איך זה שכשאני עושה מה שמבקשים ממני זה הופך אותי ל"טוב" אבל כל סירוב הכי קטן שלי הופך אותי ל"התגלמות הרוע" - מכירים את ההרגשה ?
ההרגשה הזו בעיקר מוכרת לטיפוסים פליזרים (מרצים), טיפוסים אלו מתאמצים מעל ומעבר כדי לרצות אחרים, הם לא תמיד מודעים לכך, אבל הם משקיעים המון אנרגיה ומוכנים לעשות הכל למען אחרים ומתקשים לסרב לבקשות חריגות ככל שיהיו.
הפליזרים עושים גם את מה שאנחנו לא מוכנים לעשות, הם תמיד יהיו החברים, הילדים, הבני זוג הכי טובים, כי אין כמעט דבר שהם לא מוכנים לעשות בשבילך, הם תמיד יצייתו לכל בקשה, כי המניע העיקרי העומד מאחורי ההתנהגות שלהם, זה הצורך הבסיסי שלהם להיות אהובים ואהודים על ידי הסביבה ולא חשוב כמה אנרגיה הם צריכים להשקיע בשביל זה.
אני נזכרת שפעם הוזמנתי למסיבה בדרום ואז התחילו טלפונים, את יכולה לעבור לקחת אותי? מיותר לציין שלכולם היה רכב (ורישיון נהיגה בתוקף) אבל הכי נוח להם שיאספו אותם מהבית (וגם יחזירו כמובן), לכולם אמרתי כן כמובן, כי היה לי קצת לא נעים להגיד לא, כי אז עוד היה לי קשה להגיד לא.
המשפט תעברי לקחת אותי יוצא מנקודת הנחה, שזה "על הדרך שלך" ובמאמץ קטן את יכולה לעשות את זה, אבל בואו נודה על האמת, לא תמיד זה כך, באותה סיטואציה למשל, נאלצתי לסטות מהדרך שלי (תרתי משמע) כדי לאסוף את כל הנוסעים מנקודות איסוף שונות בדרך לאותה מסיבה, אוי כמה אנרגיה השקעתי בזה, אבל אף אחד מהם לא באמת חשב על האיסוף והפיזור שאני אצטרך לעשות (בעיה שלי) שהיה בסופו של דבר ארוך ומתיש, אבל גם אני לא חשבתי על זה מספיק, כי העובדה היא שהסכמתי. כי רציתי להיות נחמדה, אדיבה וכל הבלה בלה, אבל בעיקר רציתי להיות בסדר עם כולם.
אז עוד עשיתי מאמץ להיות בסדר עם כולם והשקעתי הרבה מאמץ כדי שכולם יהיו מרוצים, אבל מה איתי? לא השקעתי טיפת מחשבה בלרצות את עצמי, לא עצרתי לשאול אם אני באמת רוצה לעשות את זה ואם יש אפשרות אחרת?? זהו דפוס התנהגותי בו אנו פועלים מתוך אוטומט, בלי חשיבה, מתוך הענות לנורמות חברתיות, ולמשמעות של טוב ורע בכלל, לרובנו יש מערכת של ויתורים, אנו עושים הרבה דברים כי אין ברירה, כי ביקשו מאיתנו, כי המצב קשה, כי קשה לנו להגיד לא? ולא תמיד אנו עוצרים לשאול את עצמנו האם אני רוצה? האם זה מתאים לי? והאם אני יכול בכלל להגיד לא?? זו השאלה המרכזית, כי לפעמים עצם החשש שאם אני אגיד לא אני אאבד את האהדה, או תחושת ערך מאותו אדם, גורם לי לשכוח את עצמי כי אולי אני באמת לא יכול, כי לא מתאים לי, כי קשה לי, כי אני לא רוצה ויש עוד המון סיבות.
אז מה מוציא אותנו מעצמנו ? מה מסיט אותנו מהדרך שלנו? לעיתים קרובות זה הרצון להיות בסדר, להיות טובים, זה נהדר וטוב לכולם חוץ מלאדם עצמו !!! הצורך להיות בסדר, נובע בעיקר מהצורך לרצות את הסביבה, ויש בזה ביטול עצמי והתקרבנות (כן כן, קורבן), וזה מתחיל מביטול הצרכים הבסיסיים שלנו, כמו הזכות לסרב למשל. וכל מה שנעשה נעשה מתוך מאמץ למצוא חן, לזכות בתשומת לב, אהדה, אהבה או כל רגש חיובי אחר מאחרים כלפינו.
הרעיון הוא, להיות קודם כל הפליזרים של עצמנו, כדי להרגיש טוב עם עצמנו. ההמלצה היא שנפעל על מנת לרצות קודם כל את עצמנו, לחוות את חופש הבחירה שלנו, להתאמן בלהגיד "לא" מבלי להרגיש עם זה רע, ולהנות מהעשייה שלנו.
אל תבזבזו את האנרגיה שלכם בניסיון לרצות מישהו אחר, תשקיעו את אותה אנרגיה בלהיות מכוונים לעצמכם ולדרך שלכם, תקשיבו לעצמכם וכך תוכלו להשתחרר מדפוסי התנהגות אוטומטים המגבילים אתכם ובעיקר תשתחררו מהצורך שלכם לרצות.
רחלי דגן, מנחה תהליכי שינוי והעצמה אישית בשיטת NLP ודמיון מודרך
