ילדינו הם פרי בבואתנו 

בס"ד

חינוך - ילדינו הם תוצר בבואתנו

אלפי שנים של חינוך ועדיין הוא חידה.

שאלת החינוך מעסיקה כל מי שעוסק בהוראה, בחינוך, כל הורה והורה שבדרך..

איזוהי הדרך הטובה בה ילך ההורה? המחנך?

רושמים השגות ומסקנות, קוראים, לומדים ומנסים לפענח את החידה.

אבל השאלה הראשונה  היא: מה אנחנו מראים להם? איך הם רואים אותנו?

מובן שיש את טבעו הבסיסי של הילד, יש גורמים חברתיים, יש תוצאות חוויתיות ועוד.

אבל כהורים ומחנכים עלינו לעשות את מה שהכי קל בחינוך: להוות דוגמא טובה.

לפני שנבדוק מה לתקן בהם, כדאי שנתקן בעצמנו.

לפני שנטיף להם, נביט היטב במראה ונבדוק – האם הכל בסדר?

האם מה שאנו מצפים מהם, זה מה שאנחנו מראים להם?

האם אנו מהווים דוגמא טובה למה שאנו מצפים  מהם?

האם התנהגותנו, שפתינו, גישתנו לאנשים ולחיים, אלו הדברים שנרצה לראות בהם?

ילדים מתחנכים מחיקוי, יותר מאשר מאמירות.

אין הם במה להניח עליה את דעותינו וציפיותינו.

בחינוך - ילדים הם כמראה.

הם קולטים ומפנימים, יותר מאשר שומעים ולומדים.

אפשר לדון איתם שעות, להתפלמס ולהתפלסף. המסקנה שלהם תהיה – מה שאני רואה – זה מה שהורי.

וכל המילים שבעולם לא ילמדו אותו כלום, אם זה מנוגד למראה עיניו.

בטרם נבקר ונתהה: "מה יהיה עם הילדים?", ו"מאיפה הוא למד את זה?" כדאי שנבדוק אם אנו מהווים דוגמא ראוייה. 

הורה המרבה לבקר את הסביבה, החברים, המשפחה, אל יתפלא אם גם ילדו ינהג כך.

הורה המדבר בגסות לסביבה, מאשים, ודורש – הרי הוא נותן דוגמא לילדו.

הורה המרבה ברכילות ובהפצת לשון הרע, הרי זה המודל שממנו לומד הילד.

הורה המפרגן, המאזין, הקשוב, המשקיע – הוא המודל ממנו ילמד הילד ויעשה.

ילדים אינם מגשימי החלומות של ההורים. אין הם דף חלק הקולט ומיישם.

ילדים הם יותר כמין מראה.

הורה המרבה לחייך לילדו – יגדל ילדו חייכן ושמח. ואין קשר בין בילויים והעתרת מתנות וכדו'.

הורה המביט בעיניים זעומות, הבעת הילד תדמה לו גם כן.

הורים המעירים את ילדיהם בבוקר בשמחה ובחיוך, יקומו ילדיהם בחיוך ובשמחה לקראת כל יום חדש, לא יתחפרו עמוק בשמיכה בזעם על עוד בוקר שהגיע..

אם "מעבירים" זמן פנוי ביציאה לקניות – זאת תהיה גם חווית הבילוי של הילד.  כשאין מה לעשות - יוצאים לקניות! בעיה ופתרונה...הורים המבלים את רוב זמנם בקניות, יגדלו ילדים שיעתיקו אורח חיים דומה.

ובאמת – מנין מכיר הילד התנהגויות ומוסכמות חברתיות? למשל – לחיצת ידיים בפגישה,אכילה במזלג, לעיסה בפה סגור? יחס מכבד לסביבה? למבוגרים? להכות כשמשהו מעצבן? להתעצבן?.. ילדים משקפים את מה שהם רואים.

חינוך על ידי אמירה בלבד, לעולם לא יוכלו לעמוד מול מראה עיניים. 

ועל כך אומר הפתגם הציני: "עשו מה שאני אומר לכם, אל תעשו מה שאני עושה...".

כדי "לייצר" ילדים כפי שאנו רוצים אותם – חשוב שנבדוק ונתקן בעצמנו מה שנחוץ לכך.

אם כי יש גורמים נוספים המשפיעים על הילד, הרי שזוהי ההשתדלות הכי טובה, קלה ונכונה מצידנו.

יהיה לנו קל וחשוב לתקן עצמנו אם נדע ונפנים שילדינו הם הבבואה שלנו.