האפליה וההדרה מובנות בסיסטמה היומיומית
יאסר עואד
לאחרונה נזרקים לחלל האוויר הישראלי נתונים סטטיסטים השוואתיים אודות מצבה של האוכלוסייה הערבית יחסית לאוכלוסייה היהודית ויחסית לעולם, דוגמת סדרת המאמרים של העיתונאי בן דרור ימיני מחודש אפריל 2007. יש מי שמשווה את מצבה למיעוטים מהגרים כמו המוסלמים באירופה בכלל, ובאנגליה ובצרפת בפרט, או למיעוטים אתניים נוספים באירופה . אחרים הסתפקו בהשוואתה עם ערבים החיים במדינות ערביות שכנות, ופלסטינים החיים בתחום הרשות הפלסטינית. ויש כאלה שהשוו אותה לאוכלוסייה היהודית בהתאם לשנות הוותק בארץ. רובם ככולם נפלו במלכודת הקונספירציה ההשוואתית.
חלק מההשוואות הללו, מבוססות על הנחות מוטעות, המיעוט הפלסטיני בישראל הוא מיעוט יליד, החייה בארץ הזאת מאז ומתמיד, ולכן, אם יש צורך בהשוואה אז צריכים להשוות מהגרים למהגרים. יתרה מזאת, האוכלוסייה הערבית אינה משלמת מיסים לאירופה, ואין לה אזרחות אירופית, ועד כמה שזכור לי מעולם לא הצביעה בבחירות באחת ממדינות אירופה.
לא ניתן להשוות את מצבם של הערבים בישראל, לערבים במדינות אחרות, מכיוון שישראל טוענת שהיא דמוקרטיה, ולכן עקרון השוויון האזרחי הוא קנה המידה היחידי שלפיו צריך לשפוט אותה.
הבעיה אינה קיומם של נתונים אודות האפליה וההדרה של האוכלוסייה הערבית, אלא בהתקבעותה של אפליה שיטתית ומובנית, אשר עושה שימוש בקונספירציה השוואתית בכדי להביע דעות פוליטיות מעוותות.
הישגיה של האוכלוסייה הערבית בתחומי החיים השונים בכלל, ובחינוך ובכלכלה בפרט, נחשבים הישגים כבירים נוכח מדיניות הממשלה ,זרועותיה והעומד בראשה אשר מתייחסת אליה כאיום אסטרטגי ודמוגראפי, מערימה קשיים, מנציחה חסמים ולא מקיימת את החלטותיה ועוברת על חוקיה. בדיקה מעמיקה לגודל הפער בין החלטות הממשלה לבין יישומן, בכל מה שקשור לייצוג האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה, מראה שמכל 10 החלטות מיושמות מהן 3 בלבד.
האוכלוסייה הערבית מאמינה בתרומתן הייחודית של הנשים הערביות בקידום החברה הערבית. הן עברו דרך ארוכה ללא שום תוכניות התערבות מיוחדות מהשלטון המרכזי לקידומן. נהפוך הוא, הן סובלות מאותן סימפטומים של אפליה והדרה מובנית בסיסטמה היומיומית. השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה צמח בעשור האחרון ב- 40% לעומת 16% בקרב נשים יהודיות, והיד נטויה. אחוז הנשים הערביות עם 16+ שנות לימוד מסה"כ כוח העבודה האזרחי 28.7% לעומת 29.8% בקרב נשים יהודיות (הלמ"ס 2006). יחד עם זאת, אחוז הבלתי מועסקות בקרב נשים ערביות 15.5% לעומת 9.2% בקרב נשים יהודיות.
שני מומנטים חשובים בשוק הכלכלי המודרני לניצול יעיל להון האנושי ולהגברת התעסוקה. מוקדי אזורי תעשייה ותעסוקה בקרבת אזורי מגורים ומערכת תחבורה וניוד נאותים. שניהם חסרים באופן מובנה בסיסטמה היומיומית של החברה הערבית. השטח המוקצה לתעסוקה (דונמים לאלף נפש) ביישובים היהודים גדול פי 5.5 מזה שבישובים הערבים (הלמ"ס 2005). בנוסף, ממוצע השטח המשמש ליער וחורש בישובים הערבים גדול פי 2 מזה שבישובים היהודים, וזה לא בגלל הדאגה לאיכות הסביבה אלא להגבלת וחסימת התפתחות והתרחבות היישוב הערבי.
בבדיקה מדגמית שערכתי למפת קווי הנסיעה הציבוריים של חברת אגד באחד היישובים הגדולים בצפון לעומת יישובים יהודיים באותו גודל , כמו מגדל העמק, עפולה וצפת מסתבר שבשתי הערים האחרונות ישנם תחנות מרכזיות לאוטובוסים, ובראשונה ישנם 60 קווי יומיים בתדירות של חצי שעה וקצת יותר , לעומת 6 קווים ביישוב הערבי לכיוון אזורים אורבאניים יהודיים עתירי תעסוקה.
במילים אחרות, קווי הנסיעה ביישובים היהודיים הם פי 3 עד 10 מאלו שמשרתים את היישוב הערבי.
האפליה וההדרה כנגד האוכלוסייה הערבית עברה מרמת המדיניות לרמת היישום בסיסטמה היומיומית.
אם זאת לא אפליה והדרה אז איך קוראים למוטציה הזאת?
הכותב משלים את לימודיו לתואר ד"ר באוניברסיטת חיפה ומנהל את התכנית להעדפה מתקנת וייצוג הולם מטעם עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי
יאסר עואד
לאחרונה נזרקים לחלל האוויר הישראלי נתונים סטטיסטים השוואתיים אודות מצבה של האוכלוסייה הערבית יחסית לאוכלוסייה היהודית ויחסית לעולם, דוגמת סדרת המאמרים של העיתונאי בן דרור ימיני מחודש אפריל 2007. יש מי שמשווה את מצבה למיעוטים מהגרים כמו המוסלמים באירופה בכלל, ובאנגליה ובצרפת בפרט, או למיעוטים אתניים נוספים באירופה . אחרים הסתפקו בהשוואתה עם ערבים החיים במדינות ערביות שכנות, ופלסטינים החיים בתחום הרשות הפלסטינית. ויש כאלה שהשוו אותה לאוכלוסייה היהודית בהתאם לשנות הוותק בארץ. רובם ככולם נפלו במלכודת הקונספירציה ההשוואתית.
חלק מההשוואות הללו, מבוססות על הנחות מוטעות, המיעוט הפלסטיני בישראל הוא מיעוט יליד, החייה בארץ הזאת מאז ומתמיד, ולכן, אם יש צורך בהשוואה אז צריכים להשוות מהגרים למהגרים. יתרה מזאת, האוכלוסייה הערבית אינה משלמת מיסים לאירופה, ואין לה אזרחות אירופית, ועד כמה שזכור לי מעולם לא הצביעה בבחירות באחת ממדינות אירופה.
לא ניתן להשוות את מצבם של הערבים בישראל, לערבים במדינות אחרות, מכיוון שישראל טוענת שהיא דמוקרטיה, ולכן עקרון השוויון האזרחי הוא קנה המידה היחידי שלפיו צריך לשפוט אותה.
הבעיה אינה קיומם של נתונים אודות האפליה וההדרה של האוכלוסייה הערבית, אלא בהתקבעותה של אפליה שיטתית ומובנית, אשר עושה שימוש בקונספירציה השוואתית בכדי להביע דעות פוליטיות מעוותות.
הישגיה של האוכלוסייה הערבית בתחומי החיים השונים בכלל, ובחינוך ובכלכלה בפרט, נחשבים הישגים כבירים נוכח מדיניות הממשלה ,זרועותיה והעומד בראשה אשר מתייחסת אליה כאיום אסטרטגי ודמוגראפי, מערימה קשיים, מנציחה חסמים ולא מקיימת את החלטותיה ועוברת על חוקיה. בדיקה מעמיקה לגודל הפער בין החלטות הממשלה לבין יישומן, בכל מה שקשור לייצוג האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה, מראה שמכל 10 החלטות מיושמות מהן 3 בלבד.
האוכלוסייה הערבית מאמינה בתרומתן הייחודית של הנשים הערביות בקידום החברה הערבית. הן עברו דרך ארוכה ללא שום תוכניות התערבות מיוחדות מהשלטון המרכזי לקידומן. נהפוך הוא, הן סובלות מאותן סימפטומים של אפליה והדרה מובנית בסיסטמה היומיומית. השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה צמח בעשור האחרון ב- 40% לעומת 16% בקרב נשים יהודיות, והיד נטויה. אחוז הנשים הערביות עם 16+ שנות לימוד מסה"כ כוח העבודה האזרחי 28.7% לעומת 29.8% בקרב נשים יהודיות (הלמ"ס 2006). יחד עם זאת, אחוז הבלתי מועסקות בקרב נשים ערביות 15.5% לעומת 9.2% בקרב נשים יהודיות.
שני מומנטים חשובים בשוק הכלכלי המודרני לניצול יעיל להון האנושי ולהגברת התעסוקה. מוקדי אזורי תעשייה ותעסוקה בקרבת אזורי מגורים ומערכת תחבורה וניוד נאותים. שניהם חסרים באופן מובנה בסיסטמה היומיומית של החברה הערבית. השטח המוקצה לתעסוקה (דונמים לאלף נפש) ביישובים היהודים גדול פי 5.5 מזה שבישובים הערבים (הלמ"ס 2005). בנוסף, ממוצע השטח המשמש ליער וחורש בישובים הערבים גדול פי 2 מזה שבישובים היהודים, וזה לא בגלל הדאגה לאיכות הסביבה אלא להגבלת וחסימת התפתחות והתרחבות היישוב הערבי.
בבדיקה מדגמית שערכתי למפת קווי הנסיעה הציבוריים של חברת אגד באחד היישובים הגדולים בצפון לעומת יישובים יהודיים באותו גודל , כמו מגדל העמק, עפולה וצפת מסתבר שבשתי הערים האחרונות ישנם תחנות מרכזיות לאוטובוסים, ובראשונה ישנם 60 קווי יומיים בתדירות של חצי שעה וקצת יותר , לעומת 6 קווים ביישוב הערבי לכיוון אזורים אורבאניים יהודיים עתירי תעסוקה.
במילים אחרות, קווי הנסיעה ביישובים היהודיים הם פי 3 עד 10 מאלו שמשרתים את היישוב הערבי.
האפליה וההדרה כנגד האוכלוסייה הערבית עברה מרמת המדיניות לרמת היישום בסיסטמה היומיומית.
אם זאת לא אפליה והדרה אז איך קוראים למוטציה הזאת?
הכותב משלים את לימודיו לתואר ד"ר באוניברסיטת חיפה ומנהל את התכנית להעדפה מתקנת וייצוג הולם מטעם עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי
הכותב משלים את לימודיו לתואר ד"ר באוניברסיטת חיפה ומנהל את התכנית להעדפה מתקנת ,ייצוג הולם ושוויון בתעסוקה מטעם עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי
