חשיבות שיחות הבקרה בתהליך האימון 

חשיבות הבקרה בתהליך האימון

במהלך אימון "מכוון תוצאות" עובר המתאמן בעזרת המאמן תהליך מאוד אינטנסיבי של הגדרת "שער החזון" של המתאמן.

צער החזון כולל בתוכו ערכים שונים של המתאמן כפי שהשתקפו במהלך פגישות האימון, ותוך שימוש במגוון טכניקות אימוניות כגון" שיחות הכרות, ערכים לפי תחומי תוצאה, שאלות in side – out וכו.

הערכים המתחלקים למספר קבוצות עיקריות" ערכים מסוג צרכים קיומיים של המתאמן (כגון בטחון כלכלי), צרכים פנימיים (כגון עקרונות מוסר), צרכים חיצוניים (הערכים אותם חשוב למתאמן להציג כלפי חוץ)  . כל הערכים האלה עולים מתוך המפגשים והם תפיסת המתאמן את עצמו.

בנוסף, מזוהים החסמים. אותן תכונות / ערכים אשר  מנעו מהמתאמן להצליח או גרמו לו להיכשל (לדעתו).

בנוסף, מזוהים תחומי התוצאה בהם מצטיין המתאמן, דבר המכוון את המתאמן לעיסוק בתחומי בהם יש לו יכולות / יתרונות יחסיים. כגון: שווק, מכירות, כספים, תקשורת בין אישית, ניהול וארגון.

וכן, זיהוי משאבים אסטרטגיים העומדים לרשותו, רצוי לזהות כאלה שהוא לא השתמש בהם עד כה.

עד כאן הכול טוב ויפה.

אבל... חלק חשוב בתהליך האימון הוא תהליך בקרה. המתאמן מתבקש לבדוק האם מה שהוא חושב על עצמו, הוא מה שהסביבה רואה וחושבת עליו. החשיבות של השיחות הבקרה הנערכות במספר שלבים בתהליך האימון מאוד קריטית.

בשלב הערכים – יש חשיבות לכך שהמתאמן יזהה אם יש פער בין תפיסתו את עצמו ותפיסת הסביבה אותו. סביבה: משפחה, חברים, אנשים מהעבודה.

הסיבה לחשיבות הבקרה בשלב זה היא מציאת פערים בין התפיסות. מציאת הפערים וליבונם עם הדמות המבקרת מחדדת את הנושאים ואת הערכים, וממצבת את המתאמן בעולם האמיתי. דוגמא: "אני תופס את עצמי כבעל חוש הומור, אבל הסביבה תופסת אותי כציניקן חסר תקנה, הפוגע באנשים." במקרה זה חוש ההומור עלול להיתפס אפילו כ"חסם" ולהפריע בהתנהלות היומיומית של המתאמן במקום העבודה, בחברה, ואפילו בקרב בני המשפחה. אין ספק שליבון הנושא יכול לגרום להגברת המודעות שלו לתופעה ולשינוי בהתנהגות המתאמן, במובן החיובי.

בשלב בנית טקס החזון ובחירת היעדים המרכזיים אותם רוצה המתאמן לממש כתוצאה מהשלבים הקודמים, יש חשיבות רבה לשיחת הבקרה, בעיקר אם התוכניות והיעדים משפיעים על גורמים נוספים בסביבת המתאמן כגון המשפחה.

במהלך האימונים שביצעתי גיליתי שחלק מהמתאמנים נרתעים משום מה מביצוע תהליך הבקרה.

אחד המתאמנים מתחמק מהמטלה הזו באופן קבוע.

ניסיתי לעמוד על פשר העניין ולא הצלחתי לשים את ידי על הסיבה המדויקת.

בשיחה עם המתאמן, הבנתי באופן עקיף, שהמטרות והיעדים שהוא הציב לעצמו כתוצאה מתהליך האימון נראו לאשתו מאוד שאפתניים. לא במובן שהוא אינו יכול לממש אותם, אלא דווקא בגלל המודעות שלה לכך ש"אין דבר העומד בדרכו" ויש סכנה ששלמות המשפחה עלולה להיפגע. לא הצלחתי לגרום לו להמשיך את השיחה עם אשתו, או לפחות לגלות לי אם הוא קיים אותה, ולאיזה דרך והסכמה הם הגיעו.

מתאמן אחר שלי, קיים שיחות בקרה רק עם בן זוגו (לצורך העניין אני משתמש רק בביטויים זכריים). מצד אחד זה טוב שהתהליך היה עם בן הזוג, מצד שני הבחנתי שהמתאמן "מתבטל" בפני בן הזוג. הדבר בלט גם כאן בשלב כתיבת "משפט החזון" ו"טקסט החזון" המקומות בהם המתאמן מנסה להגדיר את מצב שיא ההצלה ו/או האושר שלו, ולגזור מכך יעדים חזוניים, ויעדים מרכזיים אותם הוא רוצה להציב ולממש. בן הזוג שלא היה מודע / שותף לכל תהליך האימון "סירס" את החלומות של המתאמן ובכך בעצם הפריע למתאמן להציב לעצמו יעדים שאפתניים ואפילו שונים מתחום עיסוקו הנוכחי.

אבל,,, לפחות נוצר בסיס לדיון פנים משפחתי מעבר לתחומי האימון.

אם שיחת הבקרה הייתה נעשית עם גורמים נוספים כגון: חברים, והמשפחה המורחבת, אולי הדברים היו מראים אחרת, כי אולי המתאמן היה מקבל חיזוקים ממקומות אחרים.

אשמח מאוד להערותיכם

בברכה

ישראל פטשניק

יעוץ ואימון
אסטרטגיה עסקית וטכנולוגית
Business & Technology Strategy
054-9003900
ptashnik@netvision.net.il

http://www.linkedin.com/in/israelptashnik