הסכמי הסחר - יצוא לקהילייה האירופית
הבעיה:
ציבור היצואנים עקב, בוודאי, אחרי ההתפתחויות האחרונות בסוגיית סימון מקור המוצרים המיוצאים לישראל מהקהילייה האירופית.
בקצרה, על פי הדיווחים בעיתונות הכלכלית, סוכם כי יצרנים ישראליים יסמנו את המקור הגיאוגרפי של המוצר. באופן כזה, יוכלו רשויות המכס של הקהילייה האירופית לאתר את מיקומו של המפעל המייצר.
הדבר חשוב לאירופים שכן, לשיטתם, אם יתברר כי מדובר במפעל הממוקם בשטחים (או ברמת הגולן) - הם יימנעו מלהעניק לו את הקלת המכס הקבועה בהסכם אזור סחר חופשי שבין ישראל לקהילייה האירופית. למה? כי האירופים מפרשים את סעיף 83 להסכם הכללי באופן השולל את תחולת ההסכם על השטחים -
This Agreement shall apply, on the one hand, to the territories in which the Treaties establishing the European Community, and the European Coal and Steel Community are applied and under the conditions laid down in those Treaties and, on the other hand, to the territory of the State of Israel.
לשטת האירופים - יהודה, שומרון, רצועת עזה ורמת הגולן אינם חלק משטחה של מדינות ישראל.
אנחנו, כמובן, לא ניכנס לפוליטיקה. די לנו במשפט. אלא שמי שסבור שבכך נסתם הגולל על האפשרות של היצרנים בשטחים ליהנות מהקלות מכס - טועה.
הסבר קצר על הקונספציה הבסיסית של ההסכם
על פי ההסכם, הקלות המכס היבוא לקהילייה האירופית ניתנות למוצרים שמקורם בישראל. ברור שאם המוצר יוצר או גודל בשלמותו בישראל - למשל, עגבניות שגודלו בערבה - המוצר נחשב למוצר שמקורו שבישראל. לעומת זאת, אם המוצר מיוצר מחומרי גלם זרים (חולצה הנתפרת בישראל מבד הודי), על המוצר לעמוד בקריטריונים הקבועים בהסכם - למשל, מתן ערך מוסף מסוים בישראל למוצר, ועוד - כדי שייחשב למוצר שמקורו בישראל. ההסכם כולל הוראות מפורטות, הערוכות לפי מספר הסיווג של המוצר (HS), ומגדירות איזה ערך מוסף צריך להינתן למוצר בישראל, ואילו פעולות צריך המוצר לעבור כאן. בקיצור, מוצר המיוצר בישראל מחומרי גלם זרים, יכול, בתנאים מסויימים, להיחשב למוצר שמקורו בישראל.
עד כאן הצגנו מצב של חומרי גלם מחו"ל, וביצוע עבודה בישראל. מה קורה במצב הפוך? כלומר, מה קורה כאשר חומרי הגלם הם ישראליים, ופעולות העיבוד נעשות בחו"ל?
התשובה נחלקת לשני חלקים: כאשר כל פעולות העיבוד נעשות מחוץ לישראל, המוצר אינו יכול להיחשב כמוצר שמקורו בישראל. לעומת זאת, וזה די מפתיע, כאשר חלק מפעולות העיבוד נעשות בחו"ל וחלק בישראל, המוצר יכול להיחשב, במקרים מסויימים, כמוצר שמקורו בישראל. סעיף 12 לפרוטוקול כללי המקור מאפשר ליצרן הישראלי לבצע פעולות עיבוד במדינה שמחוץ לישראל (ומחוץ לקהילייה) בערך מוסף של עד 10% (עשרה אחוזים) ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל, מבלי לפגוע בפוטנציאל של המוצר להיחשב כמוצר ישראלי, אם יתקיימו התנאים הקבועים בכללי המקור (ערך מוסף מסויים, ביצוע פעולות מסויימות). סעיף 12 הנ"ל נחשב לסעיף מקל ומסייע, וקיימים הסכמים של הקהילייה האירופית שסעיף זה אינו מופיע בהם.
סיכום ביניים: בתנאים מסויימים, מוצר יכול להיחשב כמוצר שמקורו בישראל גם אם חומרי הגלם שלו הינם מסין, וגם אם חלק מפעולות העיבוד מבוצעות בתורכיה.
הפואנטה:
עכשיו הגענו לפואנטה: אם ההסכם מאפשר פעולות עיבוד עד 10% במדינה שלישית (למשל, תורכיה), מדוע שלא נשתמש באפשרות זאת כלפי השטחים? אין מניעה להגדיר את השטחים כ"מדינה שלישית", וכך, יצרן ישראלי יכול להשתמש בקבלן משנה בשטחים בביצוע עבודה של עד 10% ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל.
ההסכם מאפשר מרחב תמרון רב. לדוגמא:
א. ביצוע עבודה בשטחים בשיעור של עד 10% ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל: מדובר במחיר הכולל רווח, מה שמקל על עמידה בגבול של 10%.
ב. חומרי גלם: נניח לפנינו מוצר מסויים (מוצר ב`) המיוצר בישראל ממוצר ישראלי אחר (מוצר א`) שיוצר בעצמו מחומרי גלם זרים ועומד בתנאים של ההסכם עם הקהילייה (מוצר א`) (לדוגמא: כספת המיוצרת מלוחות פלדה שיוצרו בישראל ממטילי פלדה מחו"ל). היצרן של מוצר ב` רוצה לדעת האם חומר הגלם שלו (מוצר א`) נחשב לחומר גלם ישראלי בכל ערכו, או שרק בשיעור יחסי על פי הערך המוסף הישראלי שניתן למוצר א`. התשובה היא, שבכל הנוגע למוצר ב`, מוצר א` נחשב כמוצר ישראלי גמור (100%).
סעיפים נוספים בהסכם, בשילובם עם סעיף 12 הנ"ל מאפשרים מרחב תמרון נוסף, ושימוש בעיקרון המופיע לעיל בצירוף עם צעדים נוספים עשוי להניב פתרון. הפתרון הנ"ל אינו מתאים ליצרני מוצרי טקסטיל, שכן סעיף 12 הנ"ל אינו חל על מוצרי טקסטיל.
נוכל לספר, על פי נסיוננו, כי במקרים רבים ניתן למצוא פתרון חוקי, במסגרת ההסכם עם הקהילייה האירופית, למוצרים המיוצרים על ידי יצרנים בשטחים. הדבר אפקטיבי במיוחד, אבל לא רק, ליצרנים ישראלים שמרכיב העבודה במוצר שלהם אינו גבוה בהשוואה למרכיב חומרי הגלם והרווח. בכל מקרה, הפתרון האפשרי ישתנה לפי נסיבות העניין.
נכון יעשו היצרנים הישראליים אם ייוועצו באנשי המקצוע המתאימים לפני שירימו ידיים ויוותרו על הקלות המכסים באירופה.
