בימים אלו מתחוללת סערה גדולה הן במשרד המשפטים, והן בקרב הציבור הישראלי, לאור חקירתו של המועמד למפכ"ל הבא, ניצב אורי בר לב, ומעורבותו בפרשה, הנושאת את שמו: פרשת בר לב.
עורכי דין רבים המתמחים ב קניין רוחני , חוקרים ובכירים במדינה מעלים על סדר היום את הנושא ונראה כי רגישותו הולכת וגדלה ככל שנוספים נתונים ועדויות חדשות לחקירה.
מחד, הטענות כנגד ניצב בר לב מכילות פרטים אישיים מחייו ומאופן התנהלותו בתחום הרומנטי, ויש הדורשים להפריד את חייו האישיים בהיותו דמות ציבורית, וזאת בהלימה לחוק הגנת הפרטיות, אשר נחקק בשנת 1981, התשמ"א, והוא המגדיר מהי חדירה לפרטיות וכן, באילו מקרים היא מוצדקת.
מאידך, בעודו מוצא את עמו חשוף לנזקי התדמית החדשה שיצרה לו התקשורת, קיים צורך ציבורי לעמוד על טיבו של המפכ"ל הבא, והציבור רשאי וצריך לוודא שאדם זה אינו מעורב בעבירה פלילית כלשהי, ואזי שאינו מהווה דוגמא אישית, לכל הדעות.
העיסוק בסוגיה זו , אשר הועלתה לאחרונה, בעקבות חשיפת פניה ופרטיה המלאים של המתלוננת העיקרית בפרשה, הגברת אינס, מקבל תפנית קשה, היות והמתלוננת טוענת כי נשללה ממנה זכות הגנת הפרטיות , לה זכאית כל מתלוננת בפרשיה כזו או אחרת, וסביר להניח כי בתקשורת ייאלצו לתת את הדין לגבי טענתה זו, מול עורכי דין, המתמחים בחוק הגנת הפרטיות.
מקורביה של הגברת אינס מצדדים בה ומלינים כי התקשורת לא הותירה בידיה את הבחירה, או הזכות, לשמור על פרטיותה, וחשפו פרטים אישיים ופולשניים ללא אישורה, כך שלא נותרה לה ברירה, אלא להזדהות באופן מלא בכנס העיתונאים שנערך בחמישי האחרון.
