מאפייניהן הרגשיים של נשים מוכות 

נשים שחוות אלימות מצד בני זוגן, חוות מספר רב של רגשות בו זמנית. לעיתים הרגשות סותרים ומביאים את האישה לבלבול, לתחושת חוסר אונים ולעיתים גם משמרים אותה במעגל האלימות. במאמר זה, אתייחס לרגשות המרכזיים שעולים אצל נשים שחוות אלימות: כשלון ואשמה, אחריות, פחד, בושה, כעס, אובדן ואבל.

כשלון ואשמה

האישה מרגישה אשמה על עצם בחירתה בבן זוג אלים וחשה כשלון אישי. בנוסף, היא מרגישה כישלון בניבוי ושליטה על מצבי אלימות. במהלך חיי הזוגיות האלימים, המסר המרכזי שמועבר לאישה מהסביבה הוא שכדאי שהיא תעזוב את בעלה ואם אינה עוזבת כנראה שהיא נהנית מזה או שמגיע לה. מסר זה מחזק מאד את תחושת האשמה.

זאת ועוד, במקרים רבים, האישה מנסה למנוע מהילדים להיות חשופים לאלימות וכאשר אינה מצליחה למנוע זאת, היא עלולה להרגיש אשמה בכך.

תחושת האשמה גוברת גם מהמניפולציות הרגשיות שמפעיל הגבר. אחת המניפולציות הפופולאריות בקרב גברים אלימים היא האשמתה של האישה בקונפליקטים. האישה מצידה נוטה לקחת על עצמה את האשמה.

מקור נוסף לאשמה הוא הפגיעה בבעל במידה והגישה תלונה במשטרה. היא עלולה להרגיש אשמה על כך שהבעל נחקר או נעצר ולכן לעיתים אינה מדווחת על האלימות.

אחריות

כתוצאה ישירה של תחושת האשמה עצמית לוקחות הנשים המוכות אחריות על המעשה האלים. הן מאמינות שהתנהגותן פרובוקטיבית ומעוררת כעס ולכן האלימות נגדן מוצדקת. בסופו של דבר האשה לוקחת אחריות על האלימות ומאמינה שאם תשנה את התנהגותה תוכל למנוע את היחס האלים כלפיה. מעגל האחריות והאשמה מוזן ע"י העדפתה של האשה להיות אחראית לאלימות מאשר להרגיש קורבן שלה. תחושת האחריות היא נסבלת יותר מאשר תחושת הקורבנות.

פחד

אירועים אלימים חוזרים ומתמשכים יוצרים "שדה של  אלימות". ניתן לדמות זאת להליכה בשדה מוקשים. האישה אינה יודעת היכן המוקש הבא ולכן כל צעד מלווה בפחד גדול ולעיתים ומצב של קפיאה במקום כדי לא לדרוך על המוקש הבא.

בעוד מקור הפחד הוא ההכאה והפגיעה הגופנית, הנזק העיקרי הוא הנזק הנפשי הנובע מתחושת האיום והסכנה המתמדת. הפחד המתמשך עלול ליצור תגובות פוסט טראומטיות. חיים לאורך זמן בתחושת פחד יוצרים תשישות רגשית, התנהגות אוטומטית, וסכנה לתלות גוברת של הקורבן בתוקפן (תסמונת סטוקהולם בה הקורבן מזדהה עם התוקף כמנגנון הגנה).

ž             

בושה

האשה מרגישה בושה בשל היחס שהיא מקבלת מבן זוגה ומתחושת הכישלון בתחום היחסים הבין אישיים. הבושה גורמת לה להסתיר את האלימות ומחזקת את תחושת הבידוד שלה. לעומת זאת, אצל הגבר גורמת הבושה לצורך להתגונן או לבקש סליחה ולהבטיח שזה אירוע חד פעמי. התנצלותו והבטחותיו מביאות ל"ירח דבש" זמני שמאפשר לאשה להאמין שתיקון היחסים הוא מטרה אפשרית. כך קורה, שהבושה יוצרת תקווה שממלכדת את היחסים האלימים בתוך עצמם.  

כעס

קיימת אצל האשה תחושות כעס על הגבר בשל התנהגותו האלימה. אך עקב הפחד מתגובתו של הגבר, היא מכחישה את הכעס, מפנימה אותו ומפנה אותו כלפי עצמה. עקב הכעס העצמי גוברת האשמה העצמית שיכולה להוביל לדיכאון.

אובדן ואבל

האישה מרגישה אובדן על החיים ועל המשפחה שיכלו להיות אילולא האלימות. במקרים רבים, נשים אינן פנויות דיו לחוויית האימהות כלפי ילדיהם. אותן נשים מתאבלות על האימהות. ישנן נשים רבות שמתאבלות על הקריירה שלא הצליחו לפתח עקב החיים בצל האלי מות.

לסיכום

סבך זה של תחושות ורגשות יוצר בלבול רב אצל נשים שחוות אלימות מצד בן זוגן. סערת הרגשות יוצרת מערבולת שמקשה על האישה לקום ולעשות מעשה. היא מתקשה להתנגד לאלימות, להגיע לטיפול ולצאת ממעגל האלימות.