ב- 18 באוקטובר 2010 קבע בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 190/08) כי מבוטחת בת 84 שפיגרה בתשלום דמי ביטוח וערכה הסכם תשלומים עם המוסד לביטוח לאומי (להלן- "המלל") תהיה זכאית לתשלום קצבת זקנה רק מיום עריכת הסכם התשלומים.
רקע עובדתי
- המבוטחת ילידת 1922 הגישה תביעה לקצבת זקנה בשנת 2006 בהיותה בת 84. המבוטחת עקרת בית ואלמנה משנת 1962.
- תביעתה לקצבת זקנה נדחתה בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח בהסתמך על סעיף 366(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, לפיו:
"קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלום הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים ינהגו כך:
...
(3) בפיגור העולה על 36 חודשים לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין".
- בנובמבר 2008 ערכה המבוטחת הסדר תשלומים ומאז משולמת לה קצבה חודשית באופן שוטף.
- המחלוקת בין המבוטחת למל"ל – האם המבוטחת זכאית לקצבת זקנה לפני 2006 ולאיזו תקופה.
- פסיקת בית הדין האזורי
- בית הדין האזורי דחה תביעת המבוטחת בהסתמכו על סעיף 366(א) השולל תשלום גמלה למי שפיגר בתשלום דמי ביטוח בעד תקופה העולה על 36 חודשים מבלי שלמל"ל סמכות להפעיל שיקול דעת לביטול התוצאה של הוראה זו.
- תכלית סעיף זה, למנוע מצב בו מבוטח לא ישלם דמי ביטוח ובבוא האירוע המזכה בגמלה ישלם את החסר ויצפה כי תשולם לו גמלה בשיעור מלא מהמועד המזכה.
- למל"ל אין חובת יידוע את המבוטחים על כל אפשרויות התביעה.
- מאחר והמבוטחת לא מלאה חובתה לתשלום דמי הביטוח משנת 1999 אין היא זכאית ליהנות מהזכות לקצבה.
- המל"ל תמך בפס"ד של בית הדין האזורי בהישענו על הוראות סעיף 366 ו- 296(ב) לחוק.
הכרעת בית הדין הארצי
על אף המקרה קשה בו מדובר בניצולת שואה, אלמנה, עקרת בית שמגישה תביעה לקצבת זקנה באיחור של שנים רבות- בשנת 2006, במקום 1982. נאלץ בית הדין הארצי לתמוך בהחלטת בית הדין האזורי לאור הלשון הברורה של הוראות סעיפים 366(א) ו-296.
לדעת בית הדין, קצבת זקנה היא מן הקצבאות שהידיעה לגביהן היא נחלת הכלל, אין חובה חוקית ליידע את המבוטחת על הצורך בהגשת תביעה לקצבת זקנה. סעיף 296(ב) לחוק מדגיש מחסום לגבי שיהוי בהגשת התביעה ולא מותיר שיקול דעת.
החלטת בית הדין הארצי מעלה שוב נושא אי תשלום דמי ביטוח של מבוטחים לא שכירים במועד וההשלכות הצפויות לגבי שלילת זכאות לגמלאות. לפיכך, בטרם מסתיימת שנת 2010, אנו ממליצים למבוטחים הלא שכירים להסדיר חובם לאלתר.
נכתב ע"י חיים חיטמן
