(התשובה בסוף הפוסט).
עכשיו יתחילו הכתבות היבבניות על "מאן" שחלם להיות קצין ועל "דהו" שרק רצה להיות סוהר טוב ולא יצא לו, ונחזור ללופ הנצחי את כתבנו אור הלר בעל פני הפוקר, שיסביר עוד פעם באיזה קלות אפשר היה למנוע את כל זה, ואז יעלה אהרונוביץ המתלבט העילג, ויגיד לנו עוד פעם שהכל בעצם בשליטה, וזה לא בדיוק אנומאליה שעבור שריפה בסדר גודל בינוני, אנחנו נזקקים לאזרבג'נים, לטורקים, לקפריסאים ולשאר העולם, כי אצלנו יש כסף לחמקנים שאף פעם לא יהיה בהם צורך, רק לא לאמצעים הכי טריוויאליים, על מנת להגן עלי, על משה והנכדים של שנינו וגם קצת עליכם קוראי האידיוטים, כי כן, אנחנו, הכי גדולים בעולם בקטע הזה, אחרת איך נסביר שחבורת האפסים האלה, גם היום ממשיכים לנהל לנו את העסק, לקראת האסון הבא, נניח רעידת אדמה בגוש דן, שתמחק מחצית מבתיה ואולי, אותי, את משה ואת הנכדים של שנינו, אבל יישארו מספיק אידיוטים בחיים כדי לבחור את נתניהו לעוד קדנציה.
אגב, ספרו לי אידיוטים יקרים שלי, מתי לאחרונה ראיתים פקיד ממשלה שלא נראה מטומטם לגמרי, או כתב ששואל את השאלות שצריך לשאול את חבורת הגזלנים שמתראיינת חדשות לבקרים בעניינים ברומו של עולם, בעוד כשלושים אלף טילים איראניים, סורים ושל החיזבאללה מכוונים לי ישר לתוך המרפסת ובטווח של חצי קילומטר מביתי אין מקלט ציבורי אחד אפילו ומעת מלחמת לבנון נבנו עוד עשרות אלפי בתים בהתנחלויות של אנשים אלימים עם זקן וחוטים תלויים לצידי גופם וכאלה בעוד אפילו מקלט אחד לא נבנה עבורי ועבור משה והנכדים של שנינו.
כמה מקלטים אפשר היה לבנות בכספים שגנבו העסקנים של ש"ס, עם בנוכלות ואם עקב הכסילות של המערכת, או בג'ובוט שקבלו הדוסים האשכנזים נניח, עבור נדנוד הראש הנצחי אל מול ספרי הקודש.
האם נתתם את דעתכם מה עובר בראש של איציק החסיד נניח, אחרי שעשרים שנה טלטל אותו קדימה ואחורה ומלמל פסוקים בלתי מובנים ברקע.
האם יש סיכוי מזערי שנשאר שם קצת שכל, (תשאלו חוקר שב"כ, או פלסטיני שהתארח אצלם יותר מיומיים נניח), אולם אויה, איציק והקולגות שלו בעוד דור הם הרוב בארץ בתנאי כמובן, שאהרונוביץ והבעל של שרה הדינאמית לא יספיקו להחריב לנו את העסק קודם.
אז מה קרה לנו בעצם?
ליוויתי במהלך חיי (גם כצופה וכם קצת בפוזיציה אחרת), שריפות כמו זו, שראינו אתמול בלילה, (וחילצתי אישה מלהבות, וחלקים ממנה נשארו לי בידיים), אולם לי, מסתבר היה יותר מזל ממה שהיה לאהובה נניח, או שמא זה לא מזל, אלה זה היה בעידן אחר, שבו ידעת שאם אתה נכנס לאש, יש מי שנמצא מאחורך, אולם מעולם לא ראיתי אחת, שלא ממש מנסים לכבות אותה, כי אין כלים ואין את החומר, כי התקציב של חומרי הכיבוי והכבאיות הלך לכיסם של המנהלים שלנו, וגם קצת לכבישים עוקפים לשכונה הדרומית במעלה לבונה פיתוח, (ואולי לכבאים של היום אין מוטיבציה ואו אומץ הלב שהיה פעם אביזר הכרחי אצל המכונים "כוחות הביטחון שלנו").
כך צפה עם שלם אתמול במשך שעות בלהבות שמאכלות את שרידי הגופות של כ – 50 קולגות ואת הגדול בפארקים שלנו, בעת שאפילו בפריים אחד במשך כל שעות הלילה לא התערב כבאי אחד לרגע.
הסיבה יקירי האידיוטים היא פשוטה, המנהלים שלנו אוהבים מאוד אסתטיקה, לכן לא רצו לקלקל את הפריים של הלהבות על רקע היער בסילואט של כבאי עם כובע שהושאל מן הג'נדרמים בברלין לפני מלחמת העולם הראשונה.
ואגיד לכם עוד דבר קט, חסר משמעות ושולי לגמרי.
אם המנהלים של הפיאסקו אתמול היו מקימים מרכז שליטה בעת שזה התבקש, ולא היו עוסקים כולם במסיבת עיתונאים חלטורה, שאנשיו יכלו לראות את מימדי השריפה וכיווניה מלמעלה, (מזל"ט אחד שמלווה את אחמד מרפיח היה עוזב אותו בשביל אהובה רותם והחברים באוטובוס נניח), ובמרכז השליטה היו מקבלים דווח על כווני הרוח והפריסה של הלהבות בזמן אמת, כל המסכת הדביקה הזאת שמצפה לנו בעתיד הקרוב הייתה נחסכת מכולנו, כי היה מי שהיה אומר לה ולנהג האוטובוס שהדרך שבחרו לנסוע בה לא מובילה לכביש מספר ארבע אלה לגן העדן של הקב"ה.
אז חברים, את הפוסט הזה אני לא מלטש ולא מחליק אלא מעביר כך הלאה, כי אני זועם על עצמי, על משה ועל הנכדים של שנינו וגם קצת עליכם.
אתם יודעים למה?
כי את כל הפיאסקו הזה ועוד רבים אחרים שממתינים לנו מעבר לפינה אפשר היה למנוע.
זה בידיים שלי, של משה ושל הנכדים של שנינו, אולם אנחנו וגם אתם עושים מאומה.
ואמירה לגמרי אינפנטילית ובלתי תקינה: אחרי שהמוסד התמחה במהפכות באיראן נניח, אולי יועיל הראש החדש לעשות אחת קטן אצלנו בשביל העתיד של כולנו.
שבת שלום לכולכם, ותרשו לי עוד אמירה שתחסוך להם כמה גרושים: מאחר ועשרה אחוז מן המדינה בוערת ממילא, אין צורך בהדלקת נרות הלילה, (זה פסק הלכה חדש של הבן האמצעי של הרב עובדיה).
(אני מצטער חברים, אין לי תשובה לשאלה שבכותרת למעלה, ראש וועדת המיזוג שהוקמה לצורך ליטוש הרעיון של המיזוג, נפטר באמצע הכתיבה בשיבה טובה בגיל 99)
(התשובה בסוף הפוסט).
עכשיו יתחילו הכתבות היבבניות על "מאן" שחלם להיות קצין ועל "דהו" שרק רצה להיות סוהר טוב ולא יצא לו, ונחזור ללופ הנצחי את כתבנו אור הלר בעל פני הפוקר, שיסביר עוד פעם באיזה קלות אפשר היה למנוע את כל זה, ואז יעלה אהרונוביץ המתלבט העילג, ויגיד לנו עוד פעם שהכל בעצם בשליטה, וזה לא בדיוק אנומאליה שעבור שריפה בסדר גודל בינוני, אנחנו נזקקים לאזרבג'נים, לטורקים, לקפריסאים ולשאר העולם, כי אצלנו יש כסף לחמקנים שאף פעם לא יהיה בהם צורך, רק לא לאמצעים הכי טריוויאליים, על מנת להגן עלי, על משה והנכדים של שנינו וגם קצת עליכם קוראי האידיוטים, כי כן, אנחנו, הכי גדולים בעולם בקטע הזה, אחרת איך נסביר שחבורת האפסים האלה, גם היום ממשיכים לנהל לנו את העסק, לקראת האסון הבא, נניח רעידת אדמה בגוש דן, שתמחק מחצית מבתיה ואולי, אותי, את משה ואת הנכדים של שנינו, אבל יישארו מספיק אידיוטים בחיים כדי לבחור את נתניהו לעוד קדנציה.
אגב, ספרו לי אידיוטים יקרים שלי, מתי לאחרונה ראיתים פקיד ממשלה שלא נראה מטומטם לגמרי, או כתב ששואל את השאלות שצריך לשאול את חבורת הגזלנים שמתראיינת חדשות לבקרים בעניינים ברומו של עולם, בעוד כשלושים אלף טילים איראניים, סורים ושל החיזבאללה מכוונים לי ישר לתוך המרפסת ובטווח של חצי קילומטר מביתי אין מקלט ציבורי אחד אפילו ומעת מלחמת לבנון נבנו עוד עשרות אלפי בתים בהתנחלויות של אנשים אלימים עם זקן וחוטים תלויים לצידי גופם וכאלה בעוד אפילו מקלט אחד לא נבנה עבורי ועבור משה והנכדים של שנינו.
כמה מקלטים אפשר היה לבנות בכספים שגנבו העסקנים של ש"ס, עם בנוכלות ואם עקב הכסילות של המערכת, או בג'ובוט שקבלו הדוסים האשכנזים נניח, עבור נדנוד הראש הנצחי אל מול ספרי הקודש.
האם נתתם את דעתכם מה עובר בראש של איציק החסיד נניח, אחרי שעשרים שנה טלטל אותו קדימה ואחורה ומלמל פסוקים בלתי מובנים ברקע.
האם יש סיכוי מזערי שנשאר שם קצת שכל, (תשאלו חוקר שב"כ, או פלסטיני שהתארח אצלם יותר מיומיים נניח), אולם אויה, איציק והקולגות שלו בעוד דור הם הרוב בארץ בתנאי כמובן, שאהרונוביץ והבעל של שרה הדינאמית לא יספיקו להחריב לנו את העסק קודם.
אז מה קרה לנו בעצם?
ליוויתי במהלך חיי (גם כצופה וכם קצת בפוזיציה אחרת), שריפות כמו זו, שראינו אתמול בלילה, (וחילצתי אישה מלהבות, וחלקים ממנה נשארו לי בידיים), אולם לי, מסתבר היה יותר מזל ממה שהיה לאהובה נניח, או שמא זה לא מזל, אלה זה היה בעידן אחר, שבו ידעת שאם אתה נכנס לאש, יש מי שנמצא מאחורך, אולם מעולם לא ראיתי אחת, שלא ממש מנסים לכבות אותה, כי אין כלים ואין את החומר, כי התקציב של חומרי הכיבוי והכבאיות הלך לכיסם של המנהלים שלנו, וגם קצת לכבישים עוקפים לשכונה הדרומית במעלה לבונה פיתוח, (ואולי לכבאים של היום אין מוטיבציה ואו אומץ הלב שהיה פעם אביזר הכרחי אצל המכונים "כוחות הביטחון שלנו").
כך צפה עם שלם אתמול במשך שעות בלהבות שמאכלות את שרידי הגופות של כ – 50 קולגות ואת הגדול בפארקים שלנו, בעת שאפילו בפריים אחד במשך כל שעות הלילה לא התערב כבאי אחד לרגע.
הסיבה יקירי האידיוטים היא פשוטה, המנהלים שלנו אוהבים מאוד אסתטיקה, לכן לא רצו לקלקל את הפריים של הלהבות על רקע היער בסילואט של כבאי עם כובע שהושאל מן הג'נדרמים בברלין לפני מלחמת העולם הראשונה.
ואגיד לכם עוד דבר קט, חסר משמעות ושולי לגמרי.
אם המנהלים של הפיאסקו אתמול היו מקימים מרכז שליטה בעת שזה התבקש, ולא היו עוסקים כולם במסיבת עיתונאים חלטורה, שאנשיו יכלו לראות את מימדי השריפה וכיווניה מלמעלה, (מזל"ט אחד שמלווה את אחמד מרפיח היה עוזב אותו בשביל אהובה רותם והחברים באוטובוס נניח), ובמרכז השליטה היו מקבלים דווח על כווני הרוח והפריסה של הלהבות בזמן אמת, כל המסכת הדביקה הזאת שמצפה לנו בעתיד הקרוב הייתה נחסכת מכולנו, כי היה מי שהיה אומר לה ולנהג האוטובוס שהדרך שבחרו לנסוע בה לא מובילה לכביש מספר ארבע אלה לגן העדן של הקב"ה.
אז חברים, את הפוסט הזה אני לא מלטש ולא מחליק אלא מעביר כך הלאה, כי אני זועם על עצמי, על משה ועל הנכדים של שנינו וגם קצת עליכם.
אתם יודעים למה?
כי את כל הפיאסקו הזה ועוד רבים אחרים שממתינים לנו מעבר לפינה אפשר היה למנוע.
זה בידיים שלי, של משה ושל הנכדים של שנינו, אולם אנחנו וגם אתם עושים מאומה.
ואמירה לגמרי אינפנטילית ובלתי תקינה: אחרי שהמוסד התמחה במהפכות באיראן נניח, אולי יועיל הראש החדש לעשות אחת קטן אצלנו בשביל העתיד של כולנו.
שבת שלום לכולכם, ותרשו לי עוד אמירה שתחסוך להם כמה גרושים: מאחר ועשרה אחוז מן המדינה בוערת ממילא, אין צורך בהדלקת נרות הלילה, (זה פסק הלכה חדש של הבן האמצעי של הרב עובדיה).
(אני מצטער חברים, אין לי תשובה לשאלה שבכותרת למעלה, ראש וועדת המיזוג שהוקמה לצורך ליטוש הרעיון של המיזוג, נפטר באמצע הכתיבה בשיבה טובה בגיל 99)
(התשובה לשאלה בכותרת בסוף הפוסט).
עכשיו יתחילו הכתבות היבבניות על "מאן" שחלם להיות קצין ועל "דהו" שרק רצה להיות סוהר טוב ולא יצא לו, ונחזור ללופ הנצחי את כתבנו אור הלר בעל פני הפוקר, שיסביר עוד פעם באיזה קלות אפשר היה למנוע את כל זה, ואז יעלה אהרונוביץ המתלבט העילג, ויגיד לנו עוד פעם שהכל בעצם בשליטה, וזה לא בדיוק אנומאליה שעבור שריפה בסדר גודל בינוני, אנחנו נזקקים לאזרבג'נים, לטורקים, לקפריסאים ולשאר העולם, כי אצלנו יש כסף לחמקנים שאף פעם לא יהיה בהם צורך, רק לא לאמצעים הכי טריוויאליים, על מנת להגן עלי, על משה והנכדים של שנינו וגם קצת עליכם קוראי האידיוטים, כי כן, אנחנו, הכי גדולים בעולם בקטע הזה, אחרת איך נסביר שחבורת האפסים האלה, גם היום ממשיכים לנהל לנו את העסק, לקראת האסון הבא, נניח רעידת אדמה בגוש דן, שתמחק מחצית מבתיה ואולי, אותי, את משה ואת הנכדים של שנינו, אבל יישארו מספיק אידיוטים בחיים כדי לבחור את נתניהו לעוד קדנציה.
אגב, ספרו לי אידיוטים יקרים שלי, מתי לאחרונה ראיתים פקיד ממשלה שלא נראה מטומטם לגמרי, או כתב ששואל את השאלות שצריך לשאול את חבורת הגזלנים שמתראיינת חדשות לבקרים בעניינים ברומו של עולם, בעוד כשלושים אלף טילים איראניים, סורים ושל החיזבאללה מכוונים לי ישר לתוך המרפסת ובטווח של חצי קילומטר מביתי אין מקלט ציבורי אחד אפילו ומעת מלחמת לבנון נבנו עוד עשרות אלפי בתים בהתנחלויות של אנשים אלימים עם זקן וחוטים תלויים לצידי גופם וכאלה בעוד אפילו מקלט אחד לא נבנה עבורי ועבור משה והנכדים של שנינו.
כמה מקלטים אפשר היה לבנות בכספים שגנבו העסקנים של ש"ס, עם בנוכלות ואם עקב הכסילות של המערכת, או בג'ובוט שקבלו הדוסים האשכנזים נניח, עבור נדנוד הראש הנצחי אל מול ספרי הקודש.
האם נתתם את דעתכם מה עובר בראש של איציק החסיד נניח, אחרי שעשרים שנה טלטל אותו קדימה ואחורה ומלמל פסוקים בלתי מובנים ברקע.
האם יש סיכוי מזערי שנשאר שם קצת שכל, (תשאלו חוקר שב"כ, או פלסטיני שהתארח אצלם יותר מיומיים נניח), אולם אויה, איציק והקולגות שלו בעוד דור הם הרוב בארץ בתנאי כמובן, שאהרונוביץ והבעל של שרה הדינאמית לא יספיקו להחריב לנו את העסק קודם.
אז מה קרה לנו בעצם?
ליוויתי במהלך חיי (גם כצופה וכם קצת בפוזיציה אחרת), שריפות כמו זו, שראינו אתמול בלילה, (וחילצתי אישה מלהבות, וחלקים ממנה נשארו לי בידיים), אולם לי, מסתבר היה יותר מזל ממה שהיה לאהובה נניח, או שמא זה לא מזל, אלה זה היה בעידן אחר, שבו ידעת שאם אתה נכנס לאש, יש מי שנמצא מאחורך, אולם מעולם לא ראיתי אחת, שלא ממש מנסים לכבות אותה, כי אין כלים ואין את החומר, כי התקציב של חומרי הכיבוי והכבאיות הלך לכיסם של המנהלים שלנו, וגם קצת לכבישים עוקפים לשכונה הדרומית במעלה לבונה פיתוח, (ואולי לכבאים של היום אין מוטיבציה ואו אומץ הלב שהיה פעם אביזר הכרחי אצל המכונים "כוחות הביטחון שלנו").
כך צפה עם שלם אתמול במשך שעות בלהבות שמאכלות את שרידי הגופות של כ – 50 קולגות ואת הגדול בפארקים שלנו, בעת שאפילו בפריים אחד במשך כל שעות הלילה לא התערב כבאי אחד לרגע.
הסיבה יקירי האידיוטים היא פשוטה, המנהלים שלנו אוהבים מאוד אסתטיקה, לכן לא רצו לקלקל את הפריים של הלהבות על רקע היער בסילואט של כבאי עם כובע שהושאל מן הג'נדרמים בברלין לפני מלחמת העולם הראשונה.
ואגיד לכם עוד דבר קט, חסר משמעות ושולי לגמרי.
אם המנהלים של הפיאסקו אתמול היו מקימים מרכז שליטה בעת שזה התבקש, ולא היו עוסקים כולם במסיבת עיתונאים חלטורה, שאנשיו יכלו לראות את מימדי השריפה וכיווניה מלמעלה, (מזל"ט אחד שמלווה את אחמד מרפיח היה עוזב אותו בשביל אהובה רותם והחברים באוטובוס נניח), ובמרכז השליטה היו מקבלים דווח על כווני הרוח והפריסה של הלהבות בזמן אמת, כל המסכת הדביקה הזאת שמצפה לנו בעתיד הקרוב הייתה נחסכת מכולנו, כי היה מי שהיה אומר לה ולנהג האוטובוס שהדרך שבחרו לנסוע בה לא מובילה לכביש מספר ארבע אלה לגן העדן של הקב"ה.
אז חברים, את הפוסט הזה אני לא מלטש ולא מחליק אלא מעביר כך הלאה, כי אני זועם על עצמי, על משה ועל הנכדים של שנינו וגם קצת עליכם.
אתם יודעים למה?
כי את כל הפיאסקו הזה ועוד רבים אחרים שממתינים לנו מעבר לפינה אפשר היה למנוע.
זה בידיים שלי, של משה ושל הנכדים של שנינו, אולם אנחנו וגם אתם עושים מאומה.
ואמירה לגמרי אינפנטילית ובלתי תקינה: אחרי שהמוסד התמחה במהפכות באיראן נניח, אולי יועיל הראש החדש לעשות אחת קטן אצלנו בשביל העתיד של כולנו.
שבת שלום לכולכם, ותרשו לי עוד אמירה שתחסוך להם כמה גרושים: מאחר ועשרה אחוז מן המדינה בוערת ממילא, אין צורך בהדלקת נרות הלילה, (זה פסק הלכה חדש של הבן האמצעי של הרב עובדיה).
(אני מצטער חברים, אין לי תשובה לשאלה שבכותרת למעלה, ראש וועדת המיזוג שהוקמה לצורך ליטוש הרעיון של המיזוג, נפטר באמצע הכתיבה בשיבה טובה בגיל 99)
כותב, מבקר ומייחל.
