18 דצמבר 2010
פצצת הזמן החברתית
לפני שאנו פונים לטפל בבעיה הדמוגרפית הערבית בתוככי מדינת ישראל, לפני שאנו פונים להדוף את אויבינו האורבים לטרף סביבנו, עלינו לטפל בבעיותינו שלנו, במו ידינו. למעשה יכולתנו להדוף את כלל אויבינו נובעת ישירות מיכולתנו לתקן את הקילקולים החברתיים העוברים עלינו פנימה.
הולכים ומסתמנים קווי השבר החברתים העתידים במדינת ישראל וניתן בהחלט להגדירם כיחסים ההולכים וקלוקלים, הולכים ומעכירים בין המגזר החילוני לדתי. ישנן לכך סיבות רבות, חלקן מוצדקות וחלקן בהחלט שלא מן הענין וענינם שינאת חינם גרידא. אנו נעמוד בהמשך על הסיבות המוצדקות לקו השבר אך נקדים ונאמר כי אמנם המצב רציני אך לא סופני באשר אנו במו ידינו גורמים לו בחוסר מחשבה ותשומת לב נאותים. את אשר קילקל אדם, יתקן אדם אחר. לאלו הדתיים בינינו אשר גורסים כי מעשי ידיו הקלוקלים של אדם יתוקנו בכוחו ועוצם ידו של ה-אל הרי נזכיר כי האדם ניברא בצלמו ובדמותו של העליון על כולם ומכאן מעשה ידיו של אדם לטוב אם לרע נעשים כמובן בברכת והכוונת ה-אל מסיבותיו העלומות הוא.
האדם הוא מטיבעו יצור נהנתן, וללא חסמים מסוימים אשר ישית על עצמו, מרצונו החופשי, תוך הכרתו במגרעותיו, הרי שנלך ונתדרדר אישית, חברתית ולאומית. התנהלותנו משולה למים הניקווים בשלולית אשר לפתע מוצאים לעצמם ערוץ פנוי לשטח נמוך יותר והריהם בשמחחה ובשצף זורמים לשטח הרדוד וכך הלאה. מגיעים הדברים לידי כך עד כי למצער נמוך יותר אי אפשר ואזי אנו עוברים מהפכת-נגד מטלטלת ומתישה (לעיתים אף עולה זו בדמים ובדם רב), אשר מחזירה דברים לקדמותם וחוזר חלילה בנוסך סינוסואידלי. כבר נאמר," איזה הוא חכם, הרואה את הנולד" דהיינו, משזהינו את הבעיה וזו העכשווית עומדת להתפוצץ בפנינו בתוך 10-15 שנים מהיום הרי שהחכם לא יפול לבור שהפיקח יפול ואולי יצליח לצאת, אך לעיתים כלל לא. והפשט, עלינו לטפל בסיבות לשבר בין דתיים לחילונים מבעוד זמן, הדבר הוא בפירוש ובמופגן בנפשנו.
קיים בינינו סקטור ברור וידוע אשר מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי אינה כוס התה שלו. הללו עשו את קיעקועה של מדינת היהודים הציונית למפעל חייהם והמדובר הוא באלמנטים ידועים בתקשורת, במערכת המשפט ובאקדמיה. הללו עושים כל שלאל ידם להפוך את מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" ובאשר הינם מקדמים ומחייבים את זכות השיבה הפלשתינית לתחומי הקו הירוק, ובאשר המדובר הוא ב- 3-4 מליוני פלשתינים נוספים על הקיימים בגבולותינו כיום. הפירוש הוא אחד ואין אדם שיהיה כה טיפש על מנת שלא יעמוד על התוצאות דהיינו, הפיכת מדינת ישראל למדינה פלשתינית-איסלמיסטית במזרח התיכון כאשר היהודים יהפכו בה למיעוט נידכה או נירצח.
להוותנו, אותו הסקטור השואף לאבדנו אינטלקטואלית, ערכית ולאומית, הינו מצומצם אך כלל לא זניח באשר שליטתו באמצעי התקשורת המשפט והאקדמיה מעלה את משקלו "הסגולי" מונים רבים מערכו הממשי.
סקטור זה הוא המוביל את שינאת החינם האנטי-דתית/ חרדית, באשר הלה כבר זיהה זה מזמן כי המכשול הגדול ביותר העומד בפניו למלא את חפץ ליבו להרס המדינה היהודית וקימום "מדינת כל אזרחיה", הוא ולא אחר מהמגזר הדתי ונאמנותו הבילתי מתפשרת לתורת ישראל ולארץ ישראל המהווים חסם רב עוצמה בפני השתלטות פלשתינית-ערבית על השטח שבין הנהר לים.
וכאן אנו מגיעים לשורשי הבעיה החילונית-דתית בישראל. תקשורת ישראלית העויינת בחלקה המכריע את קיום העם היהודי במדינת ישראל, עושה שימוש ציני, אמור ניבזי בכלים התיקשורתים שניתן בידה, חלקם הגדול ציבוריים, על מנת להפוך חלקים רחבים ביותר בינינו החילונים לציברי "אידיוטים מועילים" אשר ישמשו בידם ככלי, כמכשיר במלחמתם במגזר הדתי. מה חבל כי מזימתם צלחה, נכון לעכשיו.
בולטת ההסתה האנטי-חרדית בהתנהלות התיקשורתית כנגדם החותרת ללא לאות להכליל כל ארוע ולהשליכו על כלל המגזר הדתי-חרדי. כך גם התנהלותם השערוריתית של מאררי קיום ישראל, המיעוט הזניח של נטורי קרתע ודומיהם משמשת ככלי ניגוח כנגד כלל הציבור הדתי. עוולה אישית של איש דתי תמיד תמיד תקבל הקשר כלל מגזרי-דתי מתוך כוונה להשחיר את כלל הציבור הזה. אין ספק כי בכל מדינה ומדינה מארצות המערב, למעט כאמור ישראל, היו מעלילים-גזענים אלו מועמדים לדין בעוון גיזענות ואנטישמיות בוטה ומושלכים לבית האסורים. והנה, 65 שנים לאחר השואה, את אשר עשו לנו זרים וצוררי ישראל, אנו עצמנו במו ידנו טופלים על המגזר הדתי-חרדי וכבר נאמר , "אין חדש תחת השמש".
הפירוט להלן בא לעמוד על שורשי הדיסוננס אשר בו מצטייר המגזר הדתי בעינים חילוניות שטופות מוח, לבין העובדות הקרות לאשורן. הבה וניבחן חלקים ערכיים חשובים המבדילים בין הסקטור הדתי לחילוני וזאת על מנת להעמיד דברים על דיוקם ראש וראשון. הנה הם התבן והבר בכל הדרם:
1. שמירת ערכי יהדות – אין חולק על כך כי הסקטור הדתי-חרדי הינו שומר אמוני היהדות בהשוואה לזה החילוני. טענות חילוניות כי גם בינהם ישנם יהודים טובים אולי נכונות בהשוואה לחילונים אחרים אך נילעגות בהשוואה לידע העצום ושמירת גחלת היהדות ומוסרה המצוי בידי הסקטור הדתי.
2. שמירת אמוני ארץ ישראל – כאן ההבדלים מצטמצמים אך עדיין ארץ ישראל הינה בראש מעייני הסקטור הדתי כאשר נטיה זו הינה מעורבת אצל החילונים. עובדתית, קיימים חילונים רבים אשר ניתן לומר לגביהם כי אינם בדיוק יודעים מה הם מחפשים בפיסת הקרקע הקרויה ישראל. אלו מהחילונים המנסים לתעתע דעתנו בנוסך "מוטב שלום משלמות הארץ" אינם משיגים כי ללא שלום (באורח זמני ומושכל כמובן) יש קיום לעם היהודי בארץ ישראל כמדינתו שלו אך ללא ארץ ישראל יהיו גבולותיה אשר יהיו, אין לנו ולו יום אחד קיום.
3. בית לאומי לעם היהודי – בהשוואה לסקטור הדתי-חרדי אשר רובו המכריע נוצר את היותה של מדינת ישראל כבית לעם היהודי (למעט מיעוט זניח –נטורי קרתא למשל), הרי בקרב החילונים המגמה מעורבת וקיימים עשרות אלפים ישראלים-יהודים, ילידי וחניכי מערכת החינוך החילונית העמלים ללא לאות לקעקע את הלגיטימיות של מדינת ישראל כביתו של העם היהודי (ולדאבוננו בהצלחה לא מבוטלת).
4. חינוך יהודי – כאן אין צורך להכביר מילים. החינוך ליהדות בסקטור הדתי-חרדי עולה לעין שיעור על זה החילוני.
5. חינוך כללי – לכאורה אמור היה הסקטור החילוני להשאיר באיפיון זה את הדתי מאחוריו באבק. רבים מאד מהסקטור החילוני מחזיקים בערכי מוסר וליברליזם נכוחים ונאותים אלא מאי, הדברים השתבשו עם השנים עבור סקטור זה. הרדיפה האובססיבית אחר ממון ונהנתנות חסרת הגבולות של דור ההורים, עיוות את ערכיהם ומוסרם של ילדיהם. אלימות ןחוסר משמעת בכיתות הלימוד, אלימות נוער רצחנית ברחובות, שתיה של קטינים לשכרה, יחסי מין בין קטינים ובין קטינים לבוגרים, עישון מטורף של סמים, ריקנות תרבותית מרעימה היא מסממני ההכר של רבים בקרב הנוער החילוני. לעומתם, התופעות הניזכרות אינן למצער ידועות בקרב הנוער הדתי.
6. לימודים כלליים – כאן עדיין ניכר היתרון החילוני על פני זה הדתי. מקצועות ליבה המעניקים כלים כלכליים משופרים לבני המגזר החילוני מעמידים אותם כעדיפים על בני המגזר הדתי. מאידך גיסא, ניראה כי אנו חוזים במצב זמני בלבד. נהירת בני המגזר הדתי והחרדי לעבר האוניברסיטאות והצלחתם העצומה בתחום שהיה שייך בלעדית לבני המגזר החילוני מלמד כי בתוך 10-15 שנים יעברו בני המגזר הדתי את זה החילוני גם בשטח זה.
7. חינוך למדעי הרוח – כאן היתרון הדתי-חרדי ניכר על פני החילוני. בני המגזר הדתי-חילוני משקיעים בלימוד מדעי הרוח, בעלי גוון יהודי ערכי ומוסרי כ-12-15 שעות ביממה, כל ימות השנה בעוד שתלמידי מדעי הרוח החילונים משקיעים בלימודים אשר אך חלקם הקטן מביא ויביא להם ולסביבתם תועלת איזה שהיא, למצער כשליש בלבד מהשקעת הזמן והרצון הדתית. חשוב לציין כי המדינה משקיעה בממוצע בתלמיד מדעי הרוח לערך פי ארבע יותר מאשר משקיעה בתלמיד ישיבה. כך שהרושם של אפליה, למעשה טועה בכיוון.
8. חינוך למדעים – כבסעיף מס' 6 (לימודים כלליים) היתרון החילוני המובהק העכשווי עומד להסגר בתוך פרק זמן שלא יעלה על 20-15 שנים מימינו אלה וכף המאזנים תיטה באורח קבע לעבר המגזר הדתי.
9. עזרה וערבות הדדית – למעט אזורים מעטים, יוצאים מהכלל במגזר החילוני הרי כאן איש איש לנפשו. בניגוד לעבר, הרי שמשך העשורים האחרונים הפרט החילוני מחפש את שהמדינה יכולה לתת לו ואינו דואג כלל בנוגע לתרומתו הוא לקהילה. ישראל עברה מהפך אידאולוגי שלילי לעבר תרבות "המגיע לי", "המדינה חייבת לי" וכדומה. רבים כבר אינם ניטרדים באשר "מה היא חובתי כלפי הציבור והמדינה" דהיינו, תרבות של "זכויות ללא חובות". העזרה ההדדית אשר כה איפיינה בעבר את עמנו, אינה למצער קיימת עוד בין מרבית בני סקטור זה ובמדה וקיימת הרי שהיא יזומה ומנוהלת בעיקרה על ידי, כן-כן, בני המגזר הדתי-חרדי. עדיין קיימת ערבות הדדית חילונית במקטע חברתי אחד בלבד והוא השרות בצה"ל וההתגיסות בעת משבר קיומי לעזרת הקהילה הן בצבא והן מחוצה לה. אך גם כאן, הסחף שכנגד הוא עצום. מחצית מחייבי הגיוס, רובם המכריע חילונים, משתמטים משרות תוך נקיטת אמצעי מרמה ואחיזת עינים אשר הפכו ללגיטימיות. ההתגיסות לעזרת הזולת בין החילונים הפכה לנחלת מעטים מאד במגזר זה. לעומתם, אין להכביר מילים אודות נושא הערבות והעזרה ההדדית בין בני הקהילה הדתית-חרדית. התנהלותם הינה למופת למגזר האחר.
10. תרבות ובידור – תרבות הפלסטיק והשנצים העכשווית, סלבריטאים, שחקני כדורגל ודוגמניות בפרוטה הפכו לאיקוני תרבות במגזר החילוני. הבידור להמונים דרך מסכי הטלוויזיה הינו רדוד, שיטחי, מאוס. תכניות ריאליטי מעוותות ריאליה, אופרות סבון משמימות, תרבות הסגידה המתיוונת ליופי ולצורה חיצונית על חשבון איכות ויופי פנימי, רווחת בציבור החילוני ומבזה אותו עצמו, בעוד שהציבור הדתי אין לו רבות מהמשותף עם כל אלה. ניהיה ברורים, אין רע ואפילו נחוצות לנו תוכניות וארועי בידור קל, אך כאשר תוכניות אלו הופכות לדבר העיקרי, לעיתים הבילעדי, ואינן משולבות בארועי איכות, כאן הוא המתכון לשבר הערכי.
11. סלט האמונות – רבים אינם מפנימים עובדת יסוד והיא כי למצער כשליש (מעל שני מיליונים) המתגוררים במדינת ישראל כיום אינם יהודים לאשורם (גם אם מקצתם נולדו לאם יהודיה). המגזר הערבי, המגזר הנוצרי, שוהים בילתי חוקיים, עובדים זרים, מטורללי סיינטולוגיה, יהודים-יישועים, נוצרים אוונגליסטים, עולים בעלי יהדות מפוקפקת, עמומי הניו-איג', דתות וכתות מזרח שונות ומשונות אלה הם המאפיינים כיום מליונים מתושבי ישראל. מובנת לכן חרדתם ודאגתם של הדתים-חרדים הרואים עצמם ובצדק כשומרי גחלת היהדות, מהנעשה במדינת ישראל ועל רקע זה יש להבין את מאבקם לעיתים גם באמצעים שאינם מקובלים על מנת לשמר את הקיים והעתיד היהודי.
12. תרומה לקהילה – במאפיין זה עדיין קיים פער לטובת המגזר החילוני והמדובר בעיקר באיפיון הכלכלי. עדיין אין מספיק דתיים-חרדים הנמצאים בשוק העבודה ועדיין מירב נטל המיסים אשר משמשים בחלקם ללימודי היהדות במגזר הדתי, בלא תרומה מספקת ממגזר זה. למען היושר נעיר כי חלקים גדולים יותר לעין ערוך בציבור החילוני משתמטים מתשלום מיסים תוך נקיטת שיטות הונאה מתוחכמות. אכן, תנועת היציאה החוצה לעבודה יצרנית תופסת תאוצה מרשימה במגזר הדתי אך עדיין הינם בפיגור לעומת זה החילוני. המגזר הדתי חייב לשפר עצמו בשטח זה על מנת שניתן יהיה לתקן את התלכיד הלאומי הכולל. מאידך גיסא, תרומת המגזר החרדי להגנת וביטחון ישראל עברה מפנה חיובי עצום בעשור החולף ומגזר זה נוטל כיום חלק מכריע בסד"כ היחידות הלוחמות של צה"ל.
13. פתיחות לעולם – ללא ספק, המגזר החילוני מוביל את פתיחותה של מדינת ישראל לעולם. ההבטים הם רבים אך בעיקר המדובר הוא ביזמות כלכלית, מדעית והומניטרית. מאידך גיסא, לאפיון זה ישנו פן מכוער. עשרות אלפי ישראלים הנהנים משלמוני מדינות עוינות לישראל, כמו גם מתקציבים ציבוריים ישראלים, משוטטים בעולם ובארסיות, הנובעת ממשטמה עזה, מוציאים דיבת ישראל רעה. תרומתם של אלו למסע הדה-לגיטימציה השוטף בעולם בנוגע לזכות קיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל, נישא ומועצם רבות בידי עוכרי ישראל אלו מתוכנו. כן, "פתיחות לעולם" כגון דא מוטב כי לא היתה מתקיימת כלל.
14. ערכי משפחה - עם כל הרצון לפתיחות, עדיין לא מצא המין האנושי תחליף טוב יותר למשפחה הגרעינית. לכשימצא-נדבר. עד אז, תלכיד וערכי המשפחה הגרעינית הוא המכוון את כלל ערכי החברה בחלד. כל "השיטות" ליצירת כעין משפחה בעולמנו אינן עובדות עד עתה ומנזקות קשות את הדורות הבאים. אנו דור ההורים החילונים, חלקנו לפחות, מטעמים אישיים, אגואיסטים גרידא, מקעקעים ומחריבים במו ידינו את עתיד ילדינו בכך שאנו הופכים אותם לשפני-ניסיון שלא בטובתם, בשאיפתנו הבילתי ניתנת לשבעה להפיס את גחמותינו האישיות, תוך התעלמות מצרכי ילדינו. חייו והתפתחותו של דור ההמשך שלנו הינם בפירוש וללא עוררין תלויים בטבורם במשפחה מלוכדת, אבא ואמא, אחים ואחיות, המרעיפים חום ואהבה שאינה תלויה בדבר על ילדיהם. אין עוררין על כי ככלל, איפיון ותצורת המשפחה המלוכדת, הערכית במגזר הדתי-חרדי מהווה דוגמא ומופת לאשר אמור וראוי להיות.
אין ספק כי יימצאו אלו אשר יעיינו ברשימת האיפיונים לעיל ויפטרו אותה בבוז, בגיחוך ובזלזול בטענם כי עוסקת היא בדברים שוליים אשר אינם חשובים כלל וכלל לישראלי המצוי. אבל היי, באנשים אלו בדיוק עוסק המאמר הלא כן?
ברי הוא כי תימצאנה "בנות יענה" בין הקוראים אשר יוכיחו באותות ובמופתים כי "אצלי בבית אין הדברים כך, החינוך החילוני לילדי הוא לעילא ולעילא". ובכן, אפשר כי הינם צודקים באשר לנעשה במשפחה הגרעינית המידית שלהם, אך נחוץ יושר פנימי, נאורות וראש פתוח, תוך ניעור החול מהעינים להכיר בעובדה כי גם אם רובו (הדחוק) של הציבור החילוני אינו עונה לתאורים ד'לעיל הרי שאנו היגענו ל"כבידה קריטית" אשר בו ציבור חילוני, אשר למזלנו אינו הרוב, מעוקם ערכית, תרבותית ומוסרית, גם אם הינו פחות במספרו, הוא הקובע כיום את סדר היום החברתי וכך, הרי שהתמונה הכללית המצטיירת כמתואר לעיל הינה מדוייקת למדי ומשקפת מציאות מטרידה.
האמור לעיל מלמד כי במרבית המדדים הקשורים בחינוך נאות לדרך ארץ, בחינוך ערכי לשמו, הרי שמהפן ההשוואתי-היחסי, מצטיין בכך הסקטור הדתי. וזאת גם אם אנו מכירים בעובדה כי חלקים ניכרים בסקטור החילוני אינם נופלים ברמת ערכיותם ומוסריותם מבני הסקטור הדתי-חרדי.
מכאן גם יובן מדוע ההסתה ושטיפת המוח התקשורתית כנגד המגזר הדתי נופלת על קרקע חילונית פוריה. אין ספק כי הסקטור הדתי מעמיד מראה בילתי מחמיאה בעליל למול זה החילוני ומטבע טבענו האנושי, אנו איננו מסוגלים לעמוד בכך. למי שיחפץ להבין חלקם של שורשי האנטישמיות כנגד היהודים משך הדורות והמילניה הקודמים ימצא בסיבה זו חלק ניכבד בשנאתם של הגויים ליהודים בני עמנו.
.
הסקטור הדתי חדור בתחושת שליחות בוערת המנחה אותו לנצור שלמות העם ותורתו עבור הדורות הבאים בעולם נהנתני, שטוף מדוחים ופיתויים. לכן יובן גם מדוע אינו רואה כל פסול בשימוש בכספי מדינה על מנת לשמר ולהעצים את דבקותם של בני העם היהודי, חילונים כדתיים, בתורת ישראל ומוסרה. את אשר ניראה לחילונים בינינו כ"שוד הקופה הציבורית" רואה המגזר הדתי-חילוני כמילוי מצווה וציווי עליונים למען הקהילה כולה, כפי שכל יהודי חילוני הנוצר ומייקר יהדותו חייב לחוש, גם אם אינו רואה יתרונות אלו עין בעין לעת הזו.
אכן קיימת כאן מידת התנשאות מסוימת של בני הקהילה הדתית-חרדית על הסקטור החילוני, אך נטיה זו אינה נעדרת גרעין של הצדקה.
בעובדה היא כי אברכי הישיבות מתקיימים על "פת חרבה ומים לחץ", חיים בדלות מנוולת ובלבד שיקדישו את כל כולם ללימודי הקודש ולמשמר גחלת היהדות. החילונים בינינו אינם כמובן מוכנים לחיות בתנאים קשים אלו ויחד עם זאת במקום לתמוך ולו למצער מוראלית, עדיין מלעיגים על, ומאררים את אותם תלמידי חכמים חדורי שליחות ומטרה אלו.
הצטברות הכעס והזעם בין שני המחנות עולה וקרוב לוודאי כי תגיע לכדי שיא בתוך 10-15 שנים מהיום, כאשר היתרון הדמוגרפי, הכלכלי, הצבאי והאיכותי הכללי, יעבור אז בוודאות לצד המגזר הדתי-חרדי. אזי יקומו המושתקים והמנודים, בני מגזר זה ויתבעו את עלבונם שהיה כבוש עד עתה מחוסר אמצעי תקשורת וביטוי להמונים.
למרות תקוותם של סקטורים מסוימים במגזר החילוני כי לפתע, כבמטה קסמים, יתעוררו הם למציאות חדשה בה ארץ ישראל "נקיה מיהודים דתיים", הרי שברי כי אלו חלומות באספמיה, המגזר הדתי אינו הולך לשום מקום, נהפוך הוא. לפתע, בעתיד הניראה לעין, יתעורר בני המגזר הדתי-חרדי למציאות בה הינו מהווה את התורם המרכזי לביטחון ישראל והשרות בצה"ל בעוד ההשתמטות החילונית תגיע בוודאי לכדי 75% (לעומת 50% כיום), המגזר הדתי-חרדי יהפוך גם לעמוד השדרה הכלכלי של מדינת ישראל ותרומתו לקהילה גם דרך שרות לאומי תהיה מכרעת. מגזר זה יתפרץ בכעס וטינה, תוך שימוש במשקלו הדמוגרפי, על כל אותן שנות דחיה ורדיפה בידי התקשורת החילונית בתמיכת "האידיוטים המועילים" מאותו המגזר.
ובכן להיכן חותר המאמר? אנו כבר הראנו לעיל כי שינאת החרדים בקרב הציבור החילוני נובעת מסטריאוטייפ, אמור דמוניזציה מונחית מטרה בידי תיקשורת עויינת ומערכת משפט לעומתית העושה שימוש מריונטי בחילונים נילושי מחשבה. אנו כבר יודעים כי "לכל פעולה קיימת תגובה" ומכאן, הטינה במגזר הדתי כלפי החילוני גם היא מתעצמת בהתאמה. אנו כבר חזינו התעוררות אפשרית מסוכנת בקרב בני העדה הדתית חרדית העלולה לשטוף את המגזר החילוני בטווחים של 10—20 שנה, הרף עין בדברי ימי אומה.
אנו באים בזאת להתריע ולקדם התנהלות חכמה, לא ייצרית, לא חמומת מח, משני הצדדים.
ראוי היה למגזר החילוני שיאמץ דפוסי חינוך יהודי-ציוני פתוח יותר ומשולב בחינוך הכללי על מנת לקנות יתרונות ממשיים הקיימים בחינוך הדתי (אין המדובר בהקניית ידע אלא בחינוך), אשר אך מעטים יערערו על איכותו לנוכח השורר כיום בחינוך החילוני.
המגזר הדתי לעומתו, ראוי היה כי ישקול ואף יישם תחילה לניסיון ולאחר מכן באופן הולך ומתרחב, ממקצועות הליבה הכלליים יחדיו עם לימודי הקודש. החשש החרדי כי תלמידי חכמים ייתפסו לתרבות רעה אין לו על מה לסמוך. מבנה החברה הישראלית מאפשר לכל החפץ לחזור בשאלה לעשות כן ללא קשיים גדולים מדי. מאידך-גיסא, דווקא בימים אלו תנועת החזרה בתשובה מתעצמת ועולה.
על המגזר הדתי להעצים השתתפותו בשרותי קהילה כגון שרות בצה"ל (30 חודשים ביחידות הקרביות, לא רק 16), שרות בשרותי הצלה וחרום ושרות לאומי קהילתי. כבר כיום ישנה השתתפות כזו אך יש להרחיבה ולהעצימה.
על המגזר הדתי להעצים השתתפות בניו בנטל הכלכלי המושת על מדינת ישראל ועליו להפוך למשלם מיסים מן המניין. אכן תהליך זה נימצא בעיצומו ויש לזרזו.
בעייתה של מערכת החינוך היא שהפכה מסיבות שונות ומשונות לחד-מינית. מקומו של המגדר הגברי ניפקד ממנה וזו סיבה מרכזית לחולשתה של המערכת הממלכתית הכללית. ראוי היה כי מורים-גברים, בני המגזר הדתי יפנו אף הם להוראה במערכת הממלכתית ובכך יעצימו את קרוב הלבבות, התודעה והמוסר היהודים בקרב המגזר שערכים אלו נחסכו ממנו עד עתה.
דהיינו, על שני הצדדים להיפתח זה למול זה, להטמיע יתרונות הדדיים משני הצדדים אשר יפרו יחדיו את שני המגזרים כאחת בעודם שומרים על עקרונות מוסרים ותרבותים של כל מגזר. סיכויי קיומנה של מדינת הלאום היהודית בארץ ישראל הם תולדה ישירה של אחדותנו הלאומית. אמנם אוגדות הטנקים ולהקי המטוסים הינם חשובים ביותר, אך חשוב יותר, מונים רבים יותר הוא התלכיד הפנימי כעם ולאום יהודי, ציוני ודמוקרטי. שנאמר "לא בכוח כי אם ברוח..."
ומילה לרבנים באשר הם. כבר גרסו חכמינו כי "פיקוח נפש דוחה שבת" ומכאן גם קדושת ההלכה אפשר ונידחית לעומת ענינים שבנפשנו. קיום עם ישראל בארצו לעת הזו בה קיומו של העם בארצו אינו מובן מאליו, דורש אמות מידה הילכתיות שונות מהרגיל באשר קיום זה כמוהו כפיקוח נפש וכך, על מנת להשיג את חוסנו ואחדותו של העם יש לעיתים לרדת מעט, באורח מידתי, במורד ההלכתי על מנת לעלות בסופו של יום במעלה ולהשאר בו.
ולחילונים בינינו. תרגיעו, היתרונות של הבנה והשלמה עם המגזר הדתי-חרדי הינן כה גדולים ועצומים למגזרכם, כמו גם לכל עם ישראל, עד כי איננו יכולים להתעלם מהם עוד. "איזה הוא גיבור , הכובש את יצרו". אל תניחו לתחושות עוינות תלושות ומודרכות ממניעים זרים לנהל ריגשותיכם והאינטרסים שלכם, היו חכמים.
הבה וניהיה מציאותים, גם צבר העובדות לעיל, כמו שיפור בשילוב המגזר הדתי-חרדי למען הקהילה לא יביא מזור מידי, אם בכלל, לטינה שהשתרשה בין שני המחנות. הגורמים לחוסר הנחת בין המחנות הינם עמוקים יותר. המדובר הוא בסיכסוך לכאורה בין תרבויות, זו הינה אותה מהות הסיכסוך אשר החריב את ארצנו לפני אלפיים שנים ואם זה לא יבוא על תיקונו כעת, הרי שהסיכסוך הזה מציב סימן שאלה על המשך קיומנו במרחב. לא הערבים, לא האיראנים, לא הפלשתינים הם הסכנה העיקרית לקיומנו, אנו עצמנו, אנו הננו הסכנה לעצם קיומנו. הפער התרבותי המתרחב בין המחנות, האחזות בערכי עבר נכוחים במחנה הדתי-חרדי והתפקרות והרדידות התרבותית ההולכת ומואצת במחנה החילוני כאשר המראה המוצבת בפניו, הולכת וגדלה הולכת ומטרידה ובדין, תנציח את חוסר הנחת והטינה.
לכן, רק שינוי של לב, הובלת שינוי בידי הנהגה חילונית ודתית מתונה ומושכלת, ההכרה כי הברירה העומדת בפנינו בכך שלא נגיע להשלמה בין המחנות, הינה גרועה, כפי שהיתה גרועה לפני אלפיים שנים, היא שתקרר את המוחות החמומים ותביא להתקרבות של אמת.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
