אחד מכנסי הדיאטניות בארץ, עסק בנושאי מחלות ומגדר. הגיעו למסקנה שיש שוני רב גם בפיזיולוגיה של הגוף, בין גבר לאישה. ואם כך - לאחרונה החלו לחקור האם יש הבדל בין גברים ונשים גם ביחס להשמנה. מסתבר שיש הבדלים פיזיולוגים בין גברים ונשים המשפיעים על הבריאות, על מחלות מסוימות, על כך שתרופות מסוימות משפיעות בצורה שונה על גברים ונשים. לאט לאט מגלים דברים שלא נתנו עליהם את הדעת קודם לכן. ויש הרבה מקום למחקרים מסודרים בנושאים שפעם חשבו שאין בהם הבדל. לדוגמה התרופה אספרין ניתנת בהרבה מקרים כתרופה מונעת. מצאו שהיא משפיעה טוב מאד על הגברים ואילו בנשים ההשפעה, אם קיימת, היא ממש זניחה, מזערית. (אך נא לא להפסיק להשתמש בה בתרופה ללא אישור רופא!)
כאשר שואלים נשים ממה הן מפחדות שתמותנה, איזו מחלה מפחידה אותן ביותר - הרוב חוששות מסרטן השד. מסתבר שהרבה יותר נשים מתות ממחלות לב שונות מאשר מסרטן השד. דעה רווחת בציבור שנשים לא סובלות ממחלות קרדיוסקולריות (מחלות הקשורות בלב.) ומסתבר שגורם התמותה הראשוני בנשים הוא הלב. ממחלות לבביות מתות הרבה יותר נשים מאשר מסרטן. בימי העיון הקודמים הוסבר הנושא בכך שכאשר אישה חשה מחושים בחזה, קודם כל היא עצמה משייכת זאת ליום הקשה שעברה, אולי למצב של מתח או חרדה, היא תחכה מעט תנשום עמוק, אולי תנוח קצת, וזה יעבור. הרי יש לה מה לעשות. - לא? - מי ישאר עם הילדים? - מי יכין אוכל? - היא הרי לא סיימה את כל המטלות. - לא? (עד שלפעמים זה מאוחר מידי)... ואם כבר היגיעה לבית החולים - לא מיד יכניסו אותה לבדיקת א.ק.ג. כי הרי נשים הן רגשניות, הן מוגנות מפני התקפי לב בזכות ההורמונים שלהן. והן כידוע היסטריות. לעומתן כאשר גבר מגיע לחדר מיון עם מחושים בחזה הוא נלקח מיד לבדיקת א.ק.ג..
אפילו על הפסקת עישון דנו. לנשים הרבה יותר קשה להפסיק לעשן. וכן, נשים נפגעות יותר על ידי העישון. וכח זה מסיבות פיזיולוגיות ולא נפשיות. גם אלכוהול נספג אחר בגוף אישה והיא משתכרת הרבה יותר מהר. אם נשים וגברים ישתו בדיוק אותה הכמות האישה תשתכר הרבה לפני הגבר.
בתחושת בטן, ואולי אפילו יותר מכך, גברים צורכים וצריכים בכלכלתם יותר חלבונים מאשר נשים. לגברים יש מערך שרירים גדול יותר, ברוב המקרים הם גבוהים יותר ושוקלים יותר ביחס לגובהם, ומכאן שהם זקוקים לכמות גדולה יתר של חלבונים. מכל הנאמר בכנס יצאנו עם מסקנה אחת מאד ברורה. חייבים לבדוק ולחקור את השינויים הללו ולא להתייחס לגברים ולנשים כאילו אחד הם. איזה תהליך מדהים - אנו הנשים רצינו, שאפנו, שיתייחסו אלינו כמו לגברים - בעבודה, בצבא וכד' ואילו כיום אנו מנסים לבדוק אם היה זה נכון או לא. אין לי ספק שהרווחנו הרבה במלחמתנו על מעמדנו אך כמו בכול נושא - יש מעלות ויש חסרונות. המעלות גדולות אך כעת אנו עובדות הרבה יותר קשה - גם בית וגם קריירה- זה מעניין הרבה יותר, מוסיף המון סיפוק אך גם הרבה ייסורי מצפון האם אני משקיעה מספיק בבית? האם אני מקדישה מספיק לעבודה? וזה בהרבה מקרים מוביל לאוכל ולהשמנה. שימו לב!!!
רותי ברקן בעלת די@כיף - דיאטה בכיף– מנחת קבוצות תמיכה לירידה במשקל כבר מעל 20 שנה.
בוגרת קורס תזונה במכון וולקני, תזונה ובקרת משקל בחדרי כושר בעמותת אמריקה ישראל – מקבילה לווינגייט- הנחית קבוצות לדיאטנים באוניברסיטת תל אביב, טיפול בהתמכרויות ושיטות חדשות בטיפול בהשמנה,סדנאות שונות המשלימות... ועוד