הומאופתיה - היכולת לרפא
ההומאופתיה היא תורה שיטתית לגירוי והעצמה של כוחות הגוף לרפא מחלות.
בסדרה בת 4 כתבות נפתח בפניכם צוהר לעולם האומאופתיה, אשר גם אם לא יהפוך אתכם למומחים בתחום עדיין יאפשר לכם לקבל מידע מדוייק על תודעת ריפוי שונה ולפתוח בפניכם פתח לריפוי ובריאות כאשר הדגש הינו על המילה ריפוי.
ההומאופתיה מבוססת על חוק הטבע הידוע והמוכח , "חוק הדומים".
חוק הדומים קובע כי ניתן לרפא מחלה רק בעזרת חומר המסוגל לגרום למחלה דומה.......
עיקרון זה מקנה להומאופתיה יתרונות רבים בהשוואה לרפואה המערבית. עקרונות אלה מהווים את הבסיס לרעיון ההומ' כמפורט להלן:
1. הימנעות מתופעות לוואי ומתלות בתרופות ממכרות
2. היכולת לרפא ולא רק "לטפל"
3. השיפור הבו זמני בכל מישורי הקיום גופני , רגשי והכרתי.
ההומאופתיה היא מדע .
גם אם אמירה זו כי הומו' היא מדע מעולם לא נתפסה כך בתודעה הציבורית אלא נתפסה כגישה ברפואה אלטרנטיבית , בכל זאת עומדת ההומ' בכל הסטנדרטים המדעיים המחמירים ביותר.
.
הומאופתיה הנה מדע מעודן ומחוכם מדי מכדי ללמדו בסמינרים אחדים, או קריאת כמה ספרים. העקרונות הם פשוטים לתפיסה, אך מסובכים להבנה מלאה והם דורשים שנים של לימוד עבודה וניסיון כדי ליישם אותם - לא פחות ואף יותר מהשנים הנלמדות בבתי הספר הידועים לרפואה. פירושה של המילה הומאופתיה :omeos פירושה דומה ו- pathos פירושה סבל . מכאן שהומאופתיה פירושה טיפול באמצעי היוצר סבל דומה .
לצורך סקירת דברינו נסקור את חייו של סמואל האנמן אשר הביא את בשורת ההו' בסוף המאה ה 18 ותחילת המאה ה 19 , שיטה המציגה חזון מדהים באשר לאופן שבו ראוי לטפל ולרפא .
סמואל האנמן - תולדות חייו
סמואל האנמן נולד בגרמניה בשנת 1755 אביו מגיל צעיר נהג לנעול אותו בחדר לתרגילי חשיבה בכדי שיתאמן לפתור בעיות בעצמו . לימים אכן הפך להיות אדם המסוגל לפתור שאלות בעצמו בעל אינטואיציות ותובנות עמוקות אשר מכיר ויודע את גבולות ההיגיון האינטלקטואלי.
מגיל 12 לימד יוונית סטודנטים אחרים ,ושלט במספר רב של שפות ביניהם לטינית ועברית. בשנת 1779 סיים לימודים גבוהים בכימיה ורפואה בלייפציג ומאז החל בנוסף לעבודתו כרופא לפרסם מאמרים ברפואה ובכימיה ולתרגם ספרים ומאמרים בתחומים אלה..
האנמן חי חיים רגילים , נישא והיו לו ילדים , הוא זכה לכבוד והערכה ושמו הלך לפניו כרופא וכימאי מצליח ומכובד. הפרמקולוגי שחיבר ב-1791, זיכה את המחקר שלו בכימיה להיבחר לאקדמיה של המדעים במיינס. הלקסיקון האנמן, נעשה ספר חובה בזמנו, והוא נבחר מטעם כל הרופאים בגרמניה לקבוע סטנדרטים בפרמקופיאה הגרמנית.
אלא שהאנמן לא היה שבע רצון משיטת הריפוי שהיתה נהוגה אז ואשר התבססה על הקזות דם ומתן תרופות כימיות , כי דרך זו לטענתו ,אולי משיגה הקלה לחולה אך בודאי שלא ריפוי., יתרה מכך גורמת נזק לחולים .לכן הפסיק את עבודתו כרופא והסתפק בתרגום מאמרים ובכך ויתר על הכנסה גבוהה וחיי עושר בכדי לא להתפשר עם שיטה אשר הטעויות שלה וחוסר הבטחון בה גורמים לו כדבריו לדחיה.
· למרות העובדה שהאנמן זיהה בבהירות ועיצב את החוק העיקרי עליו מושתתת ההומאופתיה, לא טען שהוא גילה חוק זה. הוא מצטט מספר רופאים שחשבו על עיקרון זה וניסחו אותו כבר לפניו. למשל היפוקרטס בכתביו מציין שתי שיטות ריפוי: על ידי 'נוגד' 'contraries' ועל ידי 'דומה' 'similarities'. בולדק Bouldac כתב הרבה לפני זמנו של האנמן, שכוח טיהור המעיים של צמח הרוברב, היה בתכונתו לגרום לשלשול עז, והודות לתכונה זו מרפא הצמח תופעת שילשול;, כך שכאשר אנו דנים בהאנמן ובתגליתו המרעישה אנו שמים דגש על המילה גילה ולא המציא , אך הוא היה הראשון שלקח את חוק הדומים ופיתח אותו לכדי דוקטרינת ריפוי ויישם אותו כעיקרון ברפואה .
המלריה - ו"חוק הדומים"
מתוך הביוגראפיה של תומס ברדפורד, אנו למדים על חייו של האנמן ועל הדרך בה נתקל לראשונה בעקרונות הריפוי ההומאופתי..
האנמן חקר ללא הרף ובעקביות את הנושאים של חולי ובריאות. ותוך כדי חקירתו נתקל בעיקרון הראשון של ההומאופתיה. הוא עסק אז בתרגום מאטריה מדיקה (ספרות המכילה רישום של פעולות התרופות), של קלן Cullen. קלן כתב עשרים עמודים בספרו לתכונות המרפאות של קליפת עץ, (Peruvian Bark ) הידועה כיום ככינין. קלן ייחס לתרופה זו את תכונותיה התרפותיות בזכות טעמה המר. האנמן היה כל כך ספקן לגבי ההסבר הזה שהוא עשה מעשה: הוא לקח כמה מנות מקליפת העץ הזה, מהכינין, בעצמו! מעשה חריג ויוצא דופן באותה תקופה , אך נסיון זה הביא לעידן חדש לגמרי ברפואה.
האנמן תיאר את מהלך תגליתו כך:
"לקחתי בתהליך ניסוי, פעמיים ביום כ 15 גרם של כינין. רגליי, וקצות אצבעותיי נעשו קרות;הפכתי להיות חלש ורדום; אז החל לבי לפעום בחוזקה, והדופק נעשה חזק וקצר; נתקפתי בחרדה מלווה ברעידות, וחולשה בכל האברים; הרגשתי את הדופק בראשי,לחיי האדימו חשתי , צמא , אלה היו, כל הסימפטומים אשר אפיינו התקפי חום של מלריה, אומנם ללא הצמרמורות העזות, אך בנוקשות בכל האיברים והרגשה של קהות חושים, שהייתה ממוקדת בפרקי העצמות בגוף.
התקפים אלו ארכו כשלוש שעות כל פעם, ושבו ככל שלקחתי עוד מהכינין , וחלפו רק לאחר שהפסקתי את לקיחת הכינין "
התגלית העצומה הזו אף הכתה את האנמן בתדהמה היות וההנחה הסטנדרטית ברפואה היא שאם קיים סימפטום שהגוף מפיק, יש צורך לתת תרופה כדי להקל על הסימפטום הזה. הנחה זו כל כך טבועה בעולם הרפואה עד שהפכה לאוטומטית בחשיבה של הרופא והמטופל. וכאן התגלית המדהימה של האנמן אשר הוכיח כי הסם אשר היה ידוע כמרפא מלריה יצר סימפטומים דומים למחלה,כאשר ניתן לאדם בריא.
יתכן כי אחרים היו מעלימים עין מהאבחנה הזו כמשהו יוצא דופן , אך עבור חוקר ומדען בשעור קומתו של האנמן ,היתה זו אבחנה בעלת חשיבות -הוא המשיך לעשות ניסויים נוספים אשר הוכיחו ש'מקרה זה כביכול, הוא למעשה חוק טבע דהיינו: גורם המפיק סימפטומים באדם בריא ירפא את אותם סימפטומים באדם חולה.
במאמר שפרסם בשנת 1796 הוא הגדיר לראשונה את חוק הדומים: תרופה היכולה לייצר תמונת מחלה באדם בריא, תרפא את אותה תמונת המחלה אצל האדם החולה, או בהתאם להגדרה הלטינית: "Similia Similibus Curentur"- "דומה בדומה מרפא.האורגנון -" Organon" of medicine", ספר החוקים ההומאופתי (מיוונית: אורגנון- מערכת עקרונות)
כאשר נוכח ד"ר סמואל האנמן שהכינין ייצר אצלו תופעות פסיאודו-מלרייתיות הוא השכיל להבין כי הכוח לרפא והכוח להחליא- דומים הם.
האנמן אז היה כבר מפורסם מאד, ורופאים כמוהו ששאפו לגלות את האמת הצטרפו אליו והחלו לעשות ניסויים על עצמם, ולקחת סמי רפואה שונים. האנמן וחבריו נוכחו לדעת שתמונת הסימפטומים של הסמים היו זהים לאלו של חולים רבים אשר מדע הרפואה התאמץ וחיפש להם מזור לשווא. סמי רפואה אלו נוסו על חולים במחלות אשר היו להם סימפטומים דומים. התגלית היתה מופלאה סמי הרפואה האלו ריפאו מחלות 'חשוכות מרפא' כאשר נתנו את התרופה בהתאם לחוק הדימיון. כאשר לכל תרופה סידרת הסימפטומים שהיא עשויה לרפא באורגניזם האנושי.
קבוצת רופאים זו המשיכה בנסיונות משך שש שנים ורשמו בקפדנות את כל הסימפטומים שהפיק כל סם אשר נטלו בתהליך ממושך של "פרובינג"- שהיא לקיחה של חומרים רפואיים על ידו ועל ידי תלמידיו ותיעוד של כל הסימפוטמים שהם יוצרים . כל הידע הזה נאגר בספר אשר נקרא "מטריה מדיקה" ועקרונות השיטה נכתבו בספר אשר נקרא "האורגנון" , אשר יצא לאור בשנת 1810 . האורגנון היא מילה יוונית שפירושה "האמצעים" או מערכת העקרונות .
בספר זה הניח האנמן את היסודות והעקרונות הראשונים לרפואה ההומאופתית ובו פרס הנחיות מדויקות לגבי יישומה.
במהלך השנים פרסם האנמן 6 גרסאות כשאת האחרונה חתם בפאריס בשנת 1842, שמונה חודשים לפני מותו
באורגנון כותב האנמן "יעודו הנעלה והיחיד של המרפא הוא להשיב את החולה לבריאות . זה נקרא ריפוי" .הכלל הנוהג המוסכם ברפואה לרפא על ידי נוגדים הוא מוטעה לחלוטין; וההיפך כאן הוא הנכון המחלות מתרפאות על ידי אמצעי רפוי המסוגלים להפיק השפעה דומה למחלה. (ציטוט מובאה באורגנון)
העיקרון ההומיאופתי הידוע כיום כ'חוק הדמיון' מוסבר בסעיף 19 של האורגנון
" עכשיו, מכיוון שמחלות אינן מאומה מלבד שינויים במצב הבריאות של היחיד הבריא המבטאות עצמן על-ידי סימנים חולניים, והריפוי גם הוא אפשרי רק על-ידי התמרה של האדם החולה אל מצב הבריאות, הרי זה ברור מאוד כי תרופות לעולם לא יכלו לרפא מחלות אילמלא היה בהן הכוח לשנות את מצב בריאותו של אדם, התלוי בתחושות ובתפקודים אכן, ברור כי כוחן המרפא הינו רק בשל הכוח שיש להן לשנות את מצב בריאותו של אדם."
סעיף 20: אותו כוח כמו-רוחי לשינוי מצב בריאותו של אדם המונח חבוי בטבען הפנימי של תרופות, לעולם אינו יכול להתגלות לנו בעצמו על-ידי מאמץ שכלי גרידא; הוא נחשף רק על-ידי התנסות בתופעה, כאשר הוא פוגע במצב בריאותו של אדם, ורק אז יכולים אנו לזהות אותו בבהירות.
עקרונות החוקים של האורגנון
האורגנון של סמואל האנמן כאשר יצא בטורגאו עיר קטנה בגרמניה עורר מהומה בקהילייה הרפואית באירופה , היות והציג שיטה חדשה ורדיקלית לריפוי , שהיא מנוגדת כליל לרפואה שהיתה נהוגה באותו זמן, ולהלן תמצית עקרונות חוקי הריפוי של האורגנון .
1. הריפוי קורה בהתאמה עם חוקים מסויימים.
2. אין ריפוי מחוץ לחוקים אלה.
3. אין מחלה יש אנשים חולים.
4. חולי הוא דינאמי כך גם התרופה צריכה להיות דינמית על מנת לרפא.
5. החולה צריך רק לתרופה אחת בזמן נתון ולא אחרת , אם לא נמצא את התרופה הנכונה אין ריפוי יש רק הקלה.
.
לאחר שנים אחדות של ניסויים, חזר האנמן לעבודת הרפואה, אבל עכשיו עבד על פי ההומאופתיה. במשך פגישתו עם החולה, רשם האנמן תחילה את כל הסימפטומים, כולל הסימפטומים המנטליים והפיזיים; אזי חיפש את התרופה ההומיאופתית שהפיקה סימפטומים דומים בעצמו או בעמיתיו (או שרעילותם שנצפתה באקראי במקרי הרעלה בעבר). באופן זה הוא השיג ממדי ריפוי שהיו מרשימים באמת. ובנוסף לזה. ריפויים באופן הזה היו מהירים ולתמיד - לעתים אף אחרי מנה אחת בלבד של התרופה הדומה!
.בשל התוצאות המדהימות של השיטה , ההומאופתיה נתפרסמה בקהילה האירופאית ובעולם כולו . בד בבד גם עוררה התנגדות רבה בקרב הרופאים אשר עדיין טיפלו בהקזות דם משתנים וגורמי הזעה אלא שהאנמן המשיך לפתח את רעיונותיו ולאחר שהופצו רעיונותיו בגרמניה , עברה הבשורה לשאר מדינות אירופה.
במהלך השנים גילתה ההומאופתיה את עליונותה ביחס לרפואה בת-זמנה בטיפולים כרונים ובעיקר במגיפות שפקדו את אירופה לאחר המלחמות. ההומאופתיה צמחה והומאופתים אירופאים רבים המשיכו את דרכו של האנמן בימי חייו ולאחר מותו. מהמפורסמים שבינם: קלמנס וון בונינגהאוזן ההולנדי (1785-1864), ג'ון הנרי קלארק (1853-1931)ג'ורג' ויטולקס אשר הינו גדול ההומאופתים החיים היום ואשר ספרו "מדע ההומאופתיה" הינו הספר החשוב ביותר אשר נכתב על נושא זה ותורגם לשפה העברית
....
ה
