הניסוי החל, ואולם לצה"ל לא הייתה תשובה פשוטה כלל וכלל. סיכום הפעילות היה מפתיע: 3 ימי המתנה, 14 שיחות טלפון, דיון עם חמישה קצינים שונים (שנים מהם בגדר בכירים), המתנה נוספת, ועדיין אין תשובה.
לא סתם
השאילתא לא הגיעה לחינם. עומד רציונאל מבוסס מאחוריה. צה"ל צריך להפנים כי נתונים ומידע הם שם המשחק במלחמת ההסברה המודרנית. עליו להפנים, כי אל-לנו לבוז לקטנות - שהרי גם גדולות תחילתן בקטנות. באין נתונים, באין מידע, הגישה הישראלית נתונה לרצונם הטוב של הפלשתינים. הם, בדרכם, בעבודתם, יודעים היטב כיצד לשכתב את ההיסטוריה, כיצד להביא לערעור הלגיטימציה הישראלית על ארצה. הם אכן מפרסמים, הם אכן מתעדים, הם אכן מסכמים מספרים, מציגים טבלאות, מפיצים תמונות. ובכך, הם למעשה, יוצרים מציאות חדשה.
מידע ונתונים הם מפתח להסברה נכונה ומועילה. ביקשתי לאתר את מניין פגיעות הקסאם בשטח ישראל, לא רק כי זו הייתה משימתי המקצועית כעיתונאי, אלא כי זהו נתון אשר מצדיק בעיניים זרות את הפעילות המבצעית בשטחים; בכוחו להסביר בפועל כיצד עושים הפלשתינים שימוש ציני בשטחי עזה שפינינו לא מזמן.
הנתונים הללו אינם מיועדים לרצוני האישי. אלה נתונים שאמורים להיות חשופים לעיתונאים זרים, למתנדבים יהודים בתפוצות, לעוזרי מחקר שחוקרים את הזירה, ליועצים פוליטיים של ראשי ממשלות זרות, לכל מי שמעוניין לנתח את נקודת המבט הישראלית של הסכסוך. והיום? היום המידע הקיים הוא המידע הפלשתיני. ישראל, מבחינה זו - נעלמת. שותקת.
התחלה קשה
אם כן, התחלתי במסע המוכר לאיתור הנתונים. פניתי לרשויות צה"ל, ביקשתי לקבל תשובה פשוטה לשאלה פשוטה. מדוע שבע שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה הפלשתינית השנייה, 7 שנים מאוחר יותר, אין ולו נתון אחד רשמי באתר צה"ל, נתון בודד, אשר יכול לסייע לי לסיים את המשימה ("הפשוטה") בהצלחה, ולהמשיך בדרכי הלאה. כאמור, שוחחתי עם הרשויות הרלוונטיות. מדובר באנשים נעימים, רובם נחמדים להפליא, אך דבר אחד הם לא ידעו לספק: תשובה. כל תשובה.
הקצין הראשון ידע להסביר היטב את עמדתו: "צה"ל מפרסם את הנתונים מידי פעם", הוא אמר, והם מופיעים באתרי החדשות השונים. "אם תחפש - תמצא", הדגיש. הוא הגדיל והציע לי לפנות לארכיון העיתונים, לרבות לידיעות אחרונות, ולוודא כי אכן פורסמו נתונים כאלו בעבר. "אם כך", שאלתי, "אם אכן הם קיימים, מדוע אינכם מפרסמים זאת באופן רשמי, בצורה במוסדרת, בטבלאות, עם מספרים של ממש?". התשובה הייתה מיידית: מי שרוצה, יכול לפנות אלינו ולקבל אותם.
בעיני הקצין, "ההסברה" היא כלפי אלה שפונים לצה"ל, כלפי אלה שמכירים את הפרוצדורה, אלה שמבינים מה מהלך הדברים המוכר. לפני רציונאל זה: יפנו - יקבלו, לא יפנו - לא יקבלו. אלא שהחידוש שלהלן הוא מדהים: הסברה, כאמור, לא עושים רק כלפי עיתונאים. הסברה עושים נגד אלה שלא נמצאים בארץ, נגד אלה שלא יודעים עברית, נגד אלה שאינם מכירים את המערכת; נגד אלה שפונים לאתר הרשמי של צה"ל, מאחר והם משערים ברוחם כי זה המקום היחיד שיכול לספק את רצונם. הם-הם קהל היעד האמיתי, הם המטרה של המסבירנים. אלה אותם הגרמנים, איטלקים, מקסיקנים, קנדים - אזרחים זרים.
שבע שנים - ואין דבר
שבע שנים חלפו וקשה לצה"ל לספק מידע בסיסי. עזבו עכשיו הסברה. מידע בסיסי. מה כבר ביקשנו? את סודות האטום של מדינת ישראל? השאלה הייתה פשוטה, ואף ממוקדת יותר: כמה קסאמים נפלו מאז החלה מתקפת החמאס בחודשים האחרונים? גם את זה לא קיבלתי.
בתחילה, נכנסתי לאתר צה"ל. את זה עשיתי, כאמור, עוד לפני שפניתי לרשויות. זה הרי המקור הראשון והבלעדי למידע. מי שיגלוש באתר יגלה אומנם עולם של תוכן מעניין: תמונות מקור, כתבות יזומות על הלוחמים, פתח לחיי הצבא שאינם מוכרים לכלל האזרחים. אכן, שיפור משמעותי וחשוב ביחס לשנים עברו. אלא שנתונים - "הסברה" - קשה למצוא. ובלי זה, בלי גלולת האמת - האתר הוא בגדר קישוט בלבד.
אם יש כתבות ותוכן, אני שואל עצמי, מדוע שלא יהיו נתונים? האנשים הרי קיימים, הצוות כבר פועל, הפעולה פשוטה, קצרה, ולא מורכבת. כל שנדרש הוא שמפעילי המחשב יקבלו את החומר ממי שאמור לספק אותו. אז איפה הם תיקי ההסברה? איפה מאגרי הנתונים? ימים של המתנה - ועדיין אין תגובה. מה כל כך מסובך? אפילו בנימין נתניהו למד את כללי המשחק החדשים; תנועת חמאס עובדת באותו האופן. האם מהפכת המידע לא הגיעה לצה"ל?
בשבועות הקרובים ישיק צה"ל אתר חדש, מדגישים בצה"ל. כל זה אכן טוב ויפה. בצה"ל השקיעו חודשים ארוכים בתכנון ויישום, בשיפור ושדרוג, בבנייה ועיצוב. אלא שטיפול קוסמטי אינו משנה מהות. האדם יישאר אותו האדם. אתר אינטרנט בלי תוכן, בלי מידע, עודנו בלתי שמיש הסברתית - גם אם ייראה יפה, גם אם "יריח טוב". מנגנון ניהול האתר הוא אפוא חסר כל כוח, באם לא מספיקים לו את שנדרש.
הכניעה
אז בשלב מסוים נכנעתי. העבודה הייתה רבה, הזמן היה קצר, והשעות שהקדשתי לאיתור הנתונים אודות הקסאם היו קצת מעבר למתוכנן. המשמעות בעיניי פשוטה: עיתונאי זר היה אורז את התיקים והולך. הוא היה ממשיך ופועל בדרכים אחרות. את המידע הוא צריך לאתר בכל זאת, וזמנו הרי קצוב. הפתרון: לפנות לחמאס. עד כמה שזה נשמע אבסורד, דווקא הם, יותר מכולם, יודעים לתעד את הירי על ישראל. גורם צבאי ידע לומר לי בתגובה בלתי רשמית, כי "נתוני החמאס אינם מדויקים". והוא צודק. אלא מאי? באין נתונים ישראלים, עמדת החמאס היא בגדר "האמת".
לא פעם ראשונה
בתחילת חודש פברואר 2007, פנינו לרשויות צה"ל בעקבות סדרת מכתבים שקיבלנו מארגוני הסברה יהודים בתפוצות. "לקראת כינוס הסברתי באחד הקמפוסים שלנו", אמר לנו אז אחד מראשי הארגונים היהודיים, "נכנסתי לאתר צה"ל על-מנת לאסוף נתונים וטבלאות על מספר הפיגועים הפלשתינים בשנים האחרונות. המטרה הייתה להציג אותם במסגרת המצגת של הכנס. הופתעתי לראות שהנתונים מעודכנים רק עד לשנת 2005. מה? מאז לא היו פיגועי טרור? ומה עם הפיגוע האחרון באילת? גם הוא לא היה?".
גורמים צבאיים אישרו אז בתגובה, כי אכן האתר אינו כולל את הנתונים האמורים, אך הבטיחו "לעדכן, כבר בקרוב מאוד". אירועי הפעילות החבלנית העוינת עד לשנת 2005, כבר מעודכנים, הסבירו לנו בצה"ל. "לגבי שאר הנתונים של 2005 ושל 2006, חלקם יועלו עוד היום, וחלקם בעתיד הקרוב". אלא שהמושג "קרוב", כך נראה, גם הוא יחסי. חודשים ארוכים חלפו ועברו, פברואר כבר רחוק מאחורינו, וצה"ל טרם עדכן את הנתונים. ושוב: מה כבר ביקשנו? פעולה פשוטה, ותו לא. בשנת 2005 הסתיימה כנראה הספירה. אני מודה ומתוודה: לא פניתי פעם נוספת לרשויות צה"ל כדי לקבל תגובה למחדל. הותשתי. הרמתי דגל לבן. חודשים חיכינו בציפייה כי נתונים בסיסיים יעודכנו. לא למעננו, אלא בשם ההסברה הישראלית. גם זה, כך נראה, לשווא.
בסופו של דבר: בינגו!
למרות הייאוש מהמסע המפרך, למרות שהגעתי לקו הסיום ללא הנתונים, כאילו עברתי טירונות 04, החלטתי לעשות חיפוש נוסף ברשת האינטרנט. באופן מפתיע, גליתי את שלא האמנתי כי אגלה. הנתונים אכן קיימים. אתר האינטרנט של המרכז למורשת מודיעין - מרכז המידע למודיעין וטרור, אכן מציג את הנתונים כולם. ולא סתם: ישנם דיווחים עיתיים קבועים בעברית, אנגלית, רוסית, צרפתית, ואפילו בערבית.
בצה"ל נתנו אלף הסברים, אלף תירוצים, בלא שידעו כי מתחת לאפם יש מי שמאגד את הנתונים הללו לכדי טבלה אחת. האתר, בראשותו של ד"ר ראובן ארליך, כולל תיעוד נפלא של נפילות הרקטות בחתך יומי וחודשי, לצד גרפים מפורטים. הספירה מתבססת אומנם על "נפילות שאותרו בשטח", וגם זה הישג לא קטן. האם בצה"ל לא מודעים לנתונים הקיימים על הרשת? גם בשעה זו, עת פרסום הדברים, בצה"ל כלל לא מכירים את זה. אבסורד? כנראה שכן: הנתונים שעושה שבהם שימוש המרכז למורשת מודיעין הם הנתונים שאנשיו מקבלים מצה"ל; מאותו צה"ל שטוען כי קשה לאגדם לכדי טבלה אחת.
והנה, מה שעושה ד"ר ארליך, הוא דוגמה הסברתית נפלאה וחשובה. הוא מבין שנתונים בעברית חסרי כל משמעות לעיתונאי הזר. עם צוות מצומצם ביותר, המונה פחות מחצי מניין איש, מיטיב המרכז לממש הסברה טוב יותר מכל גורם רשמי אחר. בשיחה שקיימתי עם אנשי הצוות הודגש, כי "בקרוב יעלו הנתונים הקיימים - גם בשפה הספרדית". אז גבירותיי ורבותי: בינגו! כנראה שהמסע המפרך היה שווה, רק כדי לדעת שלמישהו איכפת.
אז הנה, אחרי שנטלתי על עצמי את האתגר הלא פשוט של איתור הנתונים, הגעתי למסקנה שגם אנשים חכמים טועים. מסתבר, שלא לכל שאלה פשוטה יש גם תשובה פשוטה. לא כשזה נוגע לצה"ל.
-------------------
בעקבות פרסום הדברים, ובאיחור של שלושה ימים, מבקשים בצה"ל להבהיר כי: "נתונים בנוגע לירי רקטות קסאם זמינים לכל אדם המבקש אותם. דובר צה"ל מדווח באופן יזום לכלי התקשורת הישראלים והבינלאומיים על נפילות רקטות קסאם".
