תינוק חדש בא לטבע : מהלידה עד גיל שנתיים 

תינוק חדש בא לטבע : מהלידה עד גיל שנתיים

                                    מדריך להורים מאת חוזה כרמלוס .

שלב ההטבעה וההקשרות

החל מיומו הראשון ילדנו הוא  ישות נבדלת העומדת בפני עצמה  המסוגל לקשור קשרי גומלין עמנו .
 מטרתו העיקרית היא לקיים את הקשר איתנו , הוריו, ובאמצעותם להתנסות בקשר עם היקום בכללותו..
הקשר להורים חיוני לקיומו, לכן הוא בא לעולם מצויד ביכולת שתעזור לשמור על הקשר הזה. תפקידנו  הוא :טיפול בצרכיו הגופניים ובחיזוק הקשר, אל דאגה התינוק מסייע לנו בכך  על ידי האיתותים "הקסומים "  שהוא מעביר לנו.

ההתייחסותנו  בשלב הזה אל תינוקנו  היא של נתינה מוחלטת וחד-סיטרית . עלינו לפנות מקום בליבו ובמוחנו לפני  הלידה ולהיות מוכנים ומחויבים  לחיים החדשים שנוצרו. מחובתנו  להניח בצד את כל  צרכנו  ולהתמסר לחלוטין לרווחתו של תינוקנו  .הטבע המציאות האלוהים רוצים שנצליח, כשאנו פועלים לפי חוקי הטבע המציאות האלוהים אנו מקיימים את רצון הטבעהמציאות האלוהים .

ההטבעה (טבע) מתרחשת מיד לאחר הלידה של תינוקנו ומוגבל לגיל שנתיים  . תהליך ההטבעה מבוסס על מנגנון  גנטי תורשתי . מטרת ההטבעה היא ליצור קשר בלתי ניתק בין הצאצא להוריו, על מנת שיוכל לאתר את הוריו כדי שיגוננו עליו בתנאי סכנה, וכדי שיזינו אותו עד אשר יהיה ילד בוגר( גיל שנתיים ) ויוכל לדאוג לכל מחסורו בתנאים רגילים  . ההטבעה יוצרת גם מחויבות של ההורה כלפי הצאצא. מחויבות זו כוללת את הזנתו, שמירתו ולימודו של הצאצא עד שגדל והופך  לבוגר  אז ההטבעה מוחלפת בהתנהגות הנורמטיבית . להטבעה יש חשיבות לגבי ההתנהגות בתקופות מאוחרות.  הטבעה לא נורמלית גורמת להתנהגות לא נורמלית בגיל מאוחר יותר.

אני ממליץ מאוד לדחות את קניית מיטת התינוק לשלב מאוחר יותר ולאמץ לחיקנו את התינוק , מומלץ להניח את ראשו על החזה שלנו שישמע את פעימטת הלב  ,  שישן במיטתנו , לישון כשאנו ישנים ולהתעורר כשאנו מתעוררים ... בדיוק כמו שהיה בבטן אימו  כך עד גיל שנתיים לערך עד ש"יוולד מחדש" ויהפוך מתינוק לילד .

 בשמונה-עשר החודשים הראשונים שלאחר הלידה, התינוק תלוי בנו תלות מוחלטת. הוא נקשר אלינו ולומד שצרכיו באים על סיפוקם.

בזמן זה  תפקידנו  העיקרי שלנו הוא להיות זמינים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע 365 ימים בשנה  עבורו ,  ולהעניק לו חום ולעשות את הכל כדי שירגיש שהוא יכול לסמוך עליכם.

גם אם תלותו של הילד מקשה מאוד, יש לחזק אחד את השני  ולהתגבר על הקושי  בכניסה למעגל האינסופי של האכלה, החתלה ורחיצה....

תינוקנו הוא אדם שלם וייחודי ויש לכבד את ישותו העצמית.  יש להרבות בהחזקת  תינוקנו, גם במובן הגופני וגם במובן הסמלי, החזקה זו שומרת על הקשר הקוסמי שאיתו התינוק נולד. התינוק קולט ומשלב במעמקי נפשו ובתוך גופו תחושת המשכיות של הרחם  ותחושה שהוא מוגן ובטוח מפני האיום של ניתוק הקשר.  יצירת  קשר חזק בטוח וממושך  בשלב זה  תעזור לו להרגיש בעולם כמו בבית, להתחבר לאנשים אחרים, אל התנסויות ורעיונות אחרים בסביבתו הרחבה.

בשלב זה דרוש מאיתנו רגישות גדולה לאיתותי תינוקה: היענות עקבית לקולות שהוא משמיע, התאמת קצב ההאכלה לקצב האכילה שלו...התאמת זמני השינה לזמני השינה שלו... וכמובן לא לשכוח :להיות  תמיד זמין לתינוקנו ,להימצא ליד תינוקנו  ככל האפשר.... עד גיל שנתיים ,לספק את צרכיו הגופניים : אוכל, ניקיון , חום ויחס.לספק את צרכיו הרגשיים - התיחסות כאל מתנה ,מלאך, נסיך וכו ...ולהביע זאת ע"י  כך שנהיה  רגועים, ומחיוכים, ונשחק עמו .מומלץ להניק את התינוק לזמן ממושך עד כמה שניתן.
וכאמור חשוב להיות מוכן ומזומן עבורו .

כל זאת כדי ליצור התקשרות :  "יחס רגשי מובחן הנוצר בינו לבין תינוקנו  הקושר אותם במרחב ובזמן".  באמצעות פעילות גומלין החוזרות ונשנות (להזכירכם  עד גיל שנתיים ...) אנו  ותינוקו  לומדים  לתאם את התנהגותנו . יחסי ההתקשרות מגנים מפנים חרדה ומצוקה, מספקים לתינוקנו  קירבה, וויסות רגשי ובסיס בטוח לחקור את העולם. מערכת ההתקשרות שלו  הינה מנגנון מולד המיועד לניהול מצוקה עבור תינוקנו . התינוק מגייס את המבוגר (ובהמשך מבוגרים נוספים-גננת וכו') לטפל בו, שכן בלעדיו הוא לא ישרוד בעולם

השקעה זו חשובה לגידול ילדה בעלי הערכה עצמית גבוהה ,היודעים  להתמודד היטב  עם מטלות קוגניטיביות , היודעים לבטא את עצמם היטב , סקרנים בעלי תיפקוד חברתי טוב עם חברים, גננות ומורים בגיל הגן ובית הספר, איכות האינטראקציה טובה עם בני המשפחה .

במחקרים רבים (אינסווארת 1978ובולבי 1969), נמצא  כי גידול ילדים בעלי הערכה עצמית גבוהה ,היודעים  להתמודד היטב  עם מטלות קוגניטיביות , היודעים לבטא את עצמם היטב , סקרנים בעלי תיפקוד חברתי טוב עם חברים, גננות ומורים בגיל הגן ובית הספר, איכות האינטראקציה טובה עם בני המשפחה .הם ילדים שילדים  שסווגו בגיל שנה כ'בטוחים' בהשוואה לילדים ה'לא בטוחים' מחקרים אחדים מצביעים על הילדים ה'נמנעים' כעל בעלי הסיכון הגבוה ביותר לפתח קשיי הסתגלות .

ג'והן בולבי, אבי תיאורית ההתקשרות, טען, שהצורך של הפעוט בקשר עם אמו, עומד בפני עצמו ושהוא תוצר של ידע מולד. הפעוט "יודע" שלקרבה לאם, יש ערך הגנתי והישרדותי.

אצל הפעוט, התממשות הפונקציה של הבסיס הבטוח, מתבצעת באופן הבא: בכל פעם שילדנו יחוש מצוקה יעלה הצורך שלו בקשר עמנו הוריו. ככל  שנענה לצורכו של ילדנו באופן מתאים והולם , מידת תחושת המצוקה שלו תרד, והוא יחזור להתנהגות שגרתית. דיאלוג זה נובע מ"ידיעה" מולדת של הפעוט, שכשהוא חש מצוקה עליו להפעיל מנגנוני התקשרות לההוריו, משום שהם יותר קומפטנטים ממנו, ושהקירבה אלהם תפחית ממצוקותיו. האופן בו דיאלוג זה מתבצע בפועל, מהווה את אבן היסוד לקשרים משמעותיים עתידיים. בתנאים נורמליים, העמדה המרגיעה שלנו ההורים תופנם וילדנו יוכל לשמש, יותר ויותר כבסיס בטוח לעצמו.   

 שלושה שלבים עיקריים במהלך שבעת חודשי החיים הראשונים המובילים לגיבוש ההתקשרות. הם הגדירו שלב רביעי, נוסף המאפיין את איכות ההתקשרות של ילדים החל מגיל שלוש וכן התקשרויות של אנשים בוגרים.

בשלב הראשון, המכונה 'טרום התקשרות', מעדיף תינוקנו גירויים אנושיים על פני דוממים. תינוקנו מתמקד בפני כל איש המתקרב אליו, נענה למגע הפיזי שלו או יוצר ושומר מגע עמו על ידי אחיזה, היצמדות, וכו'. תינוקנו מסוגל להבחין בקולנו , בריח הייחודי שלנו ובפנינו כבר בימים הראשונים לחייו

במהלך השלב השני, המכונה 'התקשרות בהתהוות', מבסס תינוקנו את ההבחנה בין דמות ההורים לבין דמויות מוכרות אחרות, בשלב זה האיתותים המזמינים קשר מופנים רק אלינו . כמו כן, דמות ורק אנחנו ההורים עשוים להיטיב ולהרגיע את התינוק בהשוואה לדמויות אחרות. תינוקנו מפתח בתקופה זו אמצעים אקטיביים יותר ליצירת קשר: הושטת יד ואחיזה רצונית.

במהלך השלב השלישי, שלב 'ההתקשרות המאובחנת' יוצר תינוקנו קשר ייחודי עמנו קרבתו  הוא מחפש ומנסה לשמרו באופן פעיל. בשלב זה, המתחיל בגיל שישה-שבעה חודשים, יכול תינוקנו למחות כאשר אנו עוזבים אותו . התפתחות קביעות האובייקט משחקת תפקיד חשוב בהתקדמות התינוק לשלב ההתקשרות השלישי.

בשלב השלישי התינוק פעיל בחקירת הסביבה שלו, במניפולציה של הגירויים סביבו ולמידה רב-חושית של תכונותיהם..

בולבי (1969) מניח, שהילד מגבש מודל פעולה מופנם מאורגן ביחס לדמות ההתקשרות ולעצמו, לקראת המחצית השניה של שנת החיים השנייה. תפיסתו של בולבי עולה בקנה אחד עם התיאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון (1974) לגבי דרך ההתפתחות של ה'אני הטוב'. בולבי (1969) מניח שהשלב השלישי נמשך עד גיל שלוש-ארבע. בערך בגיל זה, כאשר מסתמנת ירידה באגוצנטריות של הילד, הוא מתחיל לפתח את היכולת לראות דברים גם מנקודת המבט של דמות ההתקשרות. בולבי מגדיר את ההתקשרות המורכבת יותר בין האם לילדה בגיל זה כ'שותפות'

  המטרה הראשונית של התפתחות הילד בשנת החיים הראשונה ובמחציתה של השניה היא ביסוס האמון הבסיסי. בהיותו תלוי בסביבה, מוטרד הפעוט  שלנו  מהשאלות המקבילות: "האם ניתן לסמוך על העולם" ו"האם אני בסדר, האם אני ראוי ליחס הטוב שאותו אני מקבל?".

תפקידנו ההורים לעזור לפעוט שלנו  לרכוש אמון בסיסי בסביבה ובמקביל תחושת בטחון הקשורה להרגשה שהוא בסדר, ובעל ערך על ידי טיפול רגיש והיענות קבועה לצרכיו.,