לו רק היו להם כנפיים 

לו רק היו להם כנפיים

חלומות הם דבר מופלא, לא תמיד מובן, שאפשר לפרש להרבה כיוונים, משמעויות. הם אומרים המון, ובכל זאת תמיד תעלומה.

יש כל מיני סוגים של חלומות, סוג אחד הם חלומות חוזרים שלא באים לעיתים תכופות, רחוקות מאד למעשה, ולמרות שהם רק חלום, לפעמים מצטערים שהם לא באים לעיתים תכופות יותר.

ההרגשה כל כך חזקה ואמיתית שכשאתה מקיץ מהם שלוקח לך כמה שניות להבין שזה היה רק

חלום, ועדיין אתה בהתרגשות ובתוך החוייה.

האדם נכון בתכונות ויכולות רבות, התעופה אינה אחת מהן.

נכון, הוא למד להרכיב כלי טיס כמטוסים ועוד, אך הוא עצמו, גופנית, אין לו את היכולת הזו כמו לבעלי הכנף, ואולי....אולי זה לא במקרה, אולי מזל שזה כך?

כבשנו את כדור הארץ, שיעבדנו אותו כולו לצרכינו, שיגיונותינו, וטעויותינו  - על כל יושביו, הצמחיה, והיצורים החיים כולם עליו. ...תארו לעצמכם שגם יכולת תעופה היתה ניתנת לנו?

אחד החלומות הללו, באים אלי בצורה חזקה מאד, לעיתים רחוקות מדי לטעמי, כי התחושה בהם מופלאה -  זה הוא החלום בו אני עפה.

גם כעת שנים אחרי החלום האחרון אני זוכרת את התחושה, איך אני עושה את זה, את הקלות והתענוג הבלתי ייאמנו של הפעולה הזו, הרגשת האין גבול ליכולת, לחופש -  הרגשה שלא חשים בשום מקרה ודבר אחר, חבל"ז (חבל על הזמן).

כשאני מתעוררת, מפח הנפש כל כך גדול ואני כמעט בוכה כילדה על החלום שנמוג, על ההרגשה שבחיים כנראה לא אצליח לחוש במציאות, שאין דומה לה, כיף בלתי ייאמן.  לא חושבת שיש משהו שמשאיר בי חותם והרגשה כה חזקה כמו הרגשת יכולת התעופה.

טוס גוזל, חתוך את השמיים, עוף לאן שבא לך...

http://www.youtube.com/watch?v=O4HAyjpIdE4&feature=related

אף אחד לא מאמין,

חושבים שזו בדייה,

אך אכן בהחלט גם ללא להבין,

יש לי יכולת תעופה.

לא מרבה להשתמש בה,

גם לא תמיד יכולה,

אך לא להאמין יש פעמים,

שזה מה שאני עושה.

פתאום אני מתעוררת,

מאוכזבת כמעט בוכה,

מבינה שזה היה חלום,

במציאות זה אינו ככה.

ועדיין כה חזקה התחושה,

את משב הרוח עדיין מרגישה,

את המבטים הנישאים המומים,

ואת הזינוק הבלתי ייאמן מעלה.

תחושות ורגשות שונים ומופלאים,

פעולה מופלאה שפתאום קלה לעשייה,

אפילו אין פחד גבהים,

בחלום זו מציאות כה שונה.

פורשת כעורב או ציפור ידיים ככנפיים,

ממריאה נוסקת למרומים,

מנווטת בטבעיות ללא מאמצים,

הרחק מכבלים ואילוצים.

הימלטות מעקרונות ומוסכמות,

שאינם לרוחנו אך כורח מציאות,

כך ללא צורך והכרח בפשרות,

זה כבר באמת קרוב לשלמות...

אך לעולם חופש אינו מושלם מסתבר,

לא בחיים, לא במציאות,

ואפילו בשמיים כדאי להיזהר,

מציד, מהאדם, מזיהום, ועוף דורס.

לכן יכול להיות זה נשאר לחלומות,

משהו כנראה  צריך להשאיר למשאלות,

האדם אינו בנוי לעוף למרומים,

זה הוענק לחלק מבעלי החיים, לציפורים.

אולי כך נגזר כדי ללמדנו האדם,

להעריך את החופש ויכולת התעופה,

או החירות של יצורים אחרים גם,

ללמדנו צניעות שלא הכול ניתן בהזמנה?

וכל הזמן הזה מאז פרוץ השריפה הנוראה בכרמל, כששומעים את הדיווחים על הנספים, על הנזק הנורא, רואים את התמונות הממחישות את גודל הנזק, אני בוכה בפנים בדמעות שמסרבות לצאת החוצה, וחושבת על אלה שלא יכלו להימלט ולברוח, החברים שנשרפו, העצים שנטועים באדמה, בעלי החיים שנשרפו ולא הצליחו להימלט....נורא.

אין מילים, ואין מה לומר, רק להרכין ראש ולבכות.......לו רק היו להם כנפיים....

פורסם במלואו בבלוג שלי כאן