מנדלסון - ויצמן:
הסיפור מאחורי בניית הבית - יחסי אדריכל לקוח.
כתבה: מרב סגל
אם חושבים על כך, הרי שמערכת היחסים בין אדריכל ללקוח דומה במעט לקשר בין בני זוג. בניית הבית הפרטי מחייבת ירידה לפרטים אינטימיים, הבנה של מנהגים, אורח חיים (כמו היכן נמצא מרכז הפעילות המשפחתית והחברתית בבית - במטבח או בסלון) וכמובן מצבו הכספי של הלקוח. האדריכל עומד במבחן לא קטן של סיפוק מירב צרכיו של הלקוח. בדרך כלל ללקוח אין די כסף למימוש חלומותיו. מצב עניינים זה יוצר לא מעט מתחים בין האדריכל ללקוח ובין בני הזוג עצמם.מה קרה בסיפור ויצמן - מנדלסון? איך התגלגלו העניינים, מה היו היחסים ביניהם?אני מבקשת להציג לפניכם הערב דגם של קשר ייחודי בין שני האישים, שכלל הערכה מקצועית רבה מחד, ביקורת ומתחים לא מעטים מאידך. ויצמן שגר אז באנגליה פנה למנדלסון בבקשה לתכנן את הבית ברחובות לאחר ששמע כי הוא עתיד לתכנן את בית שוקן. באוקטובר 1934 מתחילה מסכת של קשרים, רובה בהתכתבות בין השניים. ויצמן כתב למנדלסון מכתב והודה לו על כי הסכים לתכנן את ביתם ברחובות. סוכם ביניהם כי התחלת הבנייה תהייה בראשון לאפריל 1935. לאחר הסיכום העקרוני, ביקש ויצמן את הדבר, שלא אוהבים לדבר עליו: אומדן לעלות בניית הבית.מנדלסון העריך בהערכה גסה: 20.000 לירות שטרלינג שהיו סכום עתק. ויצמן נדהם כי חשב על סכום של: 12.000 בלבד. בין השניים התנהל דיאלוג, רובו בכתב כפי שציינתי, שארך שנה. ויצמן ניסה להוריד את העלות ומנדלסון ניסה להיענות לדרישה במגבלות מסוימות.בבדיקה עם הקבלן חנקין, (שהיה מהיותר אחראים בפלשתינה כדברי מנדלסון), התברר שהוא דורש הרבה מעבר למה שמנדלסון העריך. מנדלסון הסביר לויצמן שבדרך כלל האדריכלים הם אופטימיים מדי וחושבים שעלות הבנייה תהיה נמוכה מהמחיר הסופי, והוסיף שאלמלא כן רבים מהבניינים המתוכננים לא היו נבנים כלל.(יש ביניכם ודאי אנשי מקצוע ולקוחות שיוכלו להזדהות עם הטיעון הזה).
ויצמן היה מודאג מהעלות הגבוהה והתלבט מה לעשות. מנדלסון כתב שהוא מכיר את הבעיה, שקל יותר לבנות כשהמימון מגיע מכספי אחרים מאשר מכיסך הפרטי. הוא פתח בשורה של טיעונים על מנת לשכנע את ויצמן לבנות את ביתו על פי התוכנית המקורית. ואני מצטטת:"יופיו של הבניין הוא בתוכניתו, התאמתו לסביבה, לאקלים ולצרכיך האישיים והרשמיים. הפרופורציות של הבניין מושלמות ובלתי תלויות בציוד הלוקסוס הפנימי. (זהו אגב רמז למה שעתידה ורה להכניס לתוך הבית).ביקשת בית בעל אופי כפרי ייצוגי, כלומר ויתור על זוהר החומר של ארמון עירוני. השינויים שעשיתי יאפשרו לך בית שיהיה תואם לאישיות ולרמת החיים של שניכם.יחסך לארץ מחייב אותך לבנות באמצעות עבודה עברית מאורגנת.מעמדך מחייב להעמיד בית פתוח ואטרקטיבי לכל שכבות הארץ.אני יכול לספק לך את התוכנית הטובה ביותר ואת הפיקוח האמין ביותר, אבל לא תוכל לצפות לבית מקסימלי במחיר מינימלי.בתור ארכיטקט שלך אני מוכן להציע תוכנית חדשה ללא תשלום נוסף, אך כידיד שהערכתו אליך לא תשתנה לעולם, אני מייעץ לך להשתמש בתוכנית הקיימת.ואם כך תחליט, הבנייה תחל בראשון ליולי 1935, השלד יסתיים ב15- לנובמבר והבית יסתיים בראשון ליולי 1936. הסידורים הפנימיים ימשכו שלושה חודשים. הכניסה לבית תהיה בראשון לאוקטובר 1936. שכנועיו של מנדלסון לא הועילו. ויצמן עמד בסירובו שלא לבנות את הבית עפ"י תוכנית מנדלסון כיוון שהתוכנית והצעת המחיר לא התקבלו על דעתו. הוא כתב "גם לו יכולתי להרשות לעצמי להוציא כל כך הרבה כסף, לא הייתי עושה זאת מסיבות מוסריות. אסור לעשות זאת בפלשתינה. אני רוצה בית הגון אבל לא מבנה לוקסוס. במכתב חריף למנדלסון הביע ויצמן את אכזבתו והודיע לו את החלטתו, הוא טען שהיות שמידות הבית קטנו מ- 1028 ל- 796 מ"ר, אין הצדקה לדרישה של 18.000 ללא הריהוט, ללא הגן וללא הוצאות בלתי צפויות."השינויים שעשית" כתב ויצמן "גרמו להורדה באיכות החומרים ולאי נוחות שלא אני ולא גב' ויצמן מוכנים לקבל".רציתי לספר לכם קוריוז שיצביע על פן באישיותו של ויצמן. הוא כתב לברגמן והביע את כעסו ואמר כי היה רוצה לבקש ממנדלסון שיחזיר לו סכום של 600 שטרלינג ששילם עבור התוכניות שהוא אינו יכול לקבל. ויצמן ציין שהוא מניח שארגון הארכיטקטים A).B.I.R) באנגליה לא יאפשר זאת ואם כך הוא כמובן ינהג כג'נטלמן לפי התקנות. ויצמן שיחק למעשה משחק כפול: במקביל להתנתקותו ממנדלסון הוא פנה ליעוץ נוסף. המומחה שבחר הוא לא אחר מאשר מנהל "סולל בונה" באותם הימים, דוד הכהן. ויצמן ביקש ממנו לתת הערכה לעלות הבנייה על פי התוכניות והמפרטים הטכנים שמנדלסון הכין. הכהן נקב בסכום של: 16,000 לירות שטרלינג. כדאי לעשות קצת סדר בסכומים: ויצמן הגביל את עלות בניית הבית ל: 12.000 לירות שטרלינג, הסכים להתפשר על 14.500. ההערכה הראשונה של מנדלסון היתה 20.000 ואחרי לחצים הוא הצליח להוריד ל: 18.000. מה היה המחיר הסופי אספר בסוף.בעדויות ממכתבים שונים ניכר ש מנדלסון היה מאוכזב לדעת שהוא לא יבנה את ביתם של בני הזוג ויצמן, כיוון שכל-כך רצה לבנות אותו ועשה כל מאמץ ללכת לקראת הויצמנים. ואמנם מנדלסון לא וויתר והתעקש על ביצוע הפרוייקט. הוא כתב לויצמן וביקש לא להחליט בעניין עד לאחר שויצמן יקרא את נימוקיו. מנדלסון כתב פירוט מדוקדק על כל העלויות והסביר את הפער בין 14.500 ל: 18.000. הוא טען שאינו מסכים שהשינויים שהציע היו כל כך משמעותיים שהצדיקו את כך שויצמן דחה את התוכנית כולה וטען שהבית אינו נוח למגורים. באשר לעיכוב בהתחלת הבניה ציין מנדלסון כהישג גדול שלו כאדריכל את העובדה שכל התוכניות כולל הפרטים הוכנו במשך 4 חודשים בלבד. מנדלסון ערך רישום מדוייק של כל העלויות. למשל, על מנת לחסוך בהוצאות, הוא הציע להחליף את תריסי הגלילה לתריסי עץ במקום ברזל, לרצף את החדרים הראשיים בשיש, באבן פלשתינאית (הזמנה משותפת לבית שוקן תוזיל את מחיר האבן) ובשאר החדרים להסתפק בטרצו. הוא הציע לערוך מכרז חדש לקבלן ולעשות כל שניתן כדי לבנות את הבית כמתוכנן מראש. הוא אפילו חזר על ההצעה להכין תוכנית חלופית לבית קטן יותר ללא שכר טירחה נוסף. אך ויצמן בשלו, החליט שלא לבנות את הבית המתוכנן. במכתב מאותה תקופה כתב ויצמן שמנדלסון איכזב אותו ואת ורה קשות ובזבז כמעט שנה מזמנם. יתכן והוא אדריכל מבריק, אבל אדם קשה מאד. ויצמן פנה בסוד לאדריכל נוסף (קליין) וביקש שילמד את השטח ויכין עבורו תוכנית. אבל, מנדלסון לא הרפה וביקש מויצמן, ואני מצטטת: "אורך רוח ושחוסר השקט לא יעכיר את הידידות והכבוד שאני רוכש לך, על ידי צעדים שפוגעים בי כבן אדם וכאומן". ההתמקחות בין השניים נמשכה כשנה. ואז, בסוף אוגוסט 1935 הגיע מברק מויצמן למנדלסון ובו מלה אחת: "בהצלחה !".מה קרה בין יולי לאוגוסט? כיצד התרצה ויצמן ואישר את תוכנית מנדלסון, כנראה שלא נדע.באוקטובר 1935 דיווח מנדלסון על התקדמות בבניה. ואני מצטטת: "בסוף החודש הבית יהיה מעבר ליסודות, הכביש אליו יהיה מוכן ואת הפרטים האחרונים של פנים הבית ניתן יהיה לקבוע עם הגב' ויצמן".לא רק על עלות הבנייה התעמתו השניים. מנדלסון דרש 10 אחוז שכר טירחה עבור עבודתו כמקובל באנגליה. אך לויצמן נודע כי בארץ התשלום 6 אחוז בלבד. אלא שמכאן והלאה העביר ויצמן את כל הטיפול בצד הכספי של הבית למר לנדסברג (שהיה ידיד של ויצמן ממקימי "רסקו" וכפר שמריהו ושימש כעוזרו בענייני כספים במהלך בניית הבית) ובכך הוריד מעל עצמו את ההתעסקות בנושא.
ביולי 1936, הגיע מכתב נוסף לויצמן ממנדלסון בו הוא כתב ואני מצטטת: "הבית טוייח ונראה יוצא מן הכלל. הבית יכול היה להיות מוכן עד 15.8.36 אלמלא השביתה שהיתה בעקבות פרעות תרצ"ו, ששיבשה את לוח הזמנים שתוכנן עבור הספקת השיש. אתם תוכלו להשתכן בקומה העליונה שם יש רצפת טרצו והכל גמור. בדקתי את הארונות בבית המלאכה, הם ממדרגה ראשונה, ממש הישג אירופאי. כל החדרים מלאי אור על אף שהרצפה הבהירה עדיין חסרה.אפשטיין (שהיה הגנן) נמצא במלוא התנופה עם עבודת הגינון, עבודות העפר והטרסות מותאמות יפה לשטח. מבנה המוסך מוכן לכניסה". בהערת שוליים הזכיר מנדלסון את התשלום הנוסף המגיע לו.מנדלסון דרש שכר טירחה עבור עבודות בלתי צפויות מראש ולנדסברג התווכח איתו בנידון.ויצמן כתב מכתב לד"ר לנדסברג ובו הוא הגיב על מכתב של מנדלסון המפרט את החשבונות שטרם שולמו לו. ויצמן בדק ביסודיות כל דרישה. עמד על שלו, השווה סכומים שנדרשו ולדעתו כבר שולמו. התעקש על עבודה שנעשתה ולא הוגן לחייב אותו בעבורה. הוא סיים את מכתבו במלים אלו: "נדמה כי אין סוף לדרישות מאתנו". בינואר 1937 נכנסו בני הזוג ויצמן למעונם. כשנה אחר כך התלונן ויצמן על רשימת ליקויים בבית:"בכל פעם שיורד גשם חדר המדרגות מוצף, חדרי הוצף גם כן, הוילונות והשטיח ניזוקו. כאשר יש רוח חזקה היא מעיפה את האפר מהאח וכל הספרייה מתמלאת בפיח... זהו תפקידו של האדריכל והבנאים לדאוג שהקליינט יהיה מרוצה ללא כל דיחוי".
הדגם של הקשר בין ויצמן למנדלסון חזר על עצמו עם בניית מעבדת וולף במכון זיו. גם הפעם פנה ויצמן למנדלסון, אך התחרט ופנה לאדריכל נוסף. גם הפעם התעקש מנדלסון. הוא כתב בכעס רב לויצמן על כך ששמע בהפתעה על הפנייה לאדריכל אחר וביקש להעיר מספר הערות:"על פי הזמנתך הגעתי לביתך, במטרה לדון אתך על הפרוייקט החדש, ואמרת שאתה מזמין אותי לבצע אותו. על פי הבטחתך הסכמתי לערוך תכנון ראשוני לפרויקט ולהציע הערכה כספית עבורו. אני בטוח שאתה מבין שמדובר בפרסטיג'ה אישית שלא לדבר על ידידות אישית, שאינני יכול לקבל פתרון אחר. זו לא הפעם הראשונה שקליין, הקולגה שלי, מתערב בעבודתי, גישה זו מנוגדת לכל אתיקה מקצועית. אני מחכה לתגובתך טרם צאתי לפלשתינה ב - 25 לחודש.צר לי להטריד אותך בימים קשים אלה, כאשר כולנו מתפללים שמנהיגותך תבורך.שלך אריך". (אגב באותו ביקור נכח גם טוסקניני והתצלום על ההזמנה לערב זה לקוח מאותו מעמד). ויצמן לא התלהב מהתוכנית וכתב לברגמן, שהיה המנהל האדמינסטרטיבי של מכון זיו: "אינני מאושר מהתוכנית. אני מצטער שסיבכנו את עצמנו עם מנדלסון. ראשית הוא מושך את הזמן, שנית הוא מגיש הערכה הגבוהה בשישים אחוזים ממה שסוכם עליו. שלישית הוא מעמיד אותך לפני אולטימטום. הטקטיקה של מנדלסון תמיד מסתיימת בחשבון גדול מידי. אני נפגש איתו מחר ואם לא אצליח להגיע למשהו הגיוני, אני מציע לנתק את ההתקשרות עימו ולהעבירה לאדריכל גרין. אין טעם לבזבז כל כך הרבה כסף על המבנה ולצמצם ברכישת המיכשור. הייתי שמח להשתחרר מאחיזת הצפרניים של מנדלסון". באנגלית: "I should like to get out of Mendelsohn's clutches for a bit כידוע לכם בניין וולף נבנה כמתוכנן על ידי מנדלסון. הוא עומד על תילו ושוקם לפני מספר שנים. אך גם הפעם לא נדע מה גרם לויצמן להתרצות בסופו של דבר ולהסכים להקמתו. מעניין לציין שלמרות הכעסים הגדולים של ויצמן על מנדלסון, הוא כתב לשוקן בשנות ה40- , לאחר ששמע כי מנדלסון עומד לעזוב את הארץ, וביקש ממנו, לעשות כל שביכולתו להתערב ולדאוג, שמנדלסון ישאר בארץ ויקבל משרה בירושלים, על מנת להבטיח את שירותיו לבניין הארץ.ראינו פה מפגש בין שני ענקים בדורם, ויצמן, מנהיג ומדען ומנדלסון רב אומן בתחום הארכיטקטורה. שניהם דעתנים העומדים על שלהם. למרות ההתנצחיות והכעסים הם מכבדים אחד את השני ומעריכים זה את זה כל אחד בתחומו. יחד העמידו לדורות את הפנינה הזאת. ולסיום כל שתיארתי בפניכם עסק בהתקשרות בין חיים ויצמן לאריך מנדלסון. ויצמן היה מעורב בפרוגרמה של בניית הבית ובקביעת המסגרת התקציבית. אולם כל המגעים באשר למהלך הבנייה, לפרטים הטכנים ולעיצוב הפנימי התקיימו בין מנדלסון לבעלת הבית, ורה, ועל כך בהרצאה נפרדת. אגב לאחר כל הסחר מכר אם זה עוד מעניין אתכם, העלות הסופית של בניית הבית היתה 14.831.255 לירות שטרלינג.
הרצאה שניתנה במסגרת ערב עיון לרגל פתיחתו מחדש של בית ויצמן על ידי מרב סגל מנהלת גנזך ויצמן ואוצרת בית ויצמן.
27 ביוני 2000
