אור וחושך - היום התשיעי של חנוכה 

את המאמר הזה אני מקדיש ליום התשיעי של חנוכה. כן, היום התשיעי – יש יום כזה. הוא בא לאחר היום השמיני.

הסבר: כיצד נקרא היום שלאחר חנוכה: יום ראשון? כיצד נקרא היום שלאחר שמיני עצרת? יום ראשון? האם אין כאן המשכיות? האם חג החנוכה מסתיים, ואז מתחילה עונה חדשה? אין קשר למה שהיה? שמונה ימים הדלקנו נרות, שמחנו, הארנו את הבית, ואז מגיע היום שאחרי, ואנו פתאום רואים בית חשוך וצריכים להתחיל הכל מהתחלה? אם זה המצב, ודאי שניפול לייאוש ודיכאון. ואכן, ידוע הדיכאון שלאחר השבת; וכמויות התקפי הלב והשנאה לימי ראשון.

אולם אין הדבר חייב להיות כך. הראיה הנכונה היא שהיום שבא לאחר השבת, או היום התשיעי של סוכות, או של חנוכה – אינו רק תחילתו של זמן חדש, אלא בד בבד תחילתו נעוץ בסופו של החג, ומהווה המשכיות תוך נטילת האנרגיות הרבות מהחג. משל למה הדבר דומה? לאדם שישב בחושך. בביתו. והיה עצוב. הוא סבר שביתו ריק. ולא ידע שביתו מלא כל טוב. ואז – הדליקו לו נר אחד, והוא לפתע ראה שיש לו שולחן וכורסא לידו. הדליקו נר נוסף, וראה גם שטיח וכסאות. כך, בכל פעם שהדליקו נרות נוספים, הוא ראה עוד ועוד. ראה שלמעשה ביתו מלא כל טוב, והוא כלל לא ידע.

כאשר המנורה דולקת בשלמותה, שמחתו והודאתו שלמה. ואז, גם כאשר הנרות כבים, והחושך חוזר – הוא לא חוזר למצבו הראשון. עתה, גם בחושך, הוא יודע שביתו מלא, גם אם הוא לא רואה זאת.

למעשה, היום התשיעי גדול מהיום השמיני. אם ביום השמיני הוא זקוק לאור, על מנת לראות מה שיש לו, הרי שביום התשיעי הוא יודע שיש לו, גם ללא אור. הוא מבין, שגם החושך הוא אור. כך צריכים אנו לאגור לנו את הרגעים היפים שבחיים, בזוגיות – את רגעי האהבה; בחינוך – את רגעי הנחת; בכל העניינים – את הרגעים שבהם היינו "על הגובה" והודינו לקב"ה על כל צעד ושעל – אלה הם רגעי האור שלנו. וכאשר יבואו חלילה הרגעים הקשים יותר, כאשר יגיע היום התשיעי, אז גם אם כלפי חוץ לא רואים את האור, עדיין רגעים אלה יאירו לנו את הדרך וימלאו אותנו בכוח ותקווה.