] בראשית לב, כה. יש פרשנים הדוחים את ההבנה שאכן נערך מאבק. "נתאבק עמו עד שהעלו אבק" (רד"ק לבראשית לב, כה). גם רב"ע סבור כך.
[21] בראשית רבה, וישלח, עז .
[22] "ויאבק איש עמו. על דרך הפשט כמו: ויחבק, אותיות אחע"ה מתחלפות, וכן לשון רז"ל: אבוקה, כמו חבוקה, על שם העצים שמתקשרים ומתחבקים זה עם זה ביחד" (רבינו בחיי לבראשית לב, כה).
[23] גם מבית לבן, יעקב ברח.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
