רבות מדברים על עידוד ושבח,עד כמה חשוב לעודד את הילד על מנת שיצמח להיות אדם מאושר ובטוח בעצמו.אך מניסיוני לא אחת אני נתקלת בחוסר הבנת המילה" עידוד " ומבלי לשים לב העידוד הופך לאוסף מילים
עידוד הוא המפתח בכל אינטראקציה עם אנשים אחרים ותורם תרומה מכרעת לצמיחה, לשיתוף פעולה, להרגשת שייכות ולגאוות יחידה. הנה כמה טיפים בנושא:
• לעולם אל תוסיף למשפט של עידוד והערכה את המילה "אבל".
• עידוד מעניקים תוך כדי הבעת אמון בלתי מסויג בשומע.
• עידוד מעניקים ע"י יצירת אווירה של אופטימיות מלאה לגבי הסיכוי לתקן ולהצליח.
• עידוד מביעים במלים כנות (ובלתי נשגבות) וע"י דיבור "בגובה העיניים".
• עידוד נוהגים להביע באופן עקבי ולא באופן גחמני ובלתי צפוי.
• בעידוד שמים דגש על כל מה שחיובי ונכון. (שאר ההיבטים ימתינו להזדמנות אחרת...).
• מתן כבוד לילד גם היא דרך של עידוד.
• הקשבה מלאה לדברי הילד - מעודדת את רוחו פי אלף מכל נאום חוצב להבות.
• שיתוף הילדים והתייעצות עמם, לפני קבלת החלטה חשובה מעודדת מאוד את רוחם ומכשירה את הלבבות ליישום מלא של ההחלטה שתתקבל.
• אל תחסכו בדברי עידוד - עידוד שניתן, על פי כל הכללים הנ"ל, יוצר שינוי בהערכה העצמית של מקבל העידוד ומגביר אצלו את האמון והביטחון בכוחותיו.
לסיום לא נותר לי אלא להזכיר עוד שני כללים חשובים: ראשית, מי שאינו מעודד בעצמו אינו יכול לעודד אחרים. במלים אחרות - לעודד יכול רק מי שיש לו האומץ להודות שאיש אינו מושלם (גם לא הוא עצמו...) ולכן כולנו בעצם זקוקים למעט מן השיקוי המופלא הזה שקרוי דברי עידוד.
ושנית, דברי העידוד שלכם ישפיעו עליו כמו זריקת אנרגיה ויחסנו את רוחו. זה גם משתלם ומשפיע על השורה התחתונה. כי ילד שמרגיש מעודד יהיה בעל רצון ומוטיבציה גבוהה יותר לתרום .
עידוד ילדים - מזון הכרחי לנפש
"עידוד הוא הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים. זהו גורם כה חשוב, שמותר לנו להניח שחוסר עידוד עומד ביסוד רבות מן ההפרעות בהתנהגות שאנו עדים להם". -
כך כותב רודולף דרייקורס , תלמידו של אלפרד אדלר, בספרו "ילדים - האתגר".
מהו עידוד?מטרת העידוד היא לחזק את האמונה של האדם בעצמו, בכוחותיו וביכולתו. למעשה, כל דבר שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו הוא עידוד.
לטעת בילד אומץ,אמונה ואופטימיות בלי פחד מזלזול והשפלה.
העידוד מכוון לצרכים של הילד ולא של ההורה. העידוד יגרום לתחושת ביטחון עצמי אצל הילד.
אם נחשוב לרגע למה בעצם אנחנו מצפים מילדינו כשיהיו בוגרים , ניתן לומר שחשוב לנו שהם יתפקדו בבריאות נפשית במעגלי החיים השונים- משפחה-זוגיות,חברה, עבודה.
כדי להגיע למטרה הזו יש לעודד את הילד ולזה אין שיעור.
ביקורת, השפלה, ציפיות לא ריאליות, חוסר הבנה של הקשיים של הילד גורמים להתנהגות מפריעה ולחוסר הישגים.
ההיפך מעידוד זה לייאש.
כשאין לילד מה להפסיד יותר הוא לא מתאמץ לשנות את דרכיו.הדימוי העצמי שלו נמוך והוא לא מרגיש מוערך. במצב הזה הילד לא יודע אפילו אם אוהבים אותו.
אין כוונה כאן לומר שאין לדרוש מהילד ללמוד כמו שצריך או להתנהג בהתאם לכללים. רק חשוב לזכור שכל אימת שיש התנהגות לא ראויה מסתתר מאחוריה קושי שאולי לא שמנו אליו.
העידוד הוא המזון להתפתחותו הנפשית של הילד , כפי שהאוכל הוא תנאי לצמיחתו ובריאותו הגופנית.
העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים. כלומר- אם ילד צעיר עוזר לקפל כביסה, לאפשר לו, ללמד אותו, רק לזכור שזה לא יצא בדיוק כמו שרצינו....אם נעביר ביקורת או נקפל שוב לפניו, הוא ירגיש שהוא לא מועיל, לא מצליח ואז- למה שינסה שוב.
כאן אנו מורידים מוטיבציה וגורמים לחוסר תעוזה ואומץ. התחושה של הילד- אני לא טוב מספיק.
חשוב לעודד עשייה. כל הזמן. לאט, לאט הילד ילמד וישתפר. הרי גם אנחנו כהורים לא נולדנו עם המיומנויות האלה. תפקידנו להדריך ולחזק.
ילד שמתנסה ברצף של חוויות מייאשות מפתח תדמית עצמית לפיה "אינני טוב מספיק",
ילד שמאמין שאינו טוב מספיק מצפה תמיד לכישלון, וילד שמצפה לכישלון מביא על עצמו כישלון. הסביבה והחברה מגיבה על כישלון בהשפלה.
ילד שמתנסה בכישלון והשפלה מפתח תחושת כאב, ילד שחי עם תחושת כאב נוטה להסתגרות ונעשה עסוק בעצמו או שנהייה מפריע ומרדן מתוך תחושה שאין כבר מה להפסיד.
המעגל הזה יכול להיפסק רק ע"י הבנה של מה שקורה לילד שלנו והיכן אנחנו כהורים יכולים לתקן ע"י עידוד וראיית האופי האמיתי של הילד ולא רק את הישגים כאלה ואחרים שקשורים לציפיות חברתיות. רק אז הילד יוכל שוב להתרומם ולמצות את יכולותיו האמיתיות.
אם ילד טוב מאוד בספורט ולא כל כך טוב במתמטיקה אז יש לעודד מאוד את הספורט ובמקצוע האחר לעזור כמיטב יכולתנו.
קודם כל לחזק את מה שיש ולא לראות קודם את החולשות. שם רק נוכל לייאש כי שם קשה לו והוא לא מצליח.יילד מעודד יתאפיין באומץ להתנסות, להאמין ביכולות שלו, יהיה אופטימי ואקטיבי.
ילד המאמין שהוא טוב יצפה להצלחה. ילד שמצפה להצלחה יביא עצמו להצליח, החברה מגיבה על הצלחה בכבוד, ילד שהתנסה בהצלחה וכבוד יחוש הנאה, ילד שנהנה מעצמו פתוח לסביבה, מתקדם, מעורה, מרגיש שייך ואהוב.
ילד כזה גם אם יכשל יש לו כוח להתמודד ולהצליח באירוע הבא.
מתוך הספר: איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו:
הורים נוטים לייעץ לילדים, להורות להם, לפסול את העדפותיהם, לגונן עליהם ולעשות עבורם דברים; אולם זה מדכא את עצמאותם של הילדים ואף משדר להם שלא סומכים עליהם ולא מעריכים אותם כראוי. עלינו לסייע לילדים להפוך לאנשים אחראיים ועצמאיים שאינם תלויים בנו, ובעלי תודעה עצמית גבוהה.
כדי לעודד עצמאות: 1. אפשר לילדים לקבל החלטות (''אתה רוצה את החולצה הזאת או הזאת?''). 2. גלה כבוד כלפי מאמציו של הילד (''קשירת השרוכים מצריכה עבודת אצבעות עדינה''). 3. אל תשאל שאלות רבות מדיי (במקום ''איך היה בביה"ס? מה למדתם? יצאת לחצר?'', פשוט אמור ''שלום!''). 4. אל תזדרז לספק תשובות לשאלות (''אבא, מאיפה בא הגשם?'' - ''שאלה מעניינת. מה את חושבת?''). 5. עודד את ילדך לנצל מקורות שמחוץ לבית (הגננת/המורה, אנשי מקצוע). 6. אל תשלול תקווה (''אז אתה רוצה להיות אסטרונאוט? ספר לי על זה!''). הרבה פעמים, גם המיומנויות שנלמדו בפרקים הקודמים, עשויות לעזור (קבלת רגשות, תיאור רגש ההורה, מסירת מידע ועוד) - העיקרון המנחה הוא לעודד עצמאות של הילד במקום תלותיות.
אמנם לא טוב לייעץ, אבל ניתן לעזור לילד לחשוב: 1. עזרו לילד לברר לעצמו את מחשבותיו ורגשותיו (לפי דברים שאמר בעצמו). 2. הציגו מחדש את הבעיה בצורת שאלה (''אם-כן השאלה היא - איך מצליחים גם להיות במסיבה וגם להתמודד עם התנהגות של כמה בנות שם?''). 3. הצביעו על משאבים שילדכם יוכל לנצל מחוץ לבית (''שמעתי שבספריה יש ספרים על בעיות חברתיות בגיל ההתבגרות''). 4. אם לאחר כל זה, ההורה חושב שיש לו פתרון שהוא בטוח שילדו לא חשב עליו, מותר לו להציגו בתור הצעה (''מה דעתך...'') - והילד יבחר אם לאמצו או לא.
יש להיזהר מ''לאווים'' רבים מדיי. חלופות למילה ''לא'': 1. מסרו מידע (''אני יכולה ללכת לחברה?'' - ''אנו רוצים לאכול עכשיו''). 2. קבלו רגשות (''אני רוצה ללכת הביתה'' - ''אני מבינה שקשה לך להיות פה''). 3. תארו את הבעיה ''(את יכולה להסיע אותי?'' - ''הייתי רוצה, אבל אני מחכה לחשמלאי''). 4. כשזה אפשרי, אמרו ''כן'' במקום ''לא'' (''אני יכול ללכת לחבר''? - ''כן, אחרי ארוחת צהריים''). 5. אל תתנגדו מיד - תנו לעצמכם זמן לחשוב, אולי תשנו את דעתכם.
דגשים: א. כשמאפשרים לילד לבחור, ניתן גם לעודד אותו להציע הצעה משלו. ב. כשילד מתאמץ, אפשר לעזור לו ע"י מסירת מידע - ''לפעמים זה עוזר אם עושים כך'' (אבל לא עזרה פיזית). ג. אם מכירים בכך שעקרונית ילד צריך להיות עצמאי, מותר מדי פעם לעשות דברים בשבילו - אם הוא עייף, או כדי לפנק אותו (ואת עצמנו...). ד. ההורה אינו צריך להזדרז לענות על שאלות מורכבות שמצריכות תשובה (הוא יכול לענות ''אחשוב על זה''). ה. שאלה לא מוצלחת היא ''היה כיף?''. הילד מרגיש שבנוסף לכל מצפים ממנו ליהנות, והוא חושש לאכזב את הוריו אם יאמר שלא נהנה. ו. הנח לילד לטפל בגופו לבד; ילדים מתייחסים להטרדות כאלה (סירוק מתמיד, סידור הבגדים וכד'') כאל חדירה לפרטיות שלהם. ז. התרחקו מהזוטות בחיי ילדיכם (''מה עשית עם דמי הכיס שלך?'', ''שב זקוף''). ח. אל תדברו על ילד (גם צעיר) בנוכחותו, הוא ירגיש כמו חפץ. ט. תנו לילד לענות בעצמו על שאלות שאתם נשאלים לגביו בנוכחותו. י. התייחסו בכבוד אל המוכנות של ילדיכם בעתיד (''כשתהיה מוכן, אתה תוכל להיגמל מחיתולים''
הקפידו לשבח את המעשה ולא את העושה!!!!
פרץ נטלי-מנחת הורים.
