מה שסבתי סיפרה לי/ מעזבונו של גדליהו רחמן זצ"ל
פורסם בשינוי מה בעיתון "הצופה", עשרה בטבת - יום הקדיש הכללי, תשס"ב
עוד לפני קום המדינה, בתוך נוראות השואה והתקדמותו של המצביא רומל, הגרמני ימ"ש, עד אל-עלמיין, בתוך מצרים, וקרוב יחסית לארץ-ישראל, סיפרה לי סבתי שני סיפורים, האחד - מתקופת גזרות ת"ח-ת"ט, מלפני כשלוש מאות שנים, והשני - מניסיונה האישי, ללמדנו על השגחת הבורא גם במשפחתה.
הסיפור המשפחתי הוא על הפעטער (דוד) יענק'לה, המקובל הצדיק, שבעת שעסק בתורה התפרץ לחדרו קוזאק, מגדודי הפורעים של חמלניצקי, והניף גרזן כדי לרוצץ את גולגולתו, אלא שהדוד השתמש בשם המפורש וידו המורמת של הפורע התאבנה. למרות הניסיונות של חבריו, לא ניתן היה להזיזה. הגיע המפקד וניהל משא ומתן עם דוד יענק'לה ולבסוף הסכים המפקד להוציא את גדודו מהעיירה ולא לחזור אליה, כי ליותר מזה, כך טען, אין לו סמכות להתחייב. אחרי הצלה פלאית זו, עלה דוד יענק'לה לצפת, ונפטר בה כעבור שנה מעלייתו, זצ"ל,זכותו תגן עליו.
סבתי ע"ה, דבורה בת משה ומרים בריל משטעפנעשט, אלמנת הרב שלום-שכנא בירמן ז"ל. התייתמה מאמה בילדותה. אביה היה מעשירי שטעפנעשט וירד מנכסיו בשריפה גדולה שפגעה כמעט בחצי העיירה. כשנישאה לבעלה, הרב שלום-שכנא, התנתה שיתפרנסו לא מרבנות אלא אך ורק מחנות-בדים. וכך מונה תלמיד-חכם אחר לרב העיירה בפלשט. יום אחד חזר בעלה, סבי, מבית המדרש, פתח גמרא ואמר לה: כאן כתוב בדיוק את שטענתי כנגדו, ואלך להוכיח זאת. הסבתא נעלה בזריזות את הדלת, הוציאה את המפתח ואמרה לבעלה: אינך הולך, כי זה עלול לפגוע בכבודו ואולי גם בפרנסתו, ולנו ברוך-השם הפרנסה מצויה.
בשנת אלמנותה הראשונה הופיע בחלומה בעלה, ואמר לה שבספר החשבונות של לקוחות החנות, בעמוד שאת מספרו מסר בדייקנות, מצוי פירוט חשבונו של הגוי העשיר, ניקיטה, החייב לך סכום גדול. מחר הוא יבוא לפרוע את חובו. דאגי שיהיה חשבונו מוכן. כך אמר ונעלם.
עם שחר בדקה סבתי באותו עמוד בספר החשבונות של לקוחות החנות,מצאה את פירוט החשבון ושמרה אותו למקרה שהחייב יופיע. סבתי היתה ידועה כמופת בחריצותה, כאשת חיל, וחנותה היתה החנות שנפתחה ראשונה עם שחר דרך קבע.
והנה, להפתעתה, סמוך לפתיחת החנות, הופיע ניקיטה וביקש לראות את חשבון חובו.פרע אותו, ואף קנה סחורה נוספת ושילם גם תמורתה.אז פנתה אליו סבתי:"אדון ניקיטה, אמור נא לי ביושר, מה גרם לך לבוא פתאום אחרי העלמות ממושכת?". השיב ניקיטה:"זה כמה לילות שבעלך המנוח מופיע לילה לילה בחלומי ומאיים עליי - בחנק - שאם לא אשלם את החוב לאלמנתו, איענש קשות משמים. הלכתי לכומר והוא הורה לי לעשות זאת מחר בבוקר, והרי אני כאן". סבתי, דבורה בירמן ז"ל, נולדה בי' באייר תר"ל, נתאלמנה בתרפ"ב, עלתה לארץ-ישראל בתרצ"ד לדירת הורי, ונפטרה בשם טוב בי"ז בחשוון, תש"כ. תנצב"ה.
מה פתאום נזכרתי ארבעים ושתיים שנים אחרי פטירתה ז"ל לרשום שני סיפורים מפיה? למקרא הכתבות על מחזות משמיצי חרדים ודתיים, דווקא בזמן קיומה של מדינת ישראל, בחמישים ושלוש שנותיה, לאחר כאלף ושמונה מאות שנות גלות, רדיפות, אינקוויזיציות, פוגרומים ושואות, שבהן בכל זאת, שם ה' לא שכחנו וחיינו באמונה שלמה בביאת המשיח, על אף כל הצרות הנוראות. מחזאים המהרסים ומחריבים את ערכי הנצח של עמנו, וזוכים לכותרות במקום לבוז ולגנאי, כפויי טובה הם להשגחה האלוהית שהובילה אותנו, בכל זאת, מנוראות שואה לנפלאות גאולה.
לפיכך ראוי לספר למי שיש את נפשו לדעת את המעיין/ ממנו שאבו אחינו המומתים/בימי הרעה עוז כזה, תעצומות נפש/ וגומר(כבשירו הנפלא של המשורר הלאומי ח"ן ביאליק ז"ל, שנכתב בתרנ"ח), פכים קטנים מהם שאבו אחינו הנשארים, עוז להמשיך באמונתם אף-על-פי-כן ולמרות הכל. וכל המרבה לספר על פכים קטנים מעין אלה וגדולים מהם הרי זה משובח.
גדליהו רחמן: גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. המאמר נלקח מעזבונו של גדליהו זצ"ל שהיה בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".
