לכבודכם מאמצי המקרים ה*סוציאליים* 

לכבודכם מאמצי המקרים ה"סוציאליים"

הפוסט לכבודה של חברה, אישה שבעצמה אומצה בילדותה, שזה עתה אימצה כלבה (נוספת) במצב קשה אחרי הזנחה נפשעת. יש לה כבר כלב שנוכחות מרשימה לו בפני עצמה.....

חתול, וכעת הכלבה הזו, קטנה, אם אינני טועה מגזע "פאג" שההזנחה שעברה, יותר טוב שלא אומר דבר על אלה שהיתה אצלהם.

היא הגיעה לארץ בזמנו כ"עולה חדשה" יחד עם משפחתה, אך אלה העבירו אותה שוב ושוב לכל מיני אנשים שכנראה התלהבו מה"גזע" יותר מאשר אהבו, היא ננטשה והועברה מיד ליד יותר מ3 פעמים, והגיעה למצב הזנחה כה קשה שהיה הכרח לעקור את כל שיניה כי מצב הפה והחניכיים המדולקות לא איפשר אחרת.

על מצב הפרווה, הנקיון והעקה הנפשית אינני מדברת.

כעת היא אצל חברתי, (היא הגיעה עם תיק קטן), ולא תאמינו אפילו התחילה לנבוח (אחרי שנאמר לה בעמותה ששבועות ארוכים לא נבחה), מה שבהחלט אומר משהו.....

את הכלבים שלי, זואי ולולי כפרע עליהם, אימצתי לפני כ 4 שנים אחרי מות כלבתי האהובה. העקה והכאב היו כה גדולים שהחלטתי שאני זקוקה ל"מנה כפולה".

זואי שחרחורת שובבה קטנה טרייר מעורבת במליון גזעים (אחותי אומרת שיש כאן על בטוח סטאף, וגם עכברוש), חייתה זמן רב ברחוב והגיעה למקלט העמותה בגיל 9 חודשים כבר אחרי המלטה, גורל הגורים לא היה ידוע.

לולי הזכר בוגר יותר, הגיע עלי בערך בן 6 גם מאותה עמותה, אחרי שננטש וכנראה עבר פגיעות פיסיות (לפי תגובותיו ורגישותו להרמת קול ויד), נדרס, ננטש על הכביש, הגיע לעמותה "מפורק" במצב אמיתי של מועמדות ל"המתת חסד".  מישהו החליט לתת לו סיכוי אחרון, והוא עבר שלושה ניתוחים: באגן, בגב, ובאחת הרגליים שאחת עד היום פגועה עם פלטינות ובורג.

הוא כלב לא קל בלשון המעטה בשל הסבל הרב שעבר, ואומץ, ננטש, והוחזר לעמותה כ 4 פעמים, כשכל פעם מחדש לוקחים אותו כנראה כי הוא "יפה", ואף אחד לא שם לב לסיפור שלו, לא טורח להסתכל בסבל ובאטרף שבעיניים.

זה היה האימוץ הקשה ביותר שהיה לי אי פעם מכל הבחינות האפשריות, עברתי זאת בשן ועין.

כל מי שמאמץ כלב, עזוב, אחרי פגיעה והתעללות, כדאי שיבין שהוא לוקח אחריות נוספת, שאי אפשר לצפות בדיוק את הדברים, שצריך לתת מקום וזמן הסתגלות וזה לא בא בבת אחת....צריך לתת לזה סיכוי גם אם זה לא קל.

ההשקעה גם כאן, כמו כל דבר בחיים : אם אתה משקיע אתה מקבל ורואה פירות, והריני להודיעכם כולם בקול גדול: הפירות האלה מתוקים יותר !

אני רואה את הקלות בה בעלי חיים, חיות מחמד ננטשות ומתמלאת זעם אין אונים.

אומרים שבדרך הצעת חוק נגד "נוטשונים" (כך הם מכונים), וכמה שחושבים על זה זה נראה יותר אבסורד !  

אתם קולטים את זה שעד היום זה אפילו לא עבירה על החוק? חשבתם על זה -  עבירה וקלון על המצפון המוסר האישי, אבל גם זה לא משהו לאחרונה אצל כה רבים, שעושים זאת כלאחר יד ובקלות נוראה.

אינני מדברת על מצבים קשים בהם אנשים נאלצים לעשות זאת, אך לוקחים אחריות ומוצאים סידור הולם עבור חיית המחמד שלהם (למרות שאני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת לעשות זאת), משתדלת לא לדון אחרים, כאלה, לפחות אינם מפקירים אותם אלא דואגים לפתרון סביר.

מטריפה אותי הקלות בה אנשים פשוט נוטשים, כי "נמאס להם" "לא מסתדר", "הכלב ברח" "אבד", בלי להתאמץ למצוא פתרון או לחשוב מה זה אומר לגבי בעל החיים האומלל, מעבר לסכנת חיים קיומית, הסבל והעקה הנפשית.

לא כולם מגיעים לעמותות למען בעלי חיים, אך הרבה מעבר לכך – מדוע רואים את העמותות הצפופות הקורסות מחוסר מקום ותקציבים כמובן מאליו? מדוע הכל מושלך לפתחן? ובקלות כזו כשיודעים שהן על בסיס התנדבותי ומחסור תמידי כמעט באמצעים?

בעלי חיים זה לא קפצונים, צעצועים, או חפצים שאפשר לקנות כי זה טרנד עכשווי ו"לכולם יש כזה", "מתנת יומולדת" לילדה כי "ביקשה" ואח"כ שרואים שלא בדיוק הולך איך שציפו ובעל החיים לא בדיוק המתאים עצמו לנישה ולמשבצת הקטנה שהקצו לו, או כי לילדה "נמאס", אז איכשהו הוא "עף" מהבית....

את הכלבה המסכנה שאימצה החברה בטח לקחו כי הגזע הזה פופולארי עכשיו, התייחסו אליה כאל צעצוע חסר צרכים פיסיים ונפשיים, והזניחו ולא טיפלו בדרוש.

כמה סבל צריך לעבור בעל חיים כדי להגיע למצב כפי שהיא הגיעה לעמותה ולוטרינר מהם אומצה? שכל החניכיים והפה יהיו כה מדולקים שלא תהיה ברירה רק לעקור הכל...?

הם סובלים בשקט, הם אומרים, מדברים - אך לא בשפה שלנו, ואנו לא תמיד מבינים ורואים זאת, ויש מי שפשוט לא רוצה לראות, לא מעניין אותו.

על חברה שאימצה "מקרה" דומה סיפרתי כאן (מורידה את הכובע), וחברה יקרה ואהובה אחרת אימצה גור חתולים נטוש שאף אחד לא רצה בו עוד, והעובדה שהיא מטופלת בילדה קטנה, וחתולים נוספים לא שינתה לה כהוא זה.

אני בטוחה שעוד אנשים טובים עם "עיניים בלב" אימצו ומאמצים את "המקרים הקשים", אך הם מועטים, והלוואי ויהיו עוד.

מי שאימץ בעל חיים עזוב "מקרה מיוחד" ורוצה לספר את הליך האימוץ שלו, על הקשיים והלבטים בהתחלה, את הסיפור שלו באם הוא יודע, מוזמן להוסיפו כאן, אשמח אם יעשה זאת.

מקווה שזה יהפוך בהמשך לאוסף סיפורי אימוץ של מקרים מיוחדים.  אולי זו תהיה התחלה טובה שתגרום גם לאלה שפחות מודעים לנושא להבין מה בעלי עוברים, ומה תוצאות הנטישות, הגם שעדיין אלה המקרים ש"התמזל להם". מיותר לציין שרבים מאד לא מגיעים לאימוץ "נעלמים" "מתפוגגים" בדרך, ואפילו "עוזרים" להם בכך.

כל הכבוד חברה, חברות, וכל מי שאימץ דווקא בעל חיים בשל היותו קשה אימוץ !

מקווה מכל הלב, בטוחה, שזה יגרום לך נחת כשתראי שיפור במצבה, כשתראי שבדרכה היא גם "מחייכת". שתזכי תמיד לעזור, ולא תזדקקי, מי כמוך יודע מה עובר מי שנזרק ממשפחתו וביתו, מאומץ, ננטש שוב, ומתמזל מזלו לפעמים גם להגיע לבית אמיתי אוהב וחם, כזה שאוהב אותך איך שאתה.

הגיע אלי הסיפור של soleil במייל, שסיפורה ותמונתה מבית המחסה בחו"ל זעזעו לפני זמן מה רבים.

כמוה, יש המון, רבים כלל לא מגיעים למקלט לבעלי חיים, ומאלה שמגיעים, מעטים זוכים לבית מאמץ חם ואוהב.

ראוי גם לתמונות וסיפורים האלה, ובמיוחד לאלה, שייראו ויישמעו, מפני שהמון כלבים בעמותות, במכלאות עירוניות, נמצאים בדיוק במצב של אז soleil.

הסיפור בקצרה בהמשך, ומקורו באתר המוזכר.

Soleil, that is her new name - it means the Sun. This was the soulful picture that hit the web last night. It killed every person that saw it. She is safe now - and is on her way to a new life.  She will be seen this morning by vets and then be on her journey to a new life and a new home. This picture will always be embedded in the minds of those that rescue. What she needs mostly is a lot of love, groceries and to rebuild the trust in her. This morning she gets out of MDAS - and her new life will begin. Whoever took this picture captured a great moment in the life of a shelter dog that is for sure - this embodies not only this dog but all the dogs of any shelter - the loss of hope  - we must work hard to give them hope - and life