רישוי מותג מידע בסיסי 

רישוי מותגים

 כשבאים לדון בנושא זה רצוי לתת את הדעת, כבר מהתחלה, שלמעשה, מדובר בשני מונחים שחברו יחד. רישוי ומותגים. מותג כידוע הוא סמל, או שם מוצר, או מילה המתארת ומקדמת מוצר או שירות כלשהו. מותג הוא משהו העושה את ההבדל, בינו לבין מוצרים אחרים הקיימים ומקודמים בשוק התחרותי. למותג יש סימן מוסכם,שמספר לנו היכן יוצר המוצר. כמו כן כשאנו אומרים מותג כוונתנו למשהו שמתחייב לאמינות ושיש לו מוניטין ידוע ומוכר בעיניי הצרכן.

 אם כן מדוע קיימים מותגים, בשוק שיש בו מוצרים דומים המתחרים על אותה משבצת? הרי כולנו יודעים שיש למשל משקאות קלים רבים עם אותו טעם פחות או יותר,

המתחרים בניהם.הקניין רוכש בתחילה את שני המוצרים, עד שהוא מתרגל לאחד מהם ולבסוף עובר לשתות רק את האחד, בגלל ההבדל, שוני קטן, ההופך אותו למשהו מיוחד. השוני הקטן הזה הוא בעצם המיתוג. המיתוג הוא אותו משהו שעושה הבדל,גם אם הוא שוני קטן.מכאן ואילך יקפיד הצרכן לקנות את אותו מוצר. בשל החיבור לאותה ייחודיות ידועה ומובטחת מראש.

 הנושא הזה נבדק כמובן על ידי החברות המשווקות ונמצא כי צרכנים נוטים לבחור בתחילה מותג משום שראו פרסומת כלשהי לכך, שעודדה אותם את השימוש בו. לעיתים אילו הם חבריהם הממליצים על השימוש. או שיש קישור אחר של תדמית- כלומר, כוח ותהילה, כלשהי הנקשרת בשם, או בשימוש במוצר. נמצא עוד, שגם אם יש מוצרים דומים בשוק, ומופיע מוצר חדש, שממותג קצת שונה, הצרכן יקנה אותו ולו לשם הניסיון כדי לבדוק, האם ההבטחה, שבפרסום או בהגדרה, אכן מתממשת.

 עתה עלינו לשאול כיצד נעשה רישוי מותגים, שזהו החצי השני של המושג בו אנו דנים כרגע. רישוי ניתן לעשות על ידי חכירה של המוצר. אם חברה מסוימת רוצה למשל למכור מוצר מסוים הקיים בשוק , עליה לקבל מאותו יצרן רישיון לשיווק המוצר. כשאנו מדברים על מותגים, הרי זו הרשאה לשימוש בסימן המסחרי. לדוגמה למשל- חברת "אפל" החליטה להוציא לגמרי את נושא השיווק מתחום העיסוק שלה, וכיום היא עוסקת רק בפיתוח וייצור, ואת נושא השיווק, העבירה לגופים אחרים, שהם טובים בתחומם, להם נתנה הסכמה לרישוי. אם לפרק זאת הרי חברות רבות לקחו לדוגמא את ה-I POD של "אפל" בדגמיו המשוכללים, והפכו אותו למוצר שמיש ,פופולארי וקל יותר לשיווק. החברה היצרנית מעבירה לגוף המשווק, את המוצר, ואינה מוכרת אותו ממש, אלא פשוט משכירה את הרישוי לצורך קיום המכירה שלו בשוק.

 אז אם הבנו כבר נקודות אלו, הרי עלינו להודות שזהו דבר מדהים. זה מאפשר לגופים כלכליים רבים, חברות שונות, להיכנס לפעילות בשוק הכלכלי מבלי להיכנס לצורך של ייצור ופיתוח מותג מאפס. כי הרי פיתוח מותג מהיסוד הוא תהליך מאוד מורכב, הדורש משאבים רבים, ויש לזכור, שההצלחה גם לעולם אינה מובטחת מראש. בשיטת רישוי המותגים, ניתן פתח לגופים רבים נוספים להיכנס לזירה ולהצליח בה.

 את העניין הזה למדו גם יצרני המותגים ומפתחיהם, שכן יש פה אופציה נוספת

שמאפשרת פיתוח אסטרטגיה טובה. בעל המותג יכול לפתחו, לשימוש למוצרים נוספים או להרחיב אותו לקטגוריות אחרות. שכן, כפי שנאמר, הלוגיסטיקה לצורך השיווק כבר קיימת, אז אפשר בהחלט להשתמש בה. דבר זה מסייע ביכולת הצמיחה של אותו גוף כלכלי, שרוכש רישיון למותג, ומאפשר הגדלת נפח העסק בעובדים ומאידך ליהנות מרווח כלכלי נוסף.

 אם כן לאחר שדנו בשתי המשמעויות של המילים- רישוי ומותגים כל אחד בנפרד, הבה נחבר בניהם לדבר אחד. רישוי מותג הוא למעשה, דבר פשוט. כל מי שיש בידיו, מותג בעל התוויה ייחודית, לפי הקודים האמורים יכול לתת רישיון לחברה אחרת או לבודדים,כדי שימכרו אותו בשמם, ללא תווית הבעלים החדשים. וכל זה נעשה תחת פיקוח של חוזה מוקפד המדבר על משך התקופה, שהמותג מושכר לאותו משווק, ומאידך תוחמים גם את תחומי שטח פעילותו. (למשל לקטגוריות מסוימות של המוצר או לחלופין לאזורים מסוימים, שבהם הוא מורשה לפעילות).

 כשמישהו מתחייב להיות מורשה של מותג מסוים הוא למעשה מתחייב למכלול שלם של דברים שבניהם, שימור מדויק של איפיוני המותג, דרכי פעולתו וכו'. זה גם אומר משהו נוסף ברמה הרגשית, הלקוח הסופי אמור לקבל את אותו דבר שאליו הוא מצפה ללא שום שינוי. וזו כידוע אחריות גדולה, לשמר את איפיון המותג לאורך כל הדרך.כמובן שהציפייה היא שהמכירות יהיו זהות לפחות לאלו שהיו קיימות לו יצרן המוצר היה משווק אותן בעצמו לשוק.