זה שנים רבות שהתחושה הרווחת בציבור שהממשלה והעומדים בראשה אינם מגלים אחריות בנושאים שונים ומגוונים. לא מדובר רק בממשל הנוכחי, אלא בתופעה ההולכת שמתחזקת של רפיסות השלטון שאליה חודרת הפקידות בצורה מדאיגה.
הידרדרות התרבות השלטונית בישראל מזכירה לא במעט את הסדרה הבריטית ("כן, אדוני ראש הממשלה") העוסקת ב"שליטים האמיתיים", הלא הם הפקידים ובראשם נערי האוצר והפרקליטות.
מדובר על תופעה הזויה שבה פקידים (בכירים ככל שיהיו) מובילים החלטות הרות גורל, מבלי שהם נבחרו על ידי העם לממש מדיניות שבזכותם מועמדים נבחרים וחמור מכך, מבלי שהם נדרשים לשלם על כישלונותיהם או החלטותיהם השגויות.
האסון בכרמל רק חיזק וחידד את התופעה וזאת לאור התוצאה הקשה שהחלטות שנעשו בנושא הכבאות לאורך השנים לא תרמו למניעת האסון הנורא, אך אין זה המקרה היחיד.
הביטחון האישי של אזרחי המדינה נמצא בירידה מתמדת זה שנים וזאת בשל אוזלת ידה של המשטרה בטיפולה באלימות הגוברת ובגניבות בכלל. כל מי שפרצו לביתו או גנבו את רכבו יכול להעיד על תחושת חוסר האונים מהקלות הבלתי נסבלת שבהם מתרחשת התופעה.
צרכי המים של ישראל הוא צורך קיומי וביטחוני ומצב משק המים הוא תוצאה של כישלון של פקידים בלבד. ישראל מובילה בעולם בניצול וייעול מערכות מים. אנו שיאנים של ניצול מי קולחין (76% וספרד השנייה עם כ-27%). מצבו המחפיר של משק המים הוא תוצאה למדיניות קלוקלת של שנים רבות.
כך אפשר להוסיף סוגיות נוספות כמו חדירת מסתננים לגבולנו בדרום, את חוסר ההיערכות לרעידות האדמה, את הישגי תלמידי ישראל במערכת החינוך הנדחסים לכיתות של 40 תלמידים, את עליית מחירי הדיור כתוצאה מאי היערכות נכונה של ממ"י ומשרד השיכון ועוד.
רשימה חלקית זו אינה גזרה משמים, והדבר יכול להשתנות כאשר יש תוכניות ארוכות טווח שאותם מובילים מנהיגים מתוך הכרה והבנה שהם נבחרו להנהיג ולהוביל מדיניות.
הצלחות ישראל בהיטק ובחקלאות כדוגמא אפשר לזקוף לעוסקים במלאכה ולא לממשל. גם בעניין זה התנהלות הממשל, שלא נאמר רשלנותו מביאה לבריחת מוחות אל מעבר לים וכאשר ניזכר באסון הבא (בריחת המוחות) גם זה יהיה מאוחר.
מנהיגות ואחריות צריך לקחת, שכן לכך נבחרי הציבור קיבלו את המנדט מהעם..להוביל ולנווט!.
טענה של שר כי התריע על מצב מסוים אינה מספקת במיוחד לאור העובדה שיש מקרים שבהם אותו שר בדיוק הוביל למשבר קואליציוני כאשר עמדו לפגוע בתחומים, שלא לומר אוכלוסייה שהשר חפץ ביקרה!.
השיטה שבה שולחים קדימה פקידים על מנת להתיש את נציגי המגזרים השונים עובדת עד שלב מסוים, שכן בסופו של דבר האחריות מוטלת על כתפיו של המנהיג העומד בראשו של המשרד.
במדינה מתוקנת, לא צריך לחכות לדו"ח מבקר המדינה או לדיון בוועדה לביקורת המדינה. משרד מבקר המדינה, צריך להתמקד בביקורת על הממשל וזרועותיו ולא לקדם מדיניות ואל לנו בייאושנו לקוות שהוא יעשה את המלאכה.
במדינה מתוקנת, מנהיג שכשל צריך לקחת אחריות (לפחות במעשה זה!) וללכת הביתה. מנהיגות אחראית מתחילה קודם במנהיג ובדוגמא האישית!.
רפיסות שלטונית מביאה לאנרכיה. רפיסות שלטונית היא גם כאשר מנהיג מעדיף את אינטרס הקואליציה על אינטרס המדינה. רפיסות שלטונית היא גם כאשר הנבחרים שוכחים שהם נבחרו לשרת את אזרחי המדינה ותפקיד חשוב בעשייתם הוא ליצור תשתית ארוכת טווח לדורות הבאים.
מהבטחות ודיבורים כבר שבענו, ישראל זקוקה למנהיגים אחראיים שבמעשיהם יביאו לחידוש האמונה ואופטימיות של האזרחים בממשל ואשר יחזירו לנו את תחושת הביטחון.
הכותב, עו"ד ומשמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
