תרבות השפע מכתיבה סטנדרטים גבוהים לגבי רוב האלמנטים בחינו – אנו רוכשים מוצרי אלקטרוניקה יקרים, ביגוד אופנתי פרטי ריהוט ואלמנטים שונים לעיצוב הבית תוך כדי הוצאה של מאות ואלפי שקלים אולם מסתבר שהשאיפה לשפר את מרחב המחיה אינה צורך שהגיע רק בשנים האחרונות וניתן למצוא את שורשיו כבר בתקופות היסטוריות קדומות. על פי ממצאים ארכיאולוגים בני האדם נהגו לקשט את סביבות המגורים שלהם כבר לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנים, למעשה, זמן קצר לאחר שהאדם קבע את מגוריו בישובי קבע הוא החל לחפש פתרונות שיסיעו לו לשפר את המראה של הבית, ולא רק את הפונקציונאליות הנובעת ממנו.
במרוצת השנים, יצירות אומנות,כדים ופסלים קיבלו מקום של כבוד בחיי השבט ולעיתים קרובות נהגו בני העמים הקדומים אף ליחס לחפצי הנוי תכונות "אלוקיות" ולעבוד אותם כאילו היו אלים. במאמר מוסגר, ניתן לומר שזהו גם מקור הדיבר האוסר על עשיית פסל ותמונה שכן בני תרבויות פרימטיביות נהגו להשתעבד לחפציהם והקב"ה חפץ שבני ישראל לא יתנהגו כבני התרבויות הקדומות ולא יתנו את יהבם בחפצים מקרמיקה או אבן.
על כל פנים, לכדי החימר היו ויש עד היום מספר תפקידים חשובים בכל הקשור לעיצוב סביבת המחיה, על כמה מהם, בכתבה הבאה:
כדים גדולים לגידול צמחיה בסביבה אורבנית
במציאות שבה ה"חלום הישראלי" על בית צמוד קרקע הולך ומתרחק אנשים רבים מסרבים לוותר על הרצון לגדל מעט צמחיה ונמה שאין כמו כדים גדולים על מנת לעשות זאת. הכדים משמשים הלכה למעשה כעציצים דקורטיבים כאשר דירי הבית ואורחיהם נהנים הן מיופים של הכדים והן מהיופי של הצמח או העץ שגדל בהם. כך מצליחים גם אלו שאין להם גינה רחבת ידים בחצר האחורית להנות מהעיסוק המרגיע בשתילת צמחים ובמקביל, נהנים גם מיופיו של הצמח.
כדים המשמשים כעציצים עשויים לרוב מחימר ללא גלזורה אולם בשנים האחרונות ניתן למצוא במשתלות יותר ויותר כדים מבטון שהיתרון המשמעותי ביותר שלהם הוא מחירם הנוח (שעשוי להגיע לכדי מחצית ממחירו של כד דומה מקרמיקה)
כדים קטנים ככלי בית
אם עד לשנות החמישים של המאה הקודמת הפונקציונאליות קדמה לכל הרי שכיום העיצוב הוא חלק אינטגראלי מתפיסת המצאיות של כל אחד ואחת מאיתנו. כדים קטנים מקרמיקה בשלל צבעים ועיצובים משפרים את עיצוב הפנים של הבית באופן דרמטי ותוך הוצאה כספית נמוכה יחסית.