העתיד שייך לאנשים הרב-תחומיים 

מהפכת הדפוס, מהפכת הרדיו, מהפכת הטלוויזיה, מהפכת הסלולאר- כולן היו מהפכות שהביאו לשינויים עצומים בחיינו, בדרך שבה אנו תופסים וקולטים (תרתי משמע…) את העולם, את הדרך שבה אנו צורכים אינפורמציה, את הדרך שבה אנ מגיבים לאירועים ,את תרבות הפנאי שלנו, את אופי התוכן שאנו צורכים, את האופן שבו אנו מתקשרים אחד עם השני , ושאר השפעות סביבתיות על חיינו. אולם, בעיניי, מהפכת התקשורת הגדולה ביותר הינה דווקא חדירתם של המחשב האישי והאינטרנט לחיינו. יצא לי לחוות במהלך שנות חיי את מרבית המהפכות (טוב,לא להגזים, אני לא כ ז ה זקן, לא הייתי שם כשגוטנברג הדפיס את התנ"ך הראשון…) – את כניסתה המהירה של הטלוויזיה, המעבר משחור לבן לצבע, את חדירת הטלוויזיה הרב-ערוצית, אבל בעיקר הייתי שם כשהמחשב האישי נכנס והפך במהירות עצומה לבן בית , את עלייתו המטאורית של האינטרנט והפכיתו מיישום צבאי ואקדמי בלבד למוצרשירות שלא נדמה שניתן לדמיין את חיינו בלעדיו. גם הייתי שם בהתחלת עידן הסלולאר וזכיתי להמנות על חלוצי התעשייה שעזרו לעצב את צריכת התוכן באמצעותו בארץ. הייתי שם וזכיתי לראות את כל המהפיכות העצומות קורות. החל מימי האינטרנט המזדחל והמתסכל, ועד ימינו שבו כל משק בית מחובר ברוחב פס אימתני שבעבר היה נחלתם של ארגונים גדולים בלבד. המהפיכות האילו יצרו תחומים חדשים- תחומי עניין ותעסוקה. תחומי התמחות. נוצרו מקצועות חדשים ומומחיות מזן חדש לגמרי. אולם, אנשים רבים לא השכילו לבצע את השינויים וההתאמות בסט הכישורים והידע שלהם לעידן החדש והדינאמי שנוצר. עידן שבו התקשורת והידע אינם עוד נחלתם של מעטים רבי יכולת ובעלי גישה למקורות – אלא נחלת הכלל. האינפורמציה והידע לא שמורים עוד לבעלי המזל או הממון אלא הפכו ל"מוצר מדף" זמין ונגיש, דרכי התקשורת של האדם התרחבו לאין שיעור ויצרו עולם חדש- עולם בו כולם מחוברים לכולם. אנשים מחוברים לאנשים, אנשים מחוברים לידע, אנשים מחוברים לאינפורמציה. אולם העידן המרתק הזה מצריך גם סט יכולות חדשות. יכולות טכניות מסוג חדש. היישומים החדשים והמרתקים שאולי נראים לך ,זה שקורא שורות אילו ברגע זה, כטריוויאליים אינם תמיד נחלתם של הכלל. תביטו על ילדים ונוער. תבחנו לרגע את תרבות הפנאי שלהם ותבינו לאן העולם מתקדם- נער חוזר מבית הספר: בדרכו הביתה הוא מדברת עם חברים בנייד ושולח מסרונים בין השיחות. הוא גם בודק את הדואר האלקטרוני שלו ואת הפייסבוק שלו באמצעות האינטרנט הנייד. הוא מגיע הביתה ומטיל את התיק כאבן שאין לה הופכין בצידי החדר וממהר להדליק את המחשב שבחדרו. על המחשב הוא מייד מדליק את אחת מתוכנות המסרים המיידיים שלו ובשניות מחובר מחדש לקהילת החברים שלו, זמין לאינטראקציה מיידית. במקביל הוא פותח את עמוד הפייסבוק שלו ומתחיל לעדכן אותו. בין עדכוני הפייסבוק לצ'אטים הוא גם שולח מסרונים תוך שימוש באגודל בלבד להקלדה מהירה. הוא גם עוטה אוזניות ושומע מוסיקה באייפוד שבאותו זמן הוא גם מחפש מוסיקה חדשה להוריד עבורו באינטרנט. למביט מהצד הוא נראה כמכונה משומנת היטב של תקשורת ותחנת ממסר קטנה ואיכותית של אדם אחד. הוא כמובן אוכל את ארוחת הצהריים שלו ביד אחת מעל המקלדת ספוגת הפירורים- מזלג ביד אחת, הנייד ביד שנייה. אחרי האוכל הוא כמובן ניגש להירגע מול הטלוויזיה, שם עומדים לרשותו לזיפזופ המוני ערוצים לבחירה. אחרי שצפה במבחר תוכניות שהקליט לעצמו מראש בתכנות הממיר הדיגיטלי , הוא מתחבר למשחק וידאו מתקדם ומתשמש בטכנולוגיות חדשניות של זיהוי תנועה . ואת הכל הוא עושה בצורה הטבעית ביותר. הילד שנולד עם המקלדת ביד. בין המשחקים הוא רץ לבדוק את עדכוני הסטטוסים של החברים שלו בפייסבוק, שולח איזה "ציוץ" בטוויטר וטורח לענות על מסרונים שקיבל. ככה הם גדלים. ככה הם לומדים וככה הם מבלים. הילדים והנוער מתפתחים כאנשים רב-תחומיים וכיצורים מתקדמים בעלי יכולות יוצאות דופן של ריבוי-משימות. הם העתיד. אולם כיום חיים אנשים רבים שלא סיגלו לעצמם את אורח החיים הדיגיטלי שחדר באופן כל כך אגרסיבי ומואץ לחיינו. אני בעד הטכנולוגיה, אני חושב שהיא הכניסה לחיינו שינויים מבורכים. אולם, יש לראות את המבוגרים שלא הצליחו עדיין להטמיע את השינויים – אנשים שחיים עדיין את העידן האנלוגי כי לא הצליחו לעקוב ולהתמיד אחר העולם החדש שהפציע לנגד עיניהם. אם בעבר תעודת בגרות הייתה סמל לאיכות אישית וכרטיס כניסה מכובד לשוק העבודה הרי היום תואר ראשון הוא מובן מאליו. אם בעבר היית צריך לדעת לכתוב ולקרוא כדי לבצע מלאכתך נאמנה, הרי שכיום ללא יכולות מחשב אתה לא יכול למצוא את מקומך במקומות עבודה . המחשב והסלולאר נמצאים בכל מקום ועל האדם המודרני חייב לשלוט בהם על מנת להשתלב. זהו עידן הטכנופוביה. אנשים רבים פשוט מפחדים מהקצב המואץ של ההתפתחות הטכנולוגית. אם בעבר סבלם של הטכנופובים התמצה לכדי הבהובו של השעון הדיגיטלי בווידאו כי לא ניגשו לכוון אותו, הרי שכיום חוסר שליטתם במדיות הדיגיטליות השונות וחוסר יכולתם לפתח מיומניות חדשות תהיה להם לאבן נגף רצינית. בעבר היית חייב לדעת לקרוא ולכתוב על מנת להשתלב. היום המשרות הבסיסיות ביותר מחייבות ידע ביישומי מחשב ואינטרנט. תחומי הידע התרחבו בצורה משמעותית שמשאירה אנשים רבים מאחור. עידן ההתמחויות הצטמצם- בעבר היו "מומחים" שהתמקצעו בנושא מסויים. היום והעתיד שייך לאנשים הרב-תחומיים- אנשים שמבינים בתחומים רבים, לטכנולוגיות רבות ומסוגלים לממש את עצמם, את החזון שלהם, בעצמם. הם נגישים לטכנולוגיות שמאפשרות , הם חשופים למידע וידע ומקדמים עצמם בערוצים ומרחבים שונים. הם בכל מקום. הנוכחות הוירטואלית שלהם עוצמתית ומלאת נוכחות כמו, ואם לא יותר, בחייהם "האמיתיים". אני מבקש להביא דוגמה מעולם הקרוב לליבי, עולם הטיפולים. אם בעבר מטפל טוב נדרש לפרסום טוב מפה לאוזן, הרי שכיום הוא נדרש לשיווק מסיבי יותר, ממוקד מטרה ומתוחכם באינטרנט על מנת לבלוט מול מתחריו ולמשוך קהל מטופלים חדש. הוא צריך להיות בעל אתר אינטרנט מקצועי, להופיע בתוצאות החיפוש של גוגל (המקום היחיד בו אנשים מחפשים היום) , לנהל את עצמו בצורה מושכלת בפייסבוק ובטוויטר , לכתוב ולפרסם מאמרים מקצועיים על מנת להגביר את הנוכחות והתפוצה שלו ולמצב את עצמו כמקצועי ולתקשר עם מטופליו בין הטיפולים בכל האמצעים הדיגיטליים -שבהם הם משתמשים. אז לא מספיק כבר להיות רק מטפל. צריך להיות גם "חיית מדיה" מתוחכמת על מנת להיות היכן שהמתחרים שלך נמצאים. כי אם אתה לא שם- אתה לא קיים. זהו עידן מרתק, מדהים,עוצמתי בקצב שלו ומאפשר ויוצר אין ספור הזדמנויות- אולם יש לקבל את השינויים בידיים פתוחות- ולאמץ אותן. כי העולם לא יילך אחורה, רק קדימה. הוא יילך ויתפתח. ואם אתם רוצים לראות איך יראה העתיד- תפתחו את הדלת של החדר של הילד שלכם….