ערב שירה בציבור מוצלח הוא תוצאה של קשב ומשוב 

ערב שירה בציבור הוא קודם כל אירוע חברתי המושך אליו אוהבי שירה שנהנים להעביר את זמנם בשירה בצוותא. ערב שירה בציבור הוא לא פחות מכך אירוע תרבותי, שבו ניתן ביטוי לאוצרות הזמר העברי לדורותיהם. ובמקרים רבים, ערב שירה בציבור הוא גם אירוע הצדעה נוסטלגיה, של התרפקות על שירי עבר, שחלקם היה מן הסתם אוונגרד בזמנו והפך לנכסי צאן ברזל של אוהבי הזמר ופנתיאון הזמר העברי.

כך או כך, לכל ערב שירה בציבור יש רצף שירים שנתפר על פי טעמם של עורכי האירוע, בהתאם לעונות השנה, בהתאמה לחגים ומועדים, או בכל שילוב אסוציאטיבי אחר, שהמאפיין העיקרי שלו הוא היותו ערוך ומוכן מראש. 

בעבר, היה רצף השירים מלווה בשירון כתוב, שתכניו הודפסו בהתאמה לסדר השירים הקבוע, כך שמארגן השירה ואורחי האירוע יוכלו להיות מתואמים לאורכו של הערב.
אחר כך הגיע עידן השיקופיות והמקרנים, ומי שנדרש לסדר הקבוע היה בעיקר מארגן הערב והמלווה המוסיקלי, שחייבים להתאים את הליווי על פי האקורדים המתאימים לקולו של המלווה ולגובה השירה הממוצע של הקהל.  

כך או כך, שירה בציבור נינוחה וקולחת חייבת להתחבר לעוגן ברור ומוגדר מראש של תכנים ולחנים, כדי ששיר יוביל לשיר, ועניין יוביל לעניין, והערב לא יהפוך למקבץ אקלקטי של שירים מזדמנים, אלא ישמור על אווירה בעלת אופי מוגדר וברור.  

עד כאן – הרצוי. במציאות, קורה לא אחת שטעמו של המתכנן לא מסתנכרן עם טעמם ו/או מצב רוחם של הנוכחים. אוהבי זמר סוליסטים מאוד אוהבים לאחוז במיקרופון ולשיר סולו. לא תמיד הם מוצאים ברפרטואר המובנה מראש את השיר האהוב או המתאים להם ביותר, לטעמם. יום הולדת או אירוע משפחתי אחר של מי מהנוכחים מזמין אף הוא חריגה מהליין-אפ המקדמי, לטובת שיר אהוב במיוחד שמוזמן אד-הוק כהפתעה לבעל או בעלת השמחה.

ולעיתים מזמנת המציאות נסיבות מיוחדות, שמחייבות שינויים של הרגע האחרון במבחר השירים שנקבע מראש, כדי לחבר את האירוע – חברתי, תרבותי או נוסטלגי ככל שיהיה, לענייני דיומא חזקים ומשפיעים מהתוכנית המקורית שנקבעה לערב.  

נסיבות מיוחדות שכאלה התרחשו בחג חנוכה האחרון, כאשר שלהבות החג חרגו ממקומן המסורתי בחנוכיות ומילאו את הכרמל בתמרות מכלות של אש ועשן. הבשורות הקשות והמראות המעיקים נטלו מכולנו את שמחת החג, אבל הרבה לפני פרוץ השריפה, הוזמנו לערב שירה בציבור בביתם של גדי רוה – זמר טנור נפלא ומנחה שירה בציבור שאין שני לו, ושל רעייתו דיצה, בתמרת.

הלבטים היו רבים. מצד אחד, ערב השירה בביתם של גדי ודיצה רוה מתקיים אחת לחודשיים, ומוזמנים אליו יקירי מועדון החברים של גדי מקרוב ומרחוק. מצד שני, איך אפשר לשיר כשרבים כל כך בוכים על יקיריהם שאבדו ורכושם שעלה באש... בסופו של דבר לקח גדי החלטה אמיצה: לקיים את השירה, אבל להחליף את רצף השירים, מערב שירה שמח ומרומם רוח של חנוכה, אור ומתיקות, לערב של שירי תפילה, הזדהות, חיבוק משותף לעת צרה ותקווה לימים טובים יותר.

זה הרי כוחם של השירים. יכולתם האינסופית לבטא קשת רחבה ובלתי נגמרת של רגשות, מצבי רוח ותחושות. ואכן, כך היה. הליין-אפ עבר התאמה לנסיבות הזמן והמקום. הערב עמד בסימן של תפילה משותפת ומחזקת.
והתגובות הנרגשות לא איחרו להגיע:

"... והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם"..
במילים אלה מתוך המקורות, בלחן כל כך מיוחד ובקולך הנפלא, פתחת את ערב השירה האינטימי בסלון שלך ושל דיצה, בערב שהיה כל כך טעון כאב ועצב בעיצומה של האש הגדולה שאיימה לכלות עוד ועוד אוצרות טבע ובתי מגורים בצפון, לאחר שלקחה מאתנו את היקרים לנו בהתלקחות האכזרית של האוטובוס על הר הכרמל... הגדלת בדרכך הרגישה לפתוח את הערב במילים המתאימות כל כך, בקצב מתאים ומרגש ובקולך המפעים כל לב. זכינו כולנו לערב מרגש, ציינו בכבוד גדול את אלו שאיבדנו בכאב, התפללנו יחד לרפואתם של הפצועים ואפילו זכרנו בשירה את חג האורים שהצטיין בכמה ניסים באותו שבוע.

תודה לך גדי על השמחה שאתה מצליח להפיח בלב כולנו בקולך האדיר. תודה לך דיצה שבדרכך הצנועה והשקטה מצליחה להוסיף נופך כל כך נשי ונעים למפגשים. יחד איתכם -לא נפסיק לשיר!!!