23 דצמבר 2010
מחפשים מתחת לפנס
זוכרים את שרפות הכרמל? נו, אלו השרפות שהיו פעם, בעבר הרחוק, לפני כשבועים. זוכרים את הטענות אודות חוסר במכוניות כיבוי? וכי מי יכול לשכוח, הרי התקשורת ומפלגת הכלנתרים היגירו והיזו ריר וקצף כיבוי לכל עבר. הללו שם טענו, או הביאו טענות מפי "מקורותיהם", כי היו חסרות לפחות 20-30 מכוניות כיבוי על מנת להגיע לסדר כוחות כיבוי מיטבי.
הללו הצביעו על הממשלה הנוכחית כאחראית למצב שנוצר, באשר הממשלה היא המצויה מתחת לפנס, ודרשו התפטרותה (אופס, דרשו וועדת חקירה—נו, אותו הדבר).
אך את מה שהנכלולים המקצועים הללו, אלו שהמטרה מקדשת עבורם כל אמצעים, אלו שעשו אומנותם ואמנותם תרבות של שקר כזב והסתרה, הללו הסתירו מידיעת הציבור, וממשיכים להסתיר עד היום, כי מכוניות הכיבוי החסרות במבצע כיבוי שרפות הכרמל, לא היו חסרות כלל וכלל, הן היו גם היו.
ניבצר ממכוניות הכיבוי החסרות להשתתף בכיבוי שרפות הכרמל באשר היו הן עסוקות, למעלה מ - 20 מהן, בכיבוי ההצתות היזומות בידי "צעירים ישראלים" בכל מרחב צפון ומרכז מדינת ישראל.
משך ארבעת ימי שרפות הכרמל, הוצתו בידי ערבים לאומנים (אופס, "צעירים ישראלים" בניו-ספיק התיקשורתי האורווליאני), עוד 38 שרפות יער ותכסיות-טבע אחרות בכל מרחבי הצפון והמרכז. שרפות אלו העסיקו עשרות רבות של כבאים ומכוניות כיבוי אשר היו כה דרושים לכיבוי שרפות הכרמל ואשר נאלצו להשתלט על ההצתות היזומות מטעמים לאומנים ערביים משך ולאחר כיבוי השרפות בכרמל.
אז הכיצד למצער לא שמענו על כך? הכיצד מאחזים את עינינו כי קיים היה "חוסר אקוטי" בציוד כיבוי בעוד שאין איש תקשורת שאינו מודע לעובדות לעיל? התשובה פשוטה. התקשורת הינה מגוייסת כל כולה (למעט מעטים הגונים) להפלת ממשלת ישראל, תוך המלכת ממשלת מר"צ וקדימה (כמו מר"צ רק גרוע מונים רבים) עלינו. בכך ינתן האות הסופי, תחל הספירה לאחור לחורבנה של מדינת ישראל דרך הקמת "מדינת כל אזרחיה" על ידי ממשלה בעלת אוריאנטציית שמאל קיצוני (באם להאמין לדרשותיהם התלושות).
התקשורת מסתירה באורח גורף ונחרץ את חלקם של ערביי ישראל בניסיונות למנוע מכבאי ישראל לכבות את השרפות בכרמל תוך ניצול האסון שירד עלינו. התקשורת הישראלית (בהכללה כמובן), רואה בערביי ישראל ופלשתיני-יו"ש שותפים טיבעיים בקימום מדינה פלשתינית "דמוקרטית" על חורבות מדינת העם היהודי בישראל ולכן "אסור להרגיז" שותפים נאמנים. הסתרת האמת מהציבור היהודי-ישראלי נחשבת לכן לראויה ולגיטימית.
נכון, היה חסר ציוד כיבוי חדיש יותר וכן סולמות כיבוי וחומרים מיוחדים ובעיקר חסרים היו אמצעי כיבוי מוטסים. אך הפלא ופלא, מי היו הקוראים הנחרצים ביותר להתפטרות הממשלה עקב אסון שרפות הכרמל? אין צורך לחלק פרסים למנחשים, היו אלו הכישלונית ציפק'ה ליבני ובעטת הצד האופורטוניסטית שלה דן חלוץ.
אז הבה וניזכר, מי היו אלו בין האחראים הראשים לכך שאין לישראל כיום ציוד כיבוי בהטס? מי היו אלו שהתנגדו להקמת כוח כיבוי מוטס והשתמשו בסמכותם לקעקע את האפשרות להקמת כוח זה? כמובן, בינגו, ציפק'ה ליבני ודן חלוץ. הבה נמשיך וניזכר, מי הוא הזרזיר שהלך אצל העורב ושניהם מהווים צבר פיגולים מאוחד? בינגו, ציפק' ליבני ודן חלוץ. ואלו החוצפנים הנימבזים הסומכים על זיכרונו הקצר של הציבור ומעזים לסובבו בכחש.
אך הידיעות אודות "הצעירים הישראלים" אינן נעצרות כאן. וכי יכול אי-מי להיזכר מתי שמענו דיווח בזמן אמת, ממקומות ההתרחשות בנוגע לשוד, לגזל לגנבה, לשחיטת מכוניות, לגנבת בקר, לגנבת ציוד חקלאי, יקר, להרס עמל כפים של שנים, לאונס, להטרדות מיניות, לסחיטה באיומים, להרס שדות וגידולים הנעשים בידי "צעירים ישראלים" (שוב, ערביי ישראל ב"ניו ספיק"), בעיקר בצפון הארץ וזאת משך שנים. האם יקום אי-מי ויזכיר לנו? באשר אנו איננו מכירים למצער דיווחים כאלו.
מדיווחים מעטים הזולגים מהשטח הוברר כי מעשי השוד והגזל בידי איסלמיסטים ערבים-ישראלים, בצד רווח נאה לשודדים, מהווים חלק מפעולה לאומנית מכוונת ומתוזמרת כנגד יהודים על מנת לדחוק את רגליהם מהקרקע. ערביי ישראל עמלים על "זכות השיבה" הלכה ולמעשה מתחת לאפו של היהוד האימפוטנט בחסותה של התקשורת השוטמת (יהודים). חלקים שאינם מבוטלים בין ערביי ישראל מנהלים אינתיפדה כנגדנו בתוככי הקו הירוק ואנו, אווילים שכמותנו, מלקקים את מי האפסיים של מחמד ומדמים בנפשנו כי הללו אך גשם.
האם ראינו, למעט דיווחים ספורדים בעמודים האחוריים של העתונות, אודות גזענות ערבית אשר אינה מאפשרת ליהודים להתישב בכפרים ערבים (גזענות באשר יהודים אינם מאיימים על שלמות רכושם וחייהם של ערבים בינינו)? ושניזכר, יהודים שניסו להתישב, כמו גם יהודי פקיעין וגורשו כולם בידי ערבים, היכן הם הדיווחים על כך? כמובן שלא נישמע עליהם שהרי העיתונות מגינה על שותפיה הטיבעיים, ערביי "פלשתין" תוך מסע מתוזמר כנגד "גזענות יהודית" ואינה מתפנה לזוטות כמו "גזענות ערבית" כנגד יהודים במדינתם שלהם.
הנושא עלה לכותרות לא בידי שותפיהם של השודדים הפלשתינים בתקשורת הישראלית, אלא על ידי מתנדבי 'השומר-החדש' אשר החליטו לילה אפל אחד לפני כשנתים ומאז, לעשות מעשה ולמנוע מהמחבלים הערבים הישראלים למלא את זממם. לולי פועלם של הצעירינו הנלהבים, הנאמנים והנחרצים הללו, לא היינו מודעים כלל אודות הנעשה "בצפון הפרוע". אפילו סוסים ואקדחי בוקרים כבר מככבים שם.
מתחת לפנס מצאו אתמול שרלטני התקשורת את חבורת הפוחחים בני התשחורת היהודים אשר התנכלה לערבים. אין ספק, מעשה מחפיר, ללא כל מרכאות, אך כאשר מעמידים מעשים אלו למול התנכלויות של שנים רבות "בצפון הפרוע" של ישראל בידי לאומנים איסלמיסטים ערבים כנגד יהודים, מאות רבות של מיקרים אשר אינם זוכים כלל להגיע לידיעת הציבור הישראלי מסיבות הטיה אג'נדתית פוליטית מובהקת, הרי שהדיווחים הדחוסים אודות חבורת הפורעים הצעירים היהודים מקבלים פרופורציה נילעגת, ושיקרית, אפילו ניבזית.
שניזכר, היכן ראינו דיווחים אודות עקירת 150 עצי זית ופרי שניטעו לפני שלש שנים בידי מתישבים ונעקרו והושחתו אך לפני ימים מספר בידי לאומנים ערבים באזור יו"ש? "ניפלאות" דרכי התקשורת, כמובן שלא שמענו ולא נישמע. אך אנו שומעים השכם והערב בתקשורת העוינת (יהודים), אודות השחתת עצים בידי מתישבים דווקא, בעוד המירב המכריע של דיווחי האמת משטחי יו"ש מצביעים על המשחיתים העוקרים והשורפים של עצי זית ופרי פלשתינים, כי נעשים דווקא כפרובוקציה תיקשורתית אנטי יהודית, בידי לאומנים ערבים בשיתופם ועידודם של אנשי שמאל קיצוני ישראלים ומתנדבי חו"ל ובהכוונה ובהדרכת "אגף המשימות" של התנועה הקיבוצית.
רק אמש התלוננו באירגון השמאל האנרכיסטי "יש דין" אודות גנבת מסמכים ממשרדם המוכיחים לכאורה (ראה 'מקור ראשון של יום שישי הקרוב), כי אנשי האירגון משקרים ובודים ראיות והאשמות לעקירת וניסור עצי זית (כניטען לעיל) וטופלים אותם על מתישבי יו"ש. מדוע איננו נירעשים אודות הידיעות על שקרנותם לכאורה של אנשי "יש דין"? באשר ניראה כי הללו עשו זה מזמן את השקר, המרמה וחזיוניתיהם בהקיץ לדרך חיים, ככל עמיתיהם בברנז'ה.
האם הגנה על חיים ורכוש מידי זדים, לאומנים-ערבים-איסלמיסטים יכולה להחשב כגזענות? לא מניה ולא מקצתה. זו נחשבת ליצר קיום בסיסי-קמאי ותו לא. מאידך-גיסא, התקשורת העוינת משתמשת בבחינת "הפוך על הפוך" במונחים כגון "גזענות" ו"אפרטהייד" על מנת לסתום את פיות יהודים איכפתים המעזים "ברוב חוצפתם" להתקומם כנגד מעשי הגזל, השוד וההצתות של רכושם וחייהם ולמחות על כך. כמובן, עלינו להיות זהירים ורגישים במינון על מנת לא לחצות את הקו הדקיק שבין יצר קיום לגיטימי כהכרח בילתי יגונה, לבין הדרת האחר משום שהינו אחר.
ומנגד, אנשי "מה יפית" משתכשכים במדמנת יפי נפשם, באשר הערבים (או העובדים הזרים, או מסיגי הגבול), אינם שכניהם ואינם מציפים את שכונותיהם "הרחבייתיות" או "הסביוניות" הסטריליות. הם אשר בעזות מצחם מטפחים ערכי שוויון מעוקמים, הנוחים אך להם, תוך דבקות אלילית בעקרונות הדמוקרטיה האוטופית התואמים את ד' אמותיהם מוקפות החומות. הללו הם אשר שוכנים הרחק מן ההמון הסוער, מתגדרים בעולמם-בועתם מוגן הממון ומערכת משפט אליטיסטית-מתאנפת.
בעולמנו בעל הזהות הליברלית המובנת לכאורה, דרוש אומץ אינטלקטואלי לאמר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם פתיחות ונאורות מזויפת. נושאים אלו הפכו בידי השרלטנים בינינו לאיקונים של התקינות-הפוליטית, המבטאת למעשה פחדנות, נסגנות וחסך ריגשי ואינטלקטואלי, התגדרות בחיקו החמים של קיפאון מחשבתי מגונן, אך מהרסם ומחריבם ללא גבול של עם ואומה.
ובכן, עד כמה ועד מתי נניח לתקשורת העוינת הלזו וליפי הנפש הנכלולים הללו לנהל את חיינו, לטשטש ולשטוף את מוחנו?
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
