לדחות למחר 

כמה פעמים מצאתם את עצמכם דוחים משימה חשובה למחר? לכולנו זה קורה מידי פעם, אך יש אנשים שהפכו את הדחיינות להרגל. הסיבות לדחיינות רבות ומגוונות, אך אחת הסיבות הנפוצות הינה הפחד להתמודד עם המשימה אותה אנו דוחים שוב ושוב.  

ממה הדחיינים כל כך פוחדים?

במסגרת עבודתי כמאמנת אני פוגשת אנשים המגדירים את עצמם כדחיינים. הם מספרים על תחושה של חוסר ביטחון אשר מלווה אותם כאשר עליהם לבצע משימות מסוימות. הם אינם בטוחים כי ביכולתם לבצע את המשימה או להתמודד עם מצב מסוים כראוי וחוששים מכישלון. לעיתים המשימה נתפסת בעיניהם כה כבדה ומורכבת עד כי הם אינם יודעים מהיכן להתחיל על מנת לטפל במשימה. תחושות אלה יוצרות חרדה ולחץ אשר מקשים את ההתמודדות עם המשימה. ואז צץ לו גלגל ההצלה! תאריך היעד נמצא מספיק רחוק ואינו דורש מהם להתמודד עם המשימה עכשיו. "למה לעשות עכשיו את מה שאפשר לעשות מחר?". ההחלטה לדחות נראית כה נכונה ואפשרית  ויוצרת תחושה מיידית של הקלה.

מרבית הדחיינים מדווחים כי הם עושים כל מאמץ להצדיק את הדחיינות שלהם. הם מוצאים

את עצמם מטפלים בהמון משימות קטנות, קלות, משימות מוכרות אשר ברור להם מה נדרש מהם לעשות, חלקן לא מספיק חשובות, אך בהחלט גוזלות זמן רב. הם מתכננים לטפל במשימה המורכבת והחשובה בהקדם ואומרים לעצמם: "אעשה זאת מיד לאחר שאסיים לקרוא את כל האימיילים" או "אעשה זאת לאחר שאחזור מהישיבה", ואז כשמגיע הרגע, הם מוצאים תירוץ חדש המצדיק דחייה נוספת..

גם אם הם חשים תסכול מעצם העובדה ששוב דחו את המשימה החשובה, הם מתנחמים בעובדה שטיפלו במספר רב של משימות קטנות, בהן חוו חוויה של הצלחה.

דחיינים רבים מספרים כי הם מצליחים לסיים את המשימות שלהם בזמן, אך הם עושים זאת ברגע האחרון. הם מטפלים במשימה בדקה ה- 90 , עובדים בשעות הלילה המאוחרות או לפנות בוקר כשכל בני ביתם ישנים. הם מגיעים לעבודה עייפים ומתקשים לתפקד אחרי לילה ללא שינה. ועדיין ניתן לשמוע אותם אומרים: "ברגע האחרון אני עובד הכי טוב". בדרך זו הם משמרים את ההרגל שעד כה לא הצליחו להיגמל ממנו.

מהם חלק מהמחירים שמשלמים הדחיינים?

אפקטיביות. דחיינים רבים מסתובבים בתחושה של חוסר אפקטיביות. לעיתים, הם מוצאים עצמם בסוף היום שואלים: "בעצם, מה עשיתי כל היום??". הם מתקשים לנהל את חייהם באופן אפקטיבי ומוצאים את עצמם מנוהלים על ידי מועדים אחרונים של כל מיני משימות שנדחו.

ביטחון עצמי. המשימה אותה דחו צצה מידי פעם וההתמודדות עמה נראית קשה מרגע לרגע וגורמת לערעור ביטחונם העצמי.

מערכות יחסים. היחסים עם סביבתם הקרובה נמצאת ברמת רתיחה כאשר מגיע הרגע האחרון. הדחיינים נוטים להתנתק מהסביבה הקרובה ולהסתגר במשך שעות על מנת לעמוד בלוחות הזמנים, רמות הלחץ והחרדה עולות ותגובתם גורמת לסביבה להתרחק מהם.

איכות התוצר. כאשר מבצעים את המשימה ברגע האחרון עלולים לגלות שחסר מידע, פרטים ונתונים. אך כעת מאוחר מידי וצריך להתפשר על איכות התוצר כדי לעמוד בזמן.

מה עושים?

כדי לשנות את ההרגל עליכם לפתח שיטות חדשות על מנת להתמודד עם חרדת המשימה ולהוקיר את עצמכם על כל צעד שמקדם אתכם לביצוע המשימה. להלן מספר שיטות:  

1. התבוננות. במשך שבוע, רשמו את המשימות שהחלטתם לדחות מידי יום ואת סיבת הדחייה. בתום השבוע, קראו את הרשימה ובדקו עם עצמכם בכנות: האם הסיבה שרשמתם הינה רק תירוץ ובפועל ישנה סיבה אחרת לדחיית כל אחת מהמשימות. מרגע שזיהתם את הסיבה האמיתית, תוכלו לנסות להתמודד איתה.
2. הכינו רשימה. הכנת רשימת המשימות תאפשר תחושה של שליטה והפחתה של רמת הלחץ הנובע לעיתים גם מאי וודאות לגבי מספר המשימות שעליכם לבצע.
3. פרקו משימות. כדי להתמודד עם גודל המשימה וכמות ההשקעה הנדרשת, פרקו את המשימה למספר משימות קטנות והחליטו לטפל כל יום בחלק אחר. במשימה קטנה יותר קל לטפל.
4. התחילו במשימה הגדולה. פעלו הפוך מההרגל הקודם. טפלו קודם במשימה הגדולה ורק אחר כך במשימות הקטנות. אנחת הרווחה לאחר סיום המשימה הגדולה, תאפשר לכם להיות רגועים, שבעי רצון ופנויים נפשית ופיזית לביצוע שאר המשימות ביתר קלות.
5. שעות פעילות. זהו מהן השעות הפוריות שלכם. בשעות אלה מומלץ לטפל במשימה הגדולה ובשעות העייפות לבצע את המשימות הפשוטות והטכניות.

זכרו, דחיינות היא סגנון התנהגות שסיגלתם בחייכם, אך בכל רגע נתון תוכלו לסגל לחייכם סגנון התנהגות אחר. הבחירה היא בידכם.