שעות נוספות הינו נושא שמטריד עובדים רבים, אשר לא פעם חורגים משעות המשרה המלאה, נאלצים לעבוד בשעות נוספות- וללא תגמול.
על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, מעבר למשרה הרגילה ביום עבודה (8 או 9 שע' לפי 6 או 5 ימים בשבוע), זכאי העובד לגמול של 125% עבור השעתיים הראשונות מעבר לשעות המשרה ביום, וגמול של 150% עבור השעות לאחר השעתיים הראשונות.
חשוב להבין כי די לעובד שיעבוד ביום אחד מעבר לשעות המשרה הרגילה- כדי לזכותו בשעות נוספות, ואין הוא נדרש לעבוד יותר משעות המשרה בחודש, כדי לזכות בגמול שעות נוספות. החישוב הינו יומי.
המעביד מחוייב לשלם לעובד גמול שעות נוספות.
מטבע הדברים, עובדים רבים חוששים לדרוש גמול שעות נוספות במהלך תקופת העבודה, בחשש שיפוטרו מעבודתם ושומרים את זכות תביעת השעות הנוספות למועד סיום יחסי העבודה.
כאן חשוב להבין, כי ניתן לתבוע רק בעבור שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה- תקופת ההתיישנות.
על פי ההלכה הפסוקה, נטל ההוכחה לעבודה בשעות נוספות מוטל על העובד. עובד שלא תיעד את השעות הנוספות ואין כל רישום המעיד על ביצוען- לא יצליח להוכיח תביעתו.
במקום שבו אין החתמת כרטיס נוכחות- נכונים הדברים על אחת כמה וכמה.
לעיתים, בתלוש השכר רשומות שעות העבודה- ואז ניתן להצביע על כך שיש חריגה משעות המשרה החודשית (חריגה מ- 186 שעות בחודש למשרה מלאה- תזכה בשעות נוספות)
ואולם, מאחר וחישוב השעות הנוספות הינו יומי, ייתכן שעובד ביצע שעות נוספות במהלך החודש, ועדיין לא הגיע למשרה מלאה. נכון הדבר לגבי עובדים שעתיים או עובדים במשמרות, שביום אחד עובדים 16 שע' וביום אחד 4 שע'.
לכן, חשוב לתעד את השעות הנוספות ברישום מסודר.
הפסיקה בנושא זה, קבעה מספר תנאים להוכחת תביעת שעות נוספות:
זכות העובד לקבל גמול עבור השעות הנוספות, היא זכות מגן, מכח חוק שעות עבודה ומנוחה, שאין לוותר עליה. זכות זו מתגבשת, כפי שנקבע בפסיקה, בשני תנאים מצטברים:
1. דרישת מעביד מעובד לעבוד שעות נוספת ואישורו לביצוען.
בית הדין הדגיש כי היוזמה והסמכות להעסיק בשעות הנוספות הוא של המעביד, ואין בסיס לתביעת עובד שעבד בשעות הנוספות על דעתו הוא, ללא אישור המעביד (דב"ע מט/ 98-3 חיים שוורץ נ' עיריית תל אביב - יפו, פד"ע כ"א 174).
2. הוכחת מספר השעות הנוספות על ידי העובד.
מכיוון שמדובר בתביעת ממון על העובד להוכיח מהו מספר השעות הנוספות, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב. (דב"ע ל"ב/32-3 מרילין פרומוביץ נ' ישראל בר אדון, פד"ע ד, 39).
על העובד לתת פירוט מלא ומדויק של השעות והימים בהם עבד ולהוכיחם וכאשר ישנו ספק בשאלת עצם ביצוע העבודה ומספר שעות העבודה שבוצעו, יפעל הספק לטובת המעביד.
חשוב לציין כי על פי פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 85/06 יהודה גור נ' ניסקו, אשר ניתן ביום 26.3.07, קבע בית הדין כי גם חתימת המעביד על דוחות נוכחות בו מצוינות השעות הנוספות, אינה מהווה הודאה בזכות העובד לגמול עבורן. במקרה האמור, המעבידה טענה שהעובד עסק בענייניו הפרטיים במהלך היום ולכן קבע בית הדין שהדוחות אינם משקפים ביצוע שעות נוספות.
לסיכום, עובד אשר מבקש להגיש תביעה לשעות נוספות, צריך לבסס תביעתו על פי התנאים שפורטו לעיל, אחרת יתקשה להוכיחה בפני בית הדין.
על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, מעבר למשרה הרגילה ביום עבודה (8 או 9 שע' לפי 6 או 5 ימים בשבוע), זכאי העובד לגמול של 125% עבור השעתיים הראשונות מעבר לשעות המשרה ביום, וגמול של 150% עבור השעות לאחר השעתיים הראשונות.
חשוב להבין כי די לעובד שיעבוד ביום אחד מעבר לשעות המשרה הרגילה- כדי לזכותו בשעות נוספות, ואין הוא נדרש לעבוד יותר משעות המשרה בחודש, כדי לזכות בגמול שעות נוספות. החישוב הינו יומי.
המעביד מחוייב לשלם לעובד גמול שעות נוספות.
מטבע הדברים, עובדים רבים חוששים לדרוש גמול שעות נוספות במהלך תקופת העבודה, בחשש שיפוטרו מעבודתם ושומרים את זכות תביעת השעות הנוספות למועד סיום יחסי העבודה.
כאן חשוב להבין, כי ניתן לתבוע רק בעבור שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה- תקופת ההתיישנות.
על פי ההלכה הפסוקה, נטל ההוכחה לעבודה בשעות נוספות מוטל על העובד. עובד שלא תיעד את השעות הנוספות ואין כל רישום המעיד על ביצוען- לא יצליח להוכיח תביעתו.
במקום שבו אין החתמת כרטיס נוכחות- נכונים הדברים על אחת כמה וכמה.
לעיתים, בתלוש השכר רשומות שעות העבודה- ואז ניתן להצביע על כך שיש חריגה משעות המשרה החודשית (חריגה מ- 186 שעות בחודש למשרה מלאה- תזכה בשעות נוספות)
ואולם, מאחר וחישוב השעות הנוספות הינו יומי, ייתכן שעובד ביצע שעות נוספות במהלך החודש, ועדיין לא הגיע למשרה מלאה. נכון הדבר לגבי עובדים שעתיים או עובדים במשמרות, שביום אחד עובדים 16 שע' וביום אחד 4 שע'.
לכן, חשוב לתעד את השעות הנוספות ברישום מסודר.
הפסיקה בנושא זה, קבעה מספר תנאים להוכחת תביעת שעות נוספות:
זכות העובד לקבל גמול עבור השעות הנוספות, היא זכות מגן, מכח חוק שעות עבודה ומנוחה, שאין לוותר עליה. זכות זו מתגבשת, כפי שנקבע בפסיקה, בשני תנאים מצטברים:
1. דרישת מעביד מעובד לעבוד שעות נוספת ואישורו לביצוען.
בית הדין הדגיש כי היוזמה והסמכות להעסיק בשעות הנוספות הוא של המעביד, ואין בסיס לתביעת עובד שעבד בשעות הנוספות על דעתו הוא, ללא אישור המעביד (דב"ע מט/ 98-3 חיים שוורץ נ' עיריית תל אביב - יפו, פד"ע כ"א 174).
2. הוכחת מספר השעות הנוספות על ידי העובד.
מכיוון שמדובר בתביעת ממון על העובד להוכיח מהו מספר השעות הנוספות, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב. (דב"ע ל"ב/32-3 מרילין פרומוביץ נ' ישראל בר אדון, פד"ע ד, 39).
על העובד לתת פירוט מלא ומדויק של השעות והימים בהם עבד ולהוכיחם וכאשר ישנו ספק בשאלת עצם ביצוע העבודה ומספר שעות העבודה שבוצעו, יפעל הספק לטובת המעביד.
חשוב לציין כי על פי פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 85/06 יהודה גור נ' ניסקו, אשר ניתן ביום 26.3.07, קבע בית הדין כי גם חתימת המעביד על דוחות נוכחות בו מצוינות השעות הנוספות, אינה מהווה הודאה בזכות העובד לגמול עבורן. במקרה האמור, המעבידה טענה שהעובד עסק בענייניו הפרטיים במהלך היום ולכן קבע בית הדין שהדוחות אינם משקפים ביצוע שעות נוספות.
לסיכום, עובד אשר מבקש להגיש תביעה לשעות נוספות, צריך לבסס תביעתו על פי התנאים שפורטו לעיל, אחרת יתקשה להוכיחה בפני בית הדין.
עו"ד איריס אלמוג
התמחות ייחודית בדיני עבודה.
לתיאום פגישה בתשלום ניתן ליצור קשר בטל: 03-7514538
הטל נועד לתיאום פגישה בלבד.
התמחות ייחודית בדיני עבודה.
לתיאום פגישה בתשלום ניתן ליצור קשר בטל: 03-7514538
הטל נועד לתיאום פגישה בלבד.