צמיחה מתוך שמחה 

הצמיחה האישית של כל אדם מתחוללת לאורך כל חייו, מהיותו פעוט, ילד, נער, בחור ועד לבגרותו ולזקנותו. האדם כל הזמן מתפתח , מוסיף דעת, מחולל תהליכי שינוי ומתחדש כל העת.

כפי שאמרו חז"ל , "אין בית מדרש ללא חידוש". החידוש הוא צמיחה , נוסף משהו על הקיים , עץ ושיח יגדלו ויתפתחו כל עוד הם צומחים. כך האדם כעץ השדה – מתקדם ומשתפר מגדיל תורה ומאדירה כל הזמן . הצמיחה מתמדת ללא הפסק.

הצמיחה קשורה בשני כיוונים :

• צמיחה פיזית – גופנית, הקשורה למזון הגשמי ולתזונה נכונה.
• צמיחה רוחנית אינטלקטואלית המופקת מקריאה, לימוד, מאינטראקציה עם אנשים בעלי מגוון דעות ובתרבות של מחלוקות דווקא.

צמיחה פיזית תהא טובה ויעילה ככל שמערכת העיכול מאפשרת זאת ואילו הצמיחה הרוחנית מבוססת על שילוב של השכל והרגש בשימוש באמצעים להגברת הזיכרון והשינון, על מציאת כלים פנימיים וחיצוניים בכדי שהגוף, תאי המוח של האדם יוכלו לקלוט ולהפנים.

ברור מעל כל ספק שצמיחתו של אדם בכל גיל החי – בעצב, ביגון, בפסימיות, בקדרות, בתנאי רעב, במצב פיזי ירוד, באפאטיות לסביבה, בבדידות ללא חברה תהא לוקה, ירודה באיכותה וללא תפוקות.

לעומת אדם החי בסביבה תומכת רגשית, עם חברים, בעולם של דיאלוג, אופטימיות, סימפטיה, חיי חברה, תנאי ניקיון, בתנאים של עזרה וסיוע הדדי עם מצב רוח מרומם איתן, יהא זקוף קומה בהליכותיו, בהתנהגותו ובשכלו.

ככל שנרבה באמצעים פיזיים שיגרמו לו להיות בשמחה כך תגבר המוטיבציה להתגבר על כל מכשול, להעפיל על כל הר ולכבוש כל יעד.

השמחה מעודדת מבחינה נפשית, גופנית ורוחנית להתמודדות איתנה על כל צעד קדימה.

הנשר הגדול, הרמב"ם , כותב בהלכות שופר, סוכה ולולב פרק ה' : "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצווה בהן, עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו.

בדברים כח' נאמר כי הקללות הגיעו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". מבהיר הרב יעקב אריאל – לא די בקיום מצוות כשלעצמן, יש לקיימן מתוך שמחה. ההזדהות והמוטיבציה הן שלמות רק כאשר האדם שמח במעשיו. כאשר שרוי האדם בצער, המצווה פגומה! חסרות בה ההתלהבות ותחושת הסיפוק, שהן חלק הכרחי מקיום מצוות מושלם.

העדרה של השמחה מוכיח את ריחוקו הנפשי של האדם מהמצווה. השלמות היא כשכל אישיותו של האדם, גם המוח וגם הלב – משולבים יחדיו, שלמות זו מתבטאת בשמחה.

אם הלומד או המלמד עושים חלקם בתהליך צמיחת האדם מתוך צער, תסכול, התמרמרות, השבר משקף העדר הזדהות. סופו של תהליך כזה שלא יניב פרי או יצמיח פרות באושים.

הכוזרי מבהיר כי לקיומה של שמחה אמיתית דרושות מחשבה וכוונה, "כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה כך גם השמחה בדבר האלוקי ובמצוותיו צריכה מחשבה וכוונה".

ההישגים הלימודיים יהיו טובים יותר, איכותיים, מופנמים ומעוגנים היטב בנפשו ובגופו של האדם ככל שהם יוחדרו בתחושה של שמחה .

המחנך, ההורה וכל מי שמתיימר להשפיע על נשמתו ילד או מבוגר, ייטיב לעשות את שליחותו, אם ישכיל לטפח בו את כוחות הרגש, בד בבד עם ההכשרה למיומנות קוגניטיבית ויצייד אותו בכלי חשוב ואילו החשוב ביותר בחיים – כוח לשמוח ומתוך כך לצמוח.

לשמוח ולצמוח – תורה היא ולימוד הוא צריכה.

המחקרים מציינים כי אנשים אופטימיים, שמחים מאריכים ימים, מחלימים מהר יותר ממחלות. כפי שכתוב במשלי (יז',כב'): "לב שמח – ייטיב גהה ורוח נכאה – תייבש גרם".

החשיבה החיובית משפרת את מצב הרוח, השמחה והאופטימיות פעילים טוב יותר מאשר ראייה שלילית. לתחושות של כשלון, חוסר סיפוק, ראיה הפיכה של כל מצב יש לטפל בהן מזווית שונה, כיוון המטפח הצלחה, באשר הצלחה מביאה להצלחה.

שאלתי בזמנו מנהל מוסד תיכון, הכיצד הצליח להדביק פער לימודים בזמן קצר יחסית ולשפר הישגיו הלימודיים, התורניים, הערכיים והחברתיים.

תשובתו הנחרצת הייתה – דאגתי שהתלמידים יצליחו בכל, רק יצליחו! כאשר המשימות היו כבדות החילונו בהקלות, בסיוע, עזרה, הסדרים לוקליים, איטיים של המורים והחברים. וכך מתוך תחושת הצלחה המשכנו להעלות את הרף, לשפר את המגמה ולהגיע להישג המצופה. יכולנו לבצע כל זאת טוען המנהל רק מתוך תחושת הצלחה – המביאה לידי שמחה. ילד, נער ומבוגר שמחים מוכנים לקלוט, ללמוד וליישם כל רעיון.

חינוך לשמחה- לאופטימיות, הינו תהליך ממושך ומעוגן היטב בפסיכולוגיה, ניתן לחולל מהפיכות אדירות, לשפר כל תוצר אם רק ניטיב להכיר הכלים והדרכים כדי לשמח את האדם:

• ראוי להחדיר במורה ובתלמיד אמונה בעצמו וביכולתו
• יצירת חיי חברה
• פיתוח מנהיגות נוער
• דיאלוג אמיתי
• משימות של הצלחה
• זקיפות קומה
• יצירת אווירה חיובית
• למידה עצמית
• חינוך לחשיבה בריאה
• רכישת יכולות אינדווידואליות
• חינוך לנתינה וגמילות חסד
• רגש של כבוד ועצמו ולזולת
• יחס, אהבה, עידוד
• תחושות של שייכות
• שיתופיות בעשייה ובחשיבה
• לקיחת אחריות
• פיתוח הערכה עצמית
• התגברות חיובית על מכשולים
• ניתוח מחשבות לכיוונים חיוביים
• הפיכת כל תלמיד למורה, למדריך, לחבר, למלמד
• עידוד יצירתיות
• פעילות חווייתית

בפרקי אבות למדנו – כי אחת מארבעים ושמונה דרכים שהתורה נקנית בהן היא השמחה.

מסביר קהתי שמתוך שמחה מתרחב הלב ומתחדד השכל ומתפקח הזיכרון.

רבנו בחיי קובע – "ברבות השמחה יתחזק הכוח השכלי שיש בנפש ויהיה מוכן להשיג המושכלות".

האדמו"ר מסוכוצ'וב, בהקדמתו ל"אגלי טל" מסביר שלימוד תורה אינו די שייקלט באופן שכלי, עליו להיות מוטבע באישיות ולשם כך, עליו להילמד מתוך שמחה. "ומאחר שנהנה מדברי תורה נעשה דבוק לתורה".

תלמוד יאהב מקצוע לימוד, אדם יחוש חיבה לנושא מסויים אם הוא ילמד אותו מתוך שמחה.

המאמצים להגיע אל היעד חשובים אף הם.

אומר הרבי מקוצק – יגעת ומצאת- תאמין, יגעת ולא מצאת- תאמין גם כן, שרגעי היגיעה הם המציאה. מוכרחים לספק ללומד סיטואציות המאפשרות הצלחה.

חוויות של הצלחה- חייבות להנחות כל מנהל ומחנך, זה אחד מהקודים המלווים את השמחה כדי לשאוף מעלה. ההצלחה – מחזקת הדימוי העצמי ובכך מעלה את רמת השאיפה שלו לנסוק מעלה ומסבה לו הנאה וסיפוק. ההצלחה מעוררת מוטיבציה להצלחה נוספת, מזמינה מאמצים להשגתה וממילא הלמידה משתבחת.

החזון איש מדגיש כי דברי תורה חביבין – כוח החיבה פיתח את המוח ואת הלב לבלוע חכמה, בינה ודעת. ההומור והבדיחותא מוסיפים רבות לשמחה. מסופר על רבא אשר בעומדו לפני תלמידיו, בני התורה, היה פותח את יום הלימודים בבית המדרש באמירת "מילתא דבדיחותא", ושעשע את תלמידיו כדי לפתוח את ליבם מחמת השמחה.

המלמד המזרים ונושא עימו משב רוח מרענן של הומור ונינוחות, מוסיפים רבות לאקלים החיובי, פותח ליבם של לומדים ומטעין התלמידים באנרגיה חיובית, בכוחות של מוטיבציה, סקרנות, ערנות וקשב.

הרב קוק אומר ב- "אדר היקר", כי העונג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלווים אל כל עסק רוחני, רק שיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והישר, אז יהיה חרוץ לעשותם שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו.

נאמר – "עבדו את ה' בשמחה" – המוטיב  החשוב ביותר

בעבודת ה' ובכל התפתחות נפשית, רוחנית, רגשית וגופנית היא דרך השמחה!!!