גישור בין בעלי מניות בחברה - הדרך היעילה לפתרון הסכסוך 

גישור בין בעלי מניות בחברה – הדרך היעילה

 לפתרון הסכסוך

רז אבן-הר, עו"ד*

יזמים ואנשי עסקים רבים מכירים את התסריט הבא – שני שותפים, או יותר, מקימים חברה למימושו של רעיון עסקי חדש ומבטיח. לצורך הדוגמא, נניח שמדובר ברעיון טכנולוגי חדשני. השותפים אופטימיים ובטוחים בהצלחתם ויותר מכל הם בטוחים כי בחרו בשותפים מתאימים, המשלימים איש את רעהו בתכונות הנדרשות להקמת העסק וניהולו. בשלב ראשון הם מגישים בקשה זמנית לרישום פטנט (provisional patent application) על האמצאה הטכנולוגית, נעזרים בעו"ד לעריכת הסכם מייסדים מפורט המסדיר את מערכת היחסים ביניהם ואף קובעים, למען הזהירות, הסדרים למקרה של חילוקי דעות והיפרדות. הם מקימים חברה בישראל ומעתה, כל אחד מהם הינו בעל מניות, המחזיק 50% מהון החברה המונפק ובעל זכויות שוות בניהולה. הם קובעים כי אחד מבעלי המניות ישמש כמנכ"ל החברה, בעוד שהשותף השני אחראי לתחום הפיתוח הטכנולוגי. כמו כן, שניהם מתמנים לדירקטורים של החברה. למען הזהירות הם קובעים כי זכויות החתימה בחברה תהיינה כאלו שכל הוצאה או הסכם של החברה, ייחתמו על-ידי שניהם במשותף. עניינים המובאים לדיון בדירקטוריון החברה, יצטרכו, מטבע הדברים, הסכמה של שניהם. החברה יוצאת לדרך – הרעיון עובר תהליך של פיתוח, החברה בקשר עם עורכי פטנטים ומשקיעה זמן וכסף בהגשתה של בקשת פטנט מפורטת, נחתמים מספר הסכמים לשיתוף פעולה טכנולוגי ואף מגייסים מספר עובדים חדשים. את הכסף הראשוני להוצאות הכרוכות בפעולות הנ"ל, השקיעו המייסדים מכיסם, אך פניהם כבר לגיוס הון נוסף ממשקיע חיצוני.

לאחר זמן מה, לעתים אף בתוך מספר חודשים מהקמת החברה, מתגלעים חילוקי דעות קשים בין השותפים. מניסיוננו, חילוקי הדעות יכולים להיות על כל עניין, קטן כגדול, שכן שורש הבעיה אינו במחלוקת על החלטה ניהולית כזו או אחרת (למשל, האם לגייס הון או עובדים, האם לחתום על הסכם מסחרי כזה או אחר עם פלוני או שמא דווקא עם אלמוני וכיו"ב). שורש הבעיה במקרים אלה הינו בחוסר שביעות רצון וחוסר אמון הדדיים בין השותפים ואין זה משנה ממה נבעו. העובדה הפשוטה היא, כי בעלי המניות בחברה אינם מסתדרים ביניהם ולמעשה קצו איש ברעהו וכבר מצטערים על עצם הקמת החברה המשותפת. זכויות החתימה בחברה אינן מאפשרות לחברה להוציא דבר אל הפועל ללא חתימה והסכמה משותפת של שני השותפים וכך גם בדירקטוריון החברה (אשר באופן תיאורטי יכול היה לשנות את זכויות החתימה במקרה של מבוי סתום שכזה). נבהיר, כי במצב דברים שכזה, אף אם היו קיימים בתקנון החברה מנגנונים להכרעה במקרים של מבוי סתום (למשל, תנאי הקובע כי בכל מקרה של מחלוקת, תכריע דעתו של א'), הרי שלא היה בכך כדי למנוע את הסכסוך לאורך זמן, ואין ספק כי ב', החש כי א' משתמש בכוח שניתן לו שלא בתום לב, ואולי אף מוביל, לדעתו, את החברה לעברי פי-פחת, היה נוקט בצעדים משפטיים. בשלב זה, שני השותפים, אשר עיניהם בראשיהם, מבינים כי החברה, אשר התאגדה בקלות ובמהירות, מצויה כעת בפני קשר גורדי אשר עשוי להיפתר רק במאמץ, זמן וממון רבים.

במקרים בהם בעלי המניות איבדו תקווה ביכולתה של החברה והרעיון הטכנולוגי להצליח והחברה לא מחזיקה בנכסים או בחוזים משמעותיים, הפתרון יהיה פחות מסובך וסביר כי המייסדים יחליטו על פירוק החברה (אם החברה אינה חדלת פירעון יהיה הפירוק פשוט יחסית, אך אם היא אינה מסוגלת לעמוד בכל התחייבויותיה לצדדים שלישיים, אף הליך הפירוק כבר לא יהיה פשוט). ואולם, אם החברה כבר קרובה לעלות על דרך המלך וההצלחה נראית באופק, סביר להניח כי כל אחד מן השותפים ישמח "להיפטר" משותפו ולהמשיך בניהול החברה באופן עצמאי. מובן, כי כל אחד מן השותפים בטוח בצדקתו ובזכותו (ויכולתו) להחזיק בחברה ולנהלה באופן בלעדי.        

לעתים, הסכם המייסדים ותקנון החברה יצליחו להסדיר את המחלוקות והשותפים יוכלו לפעול על-פיהם. כך, למשל, יתכן כי השותפים נערכו מראש להתפתחות שלילית שכזו במערכת היחסים ביניהם וקבעו, כי במקרה של מבוי סתום הפוגע ביכולת החברה לפעול, ישתמשו במנגנון BMBY, או במכרז, והצד המציע למשנהו את הסכום הגבוה ביותר, ירכוש את חלקו של האחר בחברה. ואולם, במקרים רבים, הסכם המייסדים ותקנון החברה "שותקים" בנקודות אלו, לאו דווקא כי נשכחו במהלך עריכת המסמכים. מייסדים רבים בוחרים שלא "לחשוב על תסריטים גרועים", או חוששים כי מנגנון שכזה ימריץ צד אחד להשתמש בו כנגד השני, באם מצבו הכספי טוב יותר וכיו"ב סיבות. במצבים אלה, אין בידי הצדדים פתרון מחייב וכל צד מתבסס על מיטב פרשנותו. כעת, מתחילים הצדדים לצחצח חרבות והדרך לבית-המשפט קצרה.

כאן המקום להזכיר את מה שכבר ידוע לאנשי עסקים רבים, כי פתיחת הליכים משפטיים קצרה וזולה בהרבה מסיומם. יש כמובן גם יתרונות בפנייה לבית-המשפט. כך, למשל, אם צד מניח כי טיעוניו חזקים ומוצקים, הוא בטוח כי יוכל לזכות במשפט ולקבל את מלוא מבוקשו, בעוד שבהליך של גישור ופשרה, ייאלץ לוותר על דברים שבמבט ראשון הויתור עליהם ייראה בעיניו כשערורייה. סופיות הדיון והיכולת לאכוף פסק-דין של בית-משפט, בהשוואה להסכם גישור שאינו מקבל תוקף של פסק-דין (למשל, הסכם שהושג בטרם פתיחתם של הליכים משפטיים), גם הם יתרונות לא מבוטלים, בעיני מי שסבור כי יזכה בהליך המשפטי. אגב, גם עורכי דין רבים, המתמחים בהתדיינות משפטית (ליטיגציה) יעדיפו לנהל את ההליך בבית-המשפט ולא בפני מגשר וזאת, מאחר ובפני בית-המשפט חופשי עורך-הדין לטעון את מלוא הטענות ולבקש את מלוא הסעד, ללא שיקולי פשרה ותוך שהוא סומך על מקצועיותו שלו ושל השופט היושב בדין. בעוד שבהליך של גישור, עלול עורך-הדין לחוש כי מצרים את צעדיו וכי בסופו של דבר מתנקז הגישור ל"סחר סוסים" בין הצדדים.  

להתדיינות בבית-משפט יש, אם כן, גם יתרונות ולא בכדי, גם בימים בהם גישור ופשרה מוכרים לכל, בתי-המשפט עודם עמוסי עבודה בסכסוכים אשר היו עשויים להיפתר מחוץ לכותליהם. ואולם, לדעתנו, בסכסוכים בין שותפים בחברה, במקרים רבים הליך של גישור עשוי להביא למצב של win-win, כך שכולם ייצאו נשכרים, בעוד שהליך בבית-משפט עלול להביא להפסד אף לצד שכביכול זכה בהליך (אם עקב הוצאות כספיות מרובות ואם כתוצאה מאובדן הכנסות של החברה אשר נקלעה לסכסוך המשפטי במקום לנהל את ענייניה המסחריים ואולי אף עקב "בריחת" משקיעים ולקוחות פוטנציאליים).

לדעתנו, על כל אחד מבעלי המניות בחברה, לעשות שיקול עלות-תועלת ולשים על הכף את הסוגיות הבאות:

-          מהו משך הזמן עד לפתרון הסכסוך? מניסיוננו, התדיינות בבית-משפט עשויה לארוך 5 שנים ויותר וזאת, לפני ערעור. בגישור, לעומת זאת, ניתן להגיע להסכם בתוך מספר חודשים או פחות, בהתאם למידת שיתוף הפעולה של הצדדים.  

-          כמה זמן מוכן כל צד להשקיע בניהול ההליך, בעבודה מול עורכי הדין המייצגים, עיון במסמכים, עדות בבית-המשפט וכיו"ב?  

-          מה הן העלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי? החל משכר טרחת עורכי הדין, עבור בהוצאות המשפט (הן הישירות והן אלו אשר עשויות להיפסק לטובת הצד השני). מובן שטווח ההוצאות עצום ויכול לנוע בין אלפים בודדים למיליונים ועל כל אחד לעשות את החישובים שלו בהשוואה לאלטרנטיבה של גישור.

-          האם גם לצד השני טענות אשר עשויות לשכנע את בית-המשפט בצדקתו, לפחות בחלק מן המחלוקות? באם יהיה צד אחד מוכן להסכים לפחות עם חלק מטענותיו של הצד השני, יתכן כי הליך גישור יתאים ויהיה יעיל בהרבה.

מגשר המכיר את התחום המסחרי והמשפטי הרלוונטי, יוכל להציע לצדדים פתרונות יצירתיים, לאחר ששמע את טענות שני הצדדים והבין את האינטרסים של כל אחד מהם. מגשר גם יוכל להבהיר לכל צד את הצדדים החלשים בטיעוניו, כך ששני הצדדים יבינו כי ויתור הוא הכרחי מבחינתם ויהיו בשלים יותר לפשרה ולהסכם גישור. לעתים, צד אחד יתעקש מול שותפו על החזקת החברה, אך במהלך הגישור יתגלה כי דווקא יעדיף לקבל תמורה הולמת בעד חלקו ולצאת לדרך חדשה. במקרים מסוימים, ניתן לחלק את נכסי החברה (לרבות הקניין הרוחני), כך שכל שותף ילך לדרכו ובמקרה זה, יש להסדיר גם את סוגיית השמירה על הסודות המסחריים האחד של השני. לעתים, ניתן לקבוע כי שני הצדדים יישארו בעלי מניות בחברה, ואולם צד אחד ינהל את החברה בפועל ואילו הצד השני יפנה לעיסוקים אחרים ואולי יישאר חבר (או משקיף) בדירקטוריון, לצורך הפיקוח, ואולי אף יקבל זכויות וטו בעניינים קריטיים מסוימים.

לסיכום, העברת הסכסוך לפסים של גישור, עשויה להיות יעילה וזולה בהרבה ולחסוך לשני הצדדים זמן וממון רבים. מובן שיש צורך בשיתוף פעולה של שני הצדדים, לאחר שיבינו כי פנייה של אחד מהם לבית-המשפט תגרור את כולם, לרבות החברה, להרפתקה משפטית, אשר תוצאותיה עלולות להיות הרסניות הן עבורם והן עבור החברה. גישור יעיל יוכל "להציף" את כלל האינטרסים של הצדדים לסכסוך ולהביא לפתרון מהיר ויעיל יותר לטובת כל המעורבים.   

*     הכותב הינו שותף במשרד עורכי הדין נוה, קנטור, אבן-הר, המתמחה במשפט מסחרי ובהקמה וליווי של חברות הי-טק. המשרד מייצג יזמים, חברות סטארט-אפ, חברות חממה, חברות הי-טק פרטיות וציבוריות וכן משקיעים פרטיים ומוסדיים. המשרד מעניק ללקוחותיו מגוון שירותים, לרבות ייצוג בהסכמי מייסדים, הקמת חברות, הסכמי העסקה ואופציות לעובדים, הסכמי השקעה והלוואה, מיזמים משותפים, הסכמי רישיון והפצה, מיזוגים ורכישות וסיוע בפתרון סכסוכים.

מסמך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי, אלא סקירה כללית בלבד של נושא המאמר.

© נובמבר 2010, כל הזכויות שמורות למחבר.