המקום בו סקס ואהבה נפגשים 

"רומזים לנו שיש סקס אחר
טוב שמישהו יודע על זה.
אם יש סקס אחר
הביאוהו לכאן
ונדעהו נדבר גלויות,
יש או אין"

(יונה וולך / שיר קדמשנתי)




אז יש הבדל בין סקס מתוך אהבה לסקס נטול רגש?
האם יש לשאוף למקום הזה, בו הסקס והאהבה נפגשים,
או שזו תחילת הסוף, ורגע המפגש עם האהבה מבשר את מות התשוקה המתקרב?


"אני מסוגל לייצר קשרים מיניים כל ערב מחדש, בלי בעיה בכלל, אבל לא מצליח להעיר את שריר הלב שלי. הפעם האחרונה בה אהבתי מישהי באמת היתה במאה שעברה..." (רווק מתוסכל, 37)

בעשורים האחרונים, המתירנות המינית מאפשרת לאנשים לחוות סקס בשלב מוקדם מאד של הקשר, לפעמים עוד לפני שיש ממש קשר. זה לגיטימי, מקובל ולעיתים אפילו מוערך. אבל האם זה מזרז גם את "שריר הלב"? לאו דווקא. המהירות בה מתפתח הקשר המיני לא תמיד מזרזת את תהליכי ההיקשרות הרגשית, ואפילו להיפך: לא מעט אנשים, מגיעים בסופו של דבר להכרה, שחלק מהמתירנות הרבה שלהם, והמהירות בה הם "קופצים למיטה" בתחילת קשרים חדשים היא דווקא סוג של חומת הגנה שמאחוריה הם מסתתרים בפני הצורך להפתח.


כשממהרים להתפשט, כבר לא צריך לקחת את הזמן על מנת להכיר לעומק. זה מרגיש כאילו מדלגים על שלבים ומקצרים את התהליך, אבל למעשה, ברוב הפעמים אחר כך קשה לחזור לאחור ולהדביק את הפערים שנוצרו. הקירבה הגופנית כאילו, אבל רק כאילו, עוזרת להתגבר על מחסום הבושה. אבל האם אחרי העירום קל יותר לספר לפרטנר החדש סודות שלנו? את המאווים הכמוסים שלנו? את הפחדים? לא בהכרח. לפעמים אפילו להיפך.


על מנת שתיווצר אינטימיות בין שני אנשים הם זקוקים למידה של אמון, סבלנות והיכרות הדדית. וזה אורך זמן. ריקוד יצירת האינטימיות, מורכב מצעדים קטנים מאד ועדינים, אחד כלפי השני. לעומת זאת, סקס בפגישה ראשונה הוא כמו טנגו סוער, אנטנסיבי, בו התשוקה והמתח המיני נוכחים החל מהרגע הראשון. אחרי שלוש דקות של ריקוד שני הפרטנרים קדים ומתנשפים בכבדות. אבל מה יהיה הלאה?


"בכל פעם שאני נקשרת למישהו רגשית, הסקס ביננו הופך לגרוע. למה אני מצליחה להרגיש חופשיה במיטה רק עם גברים שאני בכלל לא רוצה?" (רווקה בת 33)


בספר "אינטיליגנציה ארוטית" טוענת המחברת אסתר פרל ש"הארוטיקה משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי", כלומר, האהבה העמוקה, הקרובה, עם האינטימיות שמתפתחת במהלך היחסים, מכרסמת במשך השנים בארוטיקה ובסקס. אם זה נכון, העתיד הצפוי לזוגות ש"רצים" לטווח ארוך משעמם ועגום. מה שמחזיק ומחזק את התשוקה בקשר, טוענת פרל, הוא דווקא אי הבטחון, סימני השאלה, וחוסר הוודאות לגבי המחשבות, התחושות והרגשות של הצד השני. אלה מאפיינים כמעט כל קשר בתחילתו המהוססת, אבל נעלמים לאחר שהקשר מתייצב והופך קבוע.

תחושת הזרות והניכור שבגוף שמנגד מוסיפה לתשוקה ולמשיכה, ואילו ההרגשה שהגוף של בן הזוג הוא המשך של הגוף שלי, שמופיעה בקשרים ארוכים, הופכת את הסקס למוכר, ידוע ואפילו משעמם.

אנדי וורהול אמר: "כשאנשים למדו מה זה סקס בגיל 15 ומתו בגיל 35, ברור שהיו להם פחות בעיות משיש לאנשים היום, שלומדים על סקס בגיל שמונה או משהו כזה וחיים עד גיל שמונים. זה קצת יותר מדי זמן בשביל להיתקע באותו עניין. באותו עניין משעמם".


איך יכול להיות שהסקס משעמם?

הדי שלייפר, חלוצת המטפלים בשיטת "אימאגו" בישראל , טוענת בדיוק ההיפך מאסתר פרל. בעוד פרל מדגישה את התשוקה וסבורה שהקירבה והבטחון בקשר הורסים את הסקס, הדי ויומי בעלה, שעובדים יחד מול זוגות בהתהוות או במשבר, מדגישים את איכות הקשר כבסיס לסקס עמוק ומשמעותי, שלעולם לא ישעמם.

לפי גישת ה"אימאגו", על מנת להשיג תשוקה אמיתית ומתמשכת בזוגיות, צריך קודם לחזק את צרכי הבטחון ואת האינטימיות שבתוך המרחב הזוגי, שנתפס כקדוש. ככל שהאמון בין בני הזוג יגבר, כך הקשר יתחזק ויאפשר לסקס להיות עמוק וקרוב יותר: סקס כמעשה אהבה.


אז כן, יש סקס אחר: בזוגיות קרובה, בטוחה ואוהבת, הסקס לא משעמם עם הזמן, כי המגע הגופני מוציא אל הפועל את האינטימיות הרגשית שקיימת בתוך הקשר. המסע הזוגי, שנמשך שנים, מקרב בין שני שותפי הדרך, מלמד אותם על עצמם ועל הפרטנר שלהם, ומכניס לתוך הקשר הגופני עוד ועוד תחושות עמוקות של שמחה, הערכה והכרת תודה של כל אחד כלפי השני. לאה גולדברג כתבה איך העיניים נפקחות בתוך הקשר המיני, ואיך הלמידה וההתפתחות הנפשיים מתמזגים לתוך הקשר הגופני, באחד משירי האהבה הכי תשוקתיים שיש, או אולי אחד משירי התשוקה הכי אוהבים:


"באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים..."
(לאה גולדברג / סליחות)


פורסם כטור במדור יחסים של Ynet