כשעה לפני ההדחה הראשונה, וכפי שג'קי אוהב להגיד, "ברגע של חוסר וודאות", הייתי רוצה לציין את אחד הדברים שיותר אהובים עליי בתוכנית ה"אח הגדול". טווח הגילאים הרחב בין המתמודדים שבוחרים להכנס לתוך ביתו של ה"אח הגדול".
בעונה השלישית, ישנו דגש חזק על הפערים. החל מקבוצת הצעירים: התאומות גיטר, נופר, ג'קי, אלעד ויואב. בני תחילת שנות ה-20 לחייהם. עד אלו שחיים את החצי השני של שנות העשרים של חייהם: סיון א., סיון ד., עמיר, עתי, ליהיא, לי-עוז וליאם. נציגת שלהי שנות ה-30: דנה וכמובן, אלו שעברו חיים שלמים ובמקרים מסוימים אף יותר: פרידה, יורם ויגאל.
במהלך הצפייה, אני נזכרת איך, מילא מבנה האישיות שעדיין מתפתח לאורך חיינו, אבל הגישה והאינטרקאציה בין הסובבים אותנו משתנה לאורך שלבי החיים.
בני תחילת שנות ה-20, צעירים, רק פורחים אל תוך עולם הבגרות, בעולם של מידע גועש וחופשי, מנסים לאתר את עצמם בתוך משוואת החיים בעולם המערבי. ניקח לדוגמא את החיזור שמתרחש בין ג'קי לנופר. ניסיונות המגע הם תמימים, מופנמים, האינטראקציה נטולת ותק קודם - יחסית, ביישנות אופיינית, אך נחישות ותאווה לרומנטיקה הוליוודית ודרמה. לדוגמא נוספת, ניקח את האינטראקציה בין יואב לתאומות גיטר, הן חיות את הרגע בשמחת חיים "חפלאית", הוא מנסה בביישנות ובחוסר ביטחון מחריד להשתחל אל תוך עולם תוכנן של התאומות. הוא רוצה שיאהבו אותו באופן כללי, הוא רוצה להרגיש נאהב, על בסיס רגע כפסיק בחיים, הוא גיבש התאהבות ומנסה להיאחז בה על מנת לספק את הפחד שלו מחרדות הקיום הכי בסיסיות שלו. בבית בו כולם אנשים זרים, פחות או יותר, הוא לא מבין למה הוא לא מרגיש שייך.
עכשיו, נוציא שנייה את ליאם מהמשוואה, כי לדעתי, היא מתנהגת בצורה שלא תבייש מקרה קלאסי של "חולת היסטריה" בספרי מבוא לפסיכולוגיה. רמות ההדחקה בבחורה הזו יכולים לממן תארים למספיק ילדי פסיכולוגיים, פסיכיאטריים ותראפיסטיים. אז לצורך פוסט זה, נוציא אותה שניה מהמשוואה.
קבוצת דיירי ה"אח הגדול" בני ה-25+ המכילה את עמיר, סיון א., סיון ד., עתי, לי-עוז וליהיא. מעט יותר למודת ניסיון מהצעירים, מעט רגועה יותר באינטראקציה שלהם בינם לבין עצמם, ועל המסך כל דרך התנהגותם באינטראקציות חברתיות נגלית כעוד זכרון אסוציאטיבי מהיסטוריה האינטראקציה בחברה של אחד מאיתנו כרווקים/רווקות. דוגמא: אחד מהשיעורים שלמדנו במהלך החיים, בעיקר במהלך שנות ה-20 לחיים, הוא שאלכוהול הוא כלי נהדר להורדת מחסומים וחרדות במצבים חברתיים. סיון א. רצתה ללכת אחרי רחשי ליבה ולנשק או את עתי או את עמיר. ממסיבה שבה היא השתחררה באמצעות כמה כוסות משקה, היא מצאה את עצמה בארון מתנשקת עם עמיר, סיטואציה שיכלה לקחת הרבה יותר זמן מפחות משבוע מהכניסה לבית האח הגדול- סיפוק צרכים לעיני מדינה שלמה. עתי שרצה את סיון א., לאחר שגילה שנוצר מגע פיזי בינה לבין עמיר, החליט מתוך עצמו ואישיותו שהוא משנה את רצון חלציו ועוזב את תאוותו אליה בצד והמשיך הלאה.
למה? שיקולים והחלטות בהקשרים רומנטיים משתנים בתפיסתנו במהלך החיים. ברור שכל אחד מדיירי בית האח הגדול בעונה ה-3, שונה מהאחר, ברור שכל אחד מהם בעל תפיסת עולם פנימית אישית ואינדבידואלית, אבל אין מה לעשות, זמן הוא מרכיב חשוב בהתהוות שלנו כאנשים.
מה שמכניס ללופ אינסופי פנימי של מחשבות בחור בן 21 (דחייה, לדוגמא), לא יכניס בחור בן 28 (לדוגמא) שכבר גיבש ביטחון עצמי ואת מקומו היחסי בעולם המבוגרים. פרספקטיבה היא דבר נרכש (להוציא מקרים יוצאי דופן), וזהו לדעתי אחד מהתבונות שבית האח הגדול מייצר לפריים טיים כתופעת לוואי. וכמו שהמבוגרים שבחבורה חזרו ואמרו "אתם עוד ילדים, אתם תבינו.. אל תדאגו.. אתם עוד צעירים".
האח הגדול, באין כורחו, נותן תצפית על ההתפתחות הרגשית לפי חתכי גיל, נקודת יתרון לזכותם.
