הרבה אנשים, גברים ונשים כאחד, מדווחים על רגשות אשמה, ברמות שונות של אינטנסיביות, שהם חשים במהלך ואחרי הליך של גירושין. נדמה שרגשות אשמה מלווים את רוב מי שנאלץ לחוות את התהליך הכואב הזה, לעיתים בצורה עמוקה וכואבת, לעיתים בצורה מודחקת, ולעיתים רק ברמז דק וחולף.
אולי אפשר לחלק את אוכלוסיית המתגרשים בהתאם לפרמטר זה: עוצמת רגשות האשמה שמתלוות להליך של גירושין. בקצה האחד של הסקאלה יעמדו אותם שאינם מרגישים רגשות אשמה כלל וכלל. ייתכן ויש להם עור עבה במיוחד, ייתכן שאין להם מצפון, ייתכן והם צודקים לחלוטין ואין להם סיבה להרגיש אשמה כלשהי, ייתכן והם פשוט אטומים וחסרי רגישות. מצד שני של הסקאלה עומדים אלה שכורעים תחת נטל האשמה. ייתכן ולאשמה שלהם יש הצדקה כיוון שהם נהגו שלא כראוי ובכך גרמו לתחילתו של הליך גירושין, ייתכן והם נהגו שלא כראוי בזמן התהליך, ייתכן והחברה גורמת להם להרגיש שאין גירושין מוצדקים ושהם עשו מעשה איום, ייתכן שהם פשוט רגישים מדי או שההליך של גירושין מעורר אצלם זיכרונות של טראומת ילדות מודחקת. כך או כך, לאורך הסקאלה הזו ניתן למקם את היחס שבין גירושין לבין רגשות אשמה.
האם יש קשר אובייקטיבי בין גירושין ובין רגשות אשמה? במידה רבה ניתן לייחס את רגשות האשמה שמלווים תהליך של גירושין למוסכמות החברתיות ביחס למוסד זה. גם בימינו, שבהם גירושין אינם כה נדירים, עדיין יש מטען ערכי שלילי למוסד זה. גם אם החברה איננה מתנגדת באופן גלוי לכך שזוגות יתגרשו, היא רואה בעין לא טובה גירושין ומייחסת להם ערך שלילי. מי שנמצא בתהליך של גירושין מרגיש שהוא עושה משהו לא טוב ולכן הוא עשוי להרגיש רגשות אשמה כמי שמפר את הקוד החברתי. צריך לזכור שרגשות אשמה שנובעים מהכניעה למוסכמות החברתיות אינם מועילים במיוחד. החברה למעשה מקיימת מוסר ערכי כפול שבו גירושין הם עניין מקובל מצד אחד אבל ראוי לגינוי מצד שני. יש שמץ של צביעות בגישה הזו ועל המתגרשים להתגבר על הכניעה לחברה ולבחון את ההחלטה שלהם לא אל מול המוסכמות החברתיות אלא אל מול היגיון אובייקטיבי ככל האפשר.
רגשות אשמה שנובעים מתוך ביקורת עצמית הם שונים מרגשות אשמה שנובעים מתחושת הביקורת החברתית. בן או בת הזוג עשויים בהחלט להרגיש שהם אשמים במידה מסוימת בכך שהנישואין נכשלו והיה צורך להחליט על גירושין. ייתכן שזה שנושא ברגשות האשם מרגיש שהוא לא עשה די למען הצלחת הנישואין וכלן הוא אשם בכך שכעת בני הזוג נמצאים בעיצומו של הליך גירושין. לעיתים, אין ספק, לרגשות הללו יש בסיס עובדתי והאשמה באמת נופלת על כתפיו של אחד מבני הזוג. עם זאת כדאי מאד להיזהר מהאשמה עצמית כיוון שהיא עלולה להוביל להרס עצמי. מי שמרגיש רגשות אשמה בגלל הליכי גירושין עלול להעניש את עצמו במודע או שלא במודע על האשמה שהוא חש. אין ספק שהדבר יפגע באינטרסים שלו והוא עלול לשלם מחיר כבד על כך. אי-אפשר להגיד למישהו שיימנע מרגשות אשם. כל מה שניתן לעשות הוא לייעץ לו להפריד בין הליכי גירושין לרגשות אשמה כדי שהוא לא ייפגע יותר מדי מהאשמה שהוא מרגיש.
