קרנות השתלמות לעצמאיים 

עובדים עצמאיים רשאים לפתוח חשבונות חסכון פנסיונים בדומה לשכירים, אולם ככל הנוגע לעובדים עצמאיים, ההפרשות היחידות אשר מתבצעות לחסכונות הפנסיוניים אשר הם פותחים הינן ההפרשות אשר מפרישים העצמאיים מכספם הם. כמו העובדים השכירים, אף העובדים העצמאיים יהיה באפשרותם למשוך כספים בצורה הונית רק לאחר הפקדת די כספים במסלול קצבתי אשר יבטיח תגמול של כ- 3850 ש"ח לחודש, בהתאם למועד הפרישה לגמלאות ותחשיב תוחלת החיים והמסלול בו בחרו לחסוך. המסלול היחיד הפתוח, הן בפני עובדים שכירים והן בפני עובדים עצמאיים, לחסכון הוני, הינו מסלול קרנות השתלמות אשר בו הכספים משתחררים מקץ 6 שנים ויותר, או שלוש שנים, במידה ומטרת השימוש בהם היא השתלמות מקצועית.

עצמאי זכאי להפקיד עד 7%  מההכנסה הקובעת על מנת לקבל את מקסימום הניכוי המותר במקור עבור הפקדותיו בקרנות השתלמות. מתוך 7% האלו, הניכוי יוכר רק עבור 4.5% האחוז העליונים. משמעות הדבר היא כי במידה, לדוגמה, וההכנסה הקובעת של עצמאי בשנה היא 100,000 ש"ח, ובשנה זו הפקיד העצמאי 7000 ש"ח, ההוצאה המוכרת לו לניכוי היא בגובה 4,500 ש"ח. במידה ואותו עצמאי הפקיד 5000 ש"ח, ההוצאה המותרת תהיה בגובה 2500 ש"ח. עצמאי אשר הפקיד עד 2500 ש"ח, ההוצאה לא תהיה מוכרת כלל כהוצאה מותרת בניכוי.

נוסף על כך, קיימת תקרה של הכנסה מוכרת אשר הפקדה נוספת מעל לתקרה זו לא תהיה מוכרת לניכוי, גם אם אחוזי ההפקדה נמוכים מ-7%. בשנת 2008, תקרת ההוצאה המוכרת עמדה על 224,000 ש"ח, כלומר הפקדה מקסימאלית לניכוי מקסימאלי בגובה של עד 15,680 ש"ח לשנה.

גובה דמי הניהול בקרנות השתלמות שונה בין קרן השתלמות אחת לרעותה. הגובה המקסימאלי עבור גביית דמי ניהול המוכר בחוק הינו 2% שנתיים מהצבירה, אולם קרנות השתלמות רבות גובות סכומים נמוכים מ-2%. בחסכון קרנות השתלמות אין גבייה על ההפקדות המתבצעות לקרן ההשתלמות.

כיום כדאי לשים לב כי קרנות השתלמות מהוות השלמה עבור החסכון הפנסיוני הקצבתי. משמעות הדבר היא להבין מה הם יעדי קרנות ההשתלמות בתבליך בחירת מסלול ההשקעה. מסלולי ההשקעה מחלקים למסלולים בעלי תשואה גבוהה אשר מלווה לעתים קרובות במדדי סיכון גבוהים. מסלולים אלו הינם אופטימלים עבור צעירים המייעדים את הכספים אשר נחסכים בקרנות השתלמות לתקופת גיל הפרישה. ככל אשר גיל הפרישה מתקרב או יעד פדיון הכספים מתקרב, רצוי להשקיע במסלולים סולידיים יותר בעלי רמות סיכון נמוכות, גם אם על חשבון תשואות נמוכות יותר.