מה המשותף לשימורי לבבות דקל, דומדמניות, מכונות תפירה, נורות וגלילי בד צבועים? התשובה קצרה: מוצרים אלו אינם מיוצרים בישראל, אך על היבוא שלהם מוטל מכס. מצב זה אינו תקין, בעינינו, אין לו הצדקה חוקית, והוא טעון שינוי.
מדיניות מיסוי הייבוא בישראל נקבעת ע"י שר האוצר, בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, ולשר האוצר עומדת הסמכות להעלות ולהפחית מכסים. מדובר אמנם בסמכות רחבה, אך לא בלתי מוגבלת. ההחלטה להטיל מכס ולקבוע את שיעורו, צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית מוצקה, נתמכת בנימוקים הגיוניים ורלוונטיים, ומיועדת להגשים את תכלית של הטלת המכס.
ומהי תכליתו של הטלת המכס? בתי המשפט בישראל קבעו כי תכליתה העיקרית של הטלת המכס הנה להגן על הייצור המקומי מפני טובין מיובאים ולעודד את הביקוש של התוצר המקומי (ראו, למשל ע"א 2102/93 - מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל, ע"א (ירושלים) 1041/00 - אוטו פרט בע"מ נ' מדינת ישראל, ת"א (ירושלים) 1447/96 - תנה תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל, ועוד).
למעשה, זוהי עמדתה של רשות המסים עצמה. רשות המסים פרסמה מסמך שכותרתו "היכרות עם מערכת המס", המתייחס לסוגיות שונות הקשורות למסים שגובה המדינה, והיא מפרטת מהן המטרות שלשמן גובים מכס:
"המכס הוא מס המוטל על היבוא בלבד, מטרתו העיקרית להגן על הייצור המקומי מפני ייבוא מתחרה. בנוסף, בעת הצורך, הוא משמש ככלי לשיפור מאזן התשלומים ועל תעשיות צעירות (תעשיות ינוקא) וזאת ע"י ויסות היבוא. בעבר שימש המכס גם כאמצעי פיסקלי אך מאז הוחל במדיניות חשיפת היצור המקומי ליבוא מתחרה וכן החתימה על הסכמי סחר בינלאומיים עם גושים וארצות בודדות הפסיק המכס להוות כלי פיסקלי"מתוך "היכרות עם מערכת המס", פרק 14, אתר רשות המסים בישראל,http://www.mof.gov.il/taxes/da_misim.htm#42
הווה אומר, מכס הינו מס הנועד לספק הגנה על הייצור המקומי, ומשאין ייצור מקומי - אין מקום להטלת המס. חשוב להזכיר, שאין מדובר במוצרים בודדים. קיימת רשימת מוצרים נכבדה ביותר שחייבת במכס למרות שאין ייצור מקומי של מוצרים דומים (ואפילו תחליפיים).
להשלמת התמונה נציין, כי כך גם מוצג המצב בפני ועדת הכספים של הכנסת, שאליה מובאות, לצורך קבלת אישורה, העלאות מכסים. כך עולה מעיון בפרוטוקולים של ועדת הכספים של הכנסת.
אם כך הם הדברים, למה באמת לא מבוטלים המכסים על מוצרים שאין ייצור מקומי שלהם? יש לכך מספר תשובות: ראשית, היבואנים לא פונים באופן מסודר וממוקד לרשות המכס בענין זה. וכמקובל אצלנו: לא ביקשת, לא קיבלת. שנית, המכסים הקיימים משמשים מעין קלפי מיקוח של מדינת ישראל מול מדינות העולם שעימן ישראל רוצה לכרות הסכמי אזור סחר חופשי. במסגרת הסכמי אזור סחר חופשי, מפחיתות המדינות את המכסים המוטלים על מוצרים שמקורם במדינות האחרות. אם נבטל את המכסים באופן חד צדדי – אומרים במשרד האוצר – איזו נדוניה נביא למשא ומתן? טענה מעניינת, אין ספק, אולם רחוקה מלהיות ממצה, שכן, כאמור לעיל, כמות המוצרים שחייבים במכס ושאין ייצור מקומי שלהם היא כה גדולה, שאפשר גם לבטל את המכסים על חלק מהם, וגם להשאיר משהו למו"מ. וחוץ מזה, ניתן יהיה להסתפק, בשלב ראשון, גם בהפחתת מכסים ולא בביטולם. החדשות הטובות הן שרשות המכס מוכנה לשקול הפחתה או ביטול של מכסים על מוצרים שאין להם ייצור מקומי, על בסיס של כל מקרה ומקרה לגופו. אלא שמישהו צריך להרים את הכפפה.
אז מה עושים? ראשית, ניתן לפנות באופן מסודר ומנומק לרשות המכס, לצורך הפחתת המכסים. נסיוננו מלמד שיש שם אוזן קשובה. שנית, בד בבד עם הפניה לרשות המכס, ניתן לשלם את המכס אגב מחאה, ולהגיש תביעה לבית המשפט האזרחי לקבלת הכספים בחזרה, בטענה שהטלת המכס היתה בלתי חוקית, מנוגדת לתכלית החוק, ובוצעה ללא תשתית עובדתית מתאימה. מקרים כאלו טרם נידונו בפסיקה, אולם במקרה אחד ביקר בית המשפט, בהערת אגב, את הטלתם של מכסים ללא בחינה עובדתית ומדוקדקת מראש.
דברינו עד כה עסקו באותם מקרים ברורים שבהם אין ייצור מקומי של המוצר המיובא, ובכל זאת מוטל עליו מכס. סוגיה חשובה לא פחות נוגעת לאותם מקרים שבהם מוטל מכס על מוצרים מיובאים, שיש ייצור מקומי שלהם. גם במקרים אלו ניתן לטעון שהמכס מוטל בשיעור גבוה מדי, והוא מספק הגנה יתירה לייצור המקומי. ניתן גם לטעון, בייחוד באותם מקרים ששיעור המכס הוא גבוה מאד (שיעור מכס אפקטיבי של מאות אחוזים) שאין הצדקה מאקרו-כלכלית למתן הגנה מסיבית כל כך. אין לשכוח, מי שנושא בעיקר הנטל של ההגנה הינו הצרכן הסופי, בייחוד לגבי אותם מוצרים מיובאים שנמכרים כמות שהם לצרכן הסופי, ואינם משמשים חומרי גלם בתעשייה. על כך נרחיב באחת הסקירות הבאות.
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
