אני לא מבקרת סרטים מיומנת, ולא מתעתדת להיות כזו, ולכן אין זה ממקומי לשפוט את הסרט "חיים כמו שמכירים" (Life as we know it) , ולא זו הסיבה לכתיבת מאמר זה.
אלא שלאחר צפייה בסרט שציינתי לעיל לא יכולתי שלא לתהות על קנקנו, ולעניות דעתי מדובר פה בסוגיה חברתית תרבותית מעניינת מאוד, ולה פנים רבות, וברצוני להביא אל הכתב כמה מהן.
הסרט מציג את סיפורם של שני רווקים בשנות השלושים ומשהו לחייהם. גבר ואישה, שאינם מעורבים בקשר רומנטי, לא זה עם זו, ואף לא לחוד; היא עוד לא פגשה את "mister right", והוא פוגש את miss right now” - every night”.
שגרת חייהם נהרסת בן רגע לאחר שזוג חבריהם הקרובים נהרגים בתאונת דרכים והם נאלצים לרשת את התינוקת שזה עתה התייתמה. כמובן שהעלילה מתפתחת וכמו כל סרט אמריקאי- הסוף טוב וכולם מרוצים.
עד כה תקציר הסרט, ומכאן למציאות. במציאות, בדומה לסרט, אישה בשנות השלושים לחייה, רווקה, קרייריסטית ככל שתהיה, היא בבחינת "סוטה". סוטה מרפורמות חברתיות , שמוליכות אותה, כמו שציינתי בכותרת, לחיים כמו שאנחנו אמורים לרצות.
תהיתם פעם מה עולה בגורלה של אישה הנושקת לגיל ארבעים, כשהשעו הביולוגי נושף בעורפה, וכל מכריה מרימים גבה למשמע העובדה שהיא לבד? שכל עולמה סובב את הקריירה המשגשגת שלה, ואינה שואפת לגידול ילדים, בית עם גדר לבנה וכלב בגינה?
נכון, הבחירה בידנו, היום אישה כזו יכולה להרשות לעצמה לפנות לדרכים אחרות; היא יכולה לגשת ל בנק הזרע ולבחור לעצמה תורם , או אפילו ללכת בדרך של הורות משותפת , שמתאפשרת היום הודות לאתרי אינטרנט המיועדים לשדך בין שני זרים, המבקשים להיות הורים, בדרך שונה מהמוסכמת. כך, אפשר לראות במשמורת המשותפת של השניים, שאינם מהווים זוג (לפחות לא עד מחצית הסרט, סליחה על הספויילר), סוג של משפחה חדשה . הם לא חייבים לגור באותו בית, ולא לתפקד כבעל ואישה כפי שהנורמה החברתית מכתיבה לכולנו, אבל הם הורים לכל דבר, גרעין, ויש להניח כי ככל שהתופעה הזו תתקדם ותתפתח, מחקרים יצביעו אפילו כי הורות משותפת יעילה יותר מתרומת זרע, ואף תהווה אלטרנטיבה להרבה יחידים ובודדים, שאינם מעוניינים להיות חד הורים, ולנהל חיים כמו שהם באמת צריכים ורוצים.
