על חשיבות העידוד 

מהו הדבר שמעורר בנו את היכולת להתמודד?

מה אם נחשוב נרגיש יביא אותנו ליכולת לעמוד באתגרים, הקשיים או המכשולים, שמציבים לנו החיים?

מה שיכול מאד לעזור לנו הוא– אומץ+ אמונה+ אופטימיות  = העידוד.

מהו עידוד? עידוד הוא כל מה שמעלה את תחושת הערך העצמי של האדם בעיני עצמו.

כאשר אדם מאמין בעצמו, ביכולות שלו, אין דבר שימנע ממנו להביא לידי ביטוי את רצונו.

דוגמא מצוינת לכך היא הידיעה והאמונה הבלתי מעורערת של התינוק שרוצה להתחיל את צעדיו הראשונים.

האמונה הזו היא שמאפשרת לו ליפול ולקום אין ספור פעמים עד אשר הוא הולך בכוחות עצמו.

במקביל, באותה העת, ההורה ללא הרף מעודד את הילד להמשיך ולנסות ללכת למרות ש"כשל".

בדיוק לתחושה הזו זקוק הילד, הנער וגם האדם הבוגר כדי להתמודד עם האתגרים שמציבים לו החיים.

במהלך הדרכת הורים, אני מעבירה את האמונה שהצלחה היא אכן מעבר מכישלון לכישלון בהתלהבות. הרצון העז, ההתלהבות של התינוק היא זו שמובילה אותו במשך זמן לא קצר ומכשולים לא מעטים להמשיך ולנסות עד ההצלחה המיוחלת. ללכת בכוחות עצמו.

הכישלון יהיה עוד שלב בדרך להצלחה.

ישנם הורים, שיחשבו שהעידוד עלול להביא לבינוניות, שיגרום לאדם להסתפק בתוצאות נמוכות, לוותר לעצמו ולא לשאוף ליותר.

ההפך הוא הנכון –  העידוד יגביר את הרצון והמוטיבציה הפנימית של הילד לכשיתקל במכשול מפני שהוא מתבסס על כך

שהאדם נולד עם יכולות התמודדות נפלאות עם נטייה מולדת להתגברות ולהגשמה. ראה דוגמת התינוק שהחל ללכת.

גם פה בנוסף לתכונה המולדת להגשמה ,ההורה עודד את הילד לאורך כל הדרך. לא עלה בדעתו ולו לרגע להעיר לו על ניסיונותיו "הכושלים" לומר לו שאין לו סיכוי ללכת, ששני צעדים לא נחשבים, שינסה משהו אחר, שזה קשה מדי עבורו, שהוא לא משתדל, או לא רוצה מספיק אחרת היה כבר הולך!

כל אלו היו משפטי ביקורת המערערים את הביטחון,מעוררים פחד, פחד מלנסות, פחד  להיכשל פחד מלאכזב.

הורים באופן אינטואיטיבי מגיבים בעידוד כשהתינוק נופל לאחר ניסיונותיו ללכת בכוחות עצמו.

לעידוד יש מקום בעיקר אחרי אי הצלחה. דווקא בעת הזו כאשר תחושת חוסר ערך עלולה לחלחל בו הוא זקוק לעידוד.

העידוד הוא הנותן לאדם, בכל מצב ובכל גיל, את האומץ והאופטימיות לגשת למשימות החיים בביטחון.

הרעיון המרכזי בעידוד הוא " אני מאמין בך שאתה יכול, אתה שווה ואני כהורה איתך ובשבילך"

כמו לאחר כישלון גם להצלחה כדאי להתייחס ולא רק לתוצאה. ההתייחסות כדאי שתהיה להשקעה שלו, למאמץ ולא לראות בהם כמובנים מאליהם. ("בודאי שהוא צריך להשקיע!")

ההכרה במאמץ ובהשקעה היא אחת הדרכים לעידוד.

ומה עוד מעודד?

התמקדות בחיובי – מה היה טוב בתהליך, בכל העשייה.

אמפטיה  – חיבוק, מבט אוהב ומבין, חיוך.

הקשבה –  להקשיב לקושי בלי לתת עצות.

התייחסות לכל התקדמות – גם אם השינוי הוא קטן ביותר.

הקטנה בערך השגיאות – לא סתם נאמר "מטעויות לומדים" (בדקו כמה פעמים נכשל אדיסון עד שהמציא את הנורה!)

התעניינות – לשאול  "איך אתה מרגיש"? "האם אתה חושב שאפשר היה לעשות אחרת?" "האם אני יכול לעזור?"

שיתוף -  לספר לילד על כישלונות שלו בעבר ובהווה כהורה/אדם. האומץ להיות בלתי מושלם.

הבעת אמון ואופטימיות – "אני סומך עליך"

חשוב לדעת ! ההפך מלעודד הוא לייאש וזה מה שאני מעבירה בהדרכת הורים ואני בטוחה שלאף אחד מאיתנו אין כזו מטרה.

לכן עודדו את הילד כי כך הוא ירגיש בעל ערך וימלא את משימות חייו בהנאה ובביטחון.

וכפי שאמר  הרב קרליבך        " אין הילד זקוק אלא למבוגר אחד שיאמין בו"