ערב גיבוש בצל אסון בכרמיאל 

                                    ערב גיבוש בצל אסון בכרמל

במאמר זה אחשוף את הדילמות שלי כאומן כאשר מבקשים לערוך ערב גיבוש בצל אסון או משבר. המאמר נכתב בצל הטרגדיה הלאומית של שריפת יערות הכרמל.

רקע לערב גיבוש

ביום חמישי אחרי צהרים חזרתי מהאירוע השנתי של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אירוע שבו השתתפו הרמטכ"ל, משרד הביטחון ומיטב אומני ישראל כמו בועז שרעבי, חנה לסלו ועוד..  תוך כדי נסיעה חזרה מהצפון לכיוון המרכז הבחנתי ברכב של מכבי אש שמנסה לכבות שרפה מקומית. כאשר פתחתי את הרדיו דיברו על שריפת ענק שמתחוללת ביערות הכרמל. בשעה שבע הייתי צריך להתחיל להופיע בערב גיבוש שיערך לכשלושים עובדי שירות בחברת גטר בר"ג בתחום גרפולוגיה, שפת גוף, יוגה צחוק. כאשר ההתמקדות הייתה צריכה להיעשות בפאן החברתי של הצוות. כאשר הגעתי לביתי באתרי האינטרנט כבר דיווחו על לפחות עשרה הרוגים באוטובוס והמספרים עלו לארבעים ככל שנקף הזמן. שריפת הענק הפכה להיות לאסון לאומי. הקולות השבורים של אנשי קיבוץ אורן המדווחים כי ביתם נשרף קליל, מספר ההורגים, כל אלה הדגישו את מימדי האסון.

דילמת האומן

עלינו האומנים מוטלת האחריות כשפורץ מצב של משבר כמו מלחמה להופיע ולתת את המקסימום בכדי לעלות את המורל של הצבא וכוחות הביטחון. אבל כאשר האסון הוא הומניטארי ואינו קשור למלחמה המצב הרבה יותר קשה ומסובך. אתה כאומן נדרש להתאמת בין המצפון שלך להצחיק ולצחוק כאשר ישנם אנשים במרחק לא רב שטרגדיה פוקדת את חייהם. שלושה דילמות שאיתם התעמתתי.

במישור האישי – התחבטתי האם אני יכול ורוצה לקיים את ערב גיבוש. החלטתי שמבחנתי אני יכול לקיים את הערב, הרצון שלי לא היה בשמים. מה שעזר לי בהחלטה  שזאת הייתה קבוצה קטנה של שלושים איש ולא הופעה למאות אנשים. (אז וודאי הייתי מבטל את ההופעה).

במישור החברתי – נשאלה השאלה האם העובדים רוצים לקיים בכלל את האירוע. במקרה הנ"ל העובדים כבר התכנסו לארוחת ערב משותפת והם חיכו להמשך, חלקם מסתבר לא ידע עדין את מימדי האסון.

במישור האומנותי – הייתי צריך לחשוב כיצד לערוך את הערב. איזה תכנים כדאי להכניס ואיזה להשמיט.

לאחר שהצגתי את עצמי החלטתי לפתוח את דברי בכך כי "מכאן אנו מחזיקים את ידי כוחות ההצלה והביטחון במאבקם מול השריפה המתחוללת". כאומן לא חשבתי אי פעם שאפתח כך אירוע. ואז הבנתי כי חלק מהעובדים כלל לא ידעו במה מדובר כיוון שהם הגיעו לערב גיבוש ישר מהעבודה. החלטתי לא לספר בדיחות לקהל העובדים. ולהפוך את ערב גיבוש למשהו שהוא הרבה יותר סולידי.

הלקח

תעצומות הנפש במקרים שבהם צריכים להופיע כשמתרחש אסון הן גבוהות. הקהל מצד אחד רוצה לשכוח מצרות היום יום ומצד שני קשה להתעלם מהסבל והטרגדיה שפוקד את העם. להאזין לחרשי הלב שלנו כאומנים ושל הציבור יכולים לתת את התשובה לדילמה.