בקרב שמאי הביטוח בתחום הרכב בישראל נפוץ המיתוס, הנסמך על המסמך המתקרא "ועדת ששון" והמטופח מזה שנים על-ידי חברות הביטוח, לפיו אין לקבוע ירידת ערך לרכב שגילו עולה על 9 (או 10) שנים. גם בתי-המשפט נוהגים לאמץ מבלי משים קביעה זו, ולהתייחס ל"וועדת ששון" כלשון החוק ממש ולא לאסופת
כללים מנחים - כפי שאמורה היתה להיות.
משמעות ירידת הערך היא ניסיון להגדיר את סחירותו הצפויה של כלי-הרכב בשוק לאחר שיתוקן באיכות טובה על-ידי מוסך. שמאי הביטוח אמורים, במסגרת חוות-דעתם, להפעיל מומחיותם לשם כך ולקבוע ירידת ערך "מסחרית" (ריאלית). תחת זאת נוהגים רובם להסתמך על דו"ח "ועדת ששון" אוטומטית, לסכם את שורת "ירידות הערך" המוכתבות על-ידו ולסרב לרוב להתייחס לכל "ירידת ערך" ריאלית צפויה.
ראוי היה כי השמאים ישכילו להבין כי מעמדם כ"מומחים" בתחום הרכב אינו מאפשר להם לפעול כפקידים בשירות דו"ח "וועדת ששון", ומחייב אותם להפעיל שיקול דעת עצמאי על סמך ניסיונם המקצועי והיכרותם את שוק הרכב בישראל.
כך, למשל, נוהגים רוב השמאים להימנע מקביעת ירידת ערך לרכב שגילו למעלה מ-9 (או 10) שנים. זאת תוך התעלמות מוחלטת ממצבו האמיתי ומסחירותו בשוק - לפני ואחרי האירוע הנזיקי. בכך נראה כי מפרים הם את חובתם המקצועית והחוקית ואף עלולים להיחשף - בשל כך - לאחריות נזיקית.
אדם שירידת הערך של רכבו נאמדה בשיעור מסוים על-פי וועדת ששון ונאלץ למכור אותו לבסוף במחיר נמוך הרבה יותר, יכול לשקול נקיטת הליך אזרחי כנגד השמאי שהתבסס באופן אוטומטי ו"עיוור" על וועדת ששון תוך הימנעות מהפעלת שיקול דעתו המקצועי.
במקרה שהיה סירבה חברת הביטוח לפצות מבוטח עבור "ירידת ערך" שהוסבה לרכבו בשל נזקי ברד, וזאת מחמת גילו ה"מתקדם". בית-המשפט סבר, ובצדק, אחרת בקובעו כי "עם כל הכבוד לועדת ששון, ירידת ערך של רכב בעקבות תאונה יכול ותהיה לכל רכב. טול לדוגמא רכב מיוחד כמו רכב אספנים. האם משום 'גילו' של רכב זה אין להעריך נזק בגין ירידת ערך שבאה בעקבות תאונה? התשובה חייבת להיות שלילית".
בית-המשפט שמע את עדותו של התובע באשר לבעיה בה נתקל כאשר ביקש למכור את רכבו, משום שקונים פוטנציאלים הציעו מחיר נמוך ביותר לרכב בגלל נזקי הברד. השופטים אף קיבלו את הסברו כי אילו תיקן הרכב, היה המצב אף חמור יותר משום שרכב נצבע במה שמכונה "צבע כללי" מעיד לכאורה כי הרכב עבר תאונה קשה.
לפיכך הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי נגרם לתובע נזק בגין "ירידת ערך". מעבר לירידת הערך המלאה ראה לנכון אף בית-המשפט להשית הוצאות גבוהות יחסית על המבטחת.
לכן, ראוי היה כי שמאי הרכב בישראל ישקלו ביתר זהירות את חוות-דעתם המקצועית שעה שהם קובעים "ירידת ערך" על-פי דו"ח "וועדת ששון" ועל אחת כמה וכמה שעה שהם נמנעים לחלוטין מלקבוע "ירידת ערך" כאמור.
מומחה המתרשל בקביעתו עשוי לחוב עבור כל הצדדים הנסמכים על חוות-דעתו. כך, למשל, שמאי שזומן מטעם חברת הביטוח לבדיקת רכב, ואשר ראה לנכון להפחית מעבר לראוי משיעור הפיצוי, עשוי להיתבע אישית על-ידי כל אדם שיינזק כתוצאה מהסתמכות על אותה "חוות-דעת".
כאמור, מן הראוי היה ששמאי הביטוח בישראל יחלו לראות עצמם כמומחים בשוק הרכב, ולא כפקידים שכל תפקידם סיכום סכומים לפי קריטריונים קבועים מראש. מן הראוי היה גם כי בתי-המשפט יתייחסו בהסתייגות לקביעות חד-משמעיות שייתכן ופג-תוקפן זה מכבר, שלא ברורה מערכת השיקולים שהשפיעה עליהן, ואשר מתעלמות ממצבו בפועל של הרכב הניזוק.
כללים מנחים - כפי שאמורה היתה להיות.
משמעות ירידת הערך היא ניסיון להגדיר את סחירותו הצפויה של כלי-הרכב בשוק לאחר שיתוקן באיכות טובה על-ידי מוסך. שמאי הביטוח אמורים, במסגרת חוות-דעתם, להפעיל מומחיותם לשם כך ולקבוע ירידת ערך "מסחרית" (ריאלית). תחת זאת נוהגים רובם להסתמך על דו"ח "ועדת ששון" אוטומטית, לסכם את שורת "ירידות הערך" המוכתבות על-ידו ולסרב לרוב להתייחס לכל "ירידת ערך" ריאלית צפויה.
ראוי היה כי השמאים ישכילו להבין כי מעמדם כ"מומחים" בתחום הרכב אינו מאפשר להם לפעול כפקידים בשירות דו"ח "וועדת ששון", ומחייב אותם להפעיל שיקול דעת עצמאי על סמך ניסיונם המקצועי והיכרותם את שוק הרכב בישראל.
כך, למשל, נוהגים רוב השמאים להימנע מקביעת ירידת ערך לרכב שגילו למעלה מ-9 (או 10) שנים. זאת תוך התעלמות מוחלטת ממצבו האמיתי ומסחירותו בשוק - לפני ואחרי האירוע הנזיקי. בכך נראה כי מפרים הם את חובתם המקצועית והחוקית ואף עלולים להיחשף - בשל כך - לאחריות נזיקית.
אדם שירידת הערך של רכבו נאמדה בשיעור מסוים על-פי וועדת ששון ונאלץ למכור אותו לבסוף במחיר נמוך הרבה יותר, יכול לשקול נקיטת הליך אזרחי כנגד השמאי שהתבסס באופן אוטומטי ו"עיוור" על וועדת ששון תוך הימנעות מהפעלת שיקול דעתו המקצועי.
במקרה שהיה סירבה חברת הביטוח לפצות מבוטח עבור "ירידת ערך" שהוסבה לרכבו בשל נזקי ברד, וזאת מחמת גילו ה"מתקדם". בית-המשפט סבר, ובצדק, אחרת בקובעו כי "עם כל הכבוד לועדת ששון, ירידת ערך של רכב בעקבות תאונה יכול ותהיה לכל רכב. טול לדוגמא רכב מיוחד כמו רכב אספנים. האם משום 'גילו' של רכב זה אין להעריך נזק בגין ירידת ערך שבאה בעקבות תאונה? התשובה חייבת להיות שלילית".
בית-המשפט שמע את עדותו של התובע באשר לבעיה בה נתקל כאשר ביקש למכור את רכבו, משום שקונים פוטנציאלים הציעו מחיר נמוך ביותר לרכב בגלל נזקי הברד. השופטים אף קיבלו את הסברו כי אילו תיקן הרכב, היה המצב אף חמור יותר משום שרכב נצבע במה שמכונה "צבע כללי" מעיד לכאורה כי הרכב עבר תאונה קשה.
לפיכך הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי נגרם לתובע נזק בגין "ירידת ערך". מעבר לירידת הערך המלאה ראה לנכון אף בית-המשפט להשית הוצאות גבוהות יחסית על המבטחת.
לכן, ראוי היה כי שמאי הרכב בישראל ישקלו ביתר זהירות את חוות-דעתם המקצועית שעה שהם קובעים "ירידת ערך" על-פי דו"ח "וועדת ששון" ועל אחת כמה וכמה שעה שהם נמנעים לחלוטין מלקבוע "ירידת ערך" כאמור.
מומחה המתרשל בקביעתו עשוי לחוב עבור כל הצדדים הנסמכים על חוות-דעתו. כך, למשל, שמאי שזומן מטעם חברת הביטוח לבדיקת רכב, ואשר ראה לנכון להפחית מעבר לראוי משיעור הפיצוי, עשוי להיתבע אישית על-ידי כל אדם שיינזק כתוצאה מהסתמכות על אותה "חוות-דעת".
כאמור, מן הראוי היה ששמאי הביטוח בישראל יחלו לראות עצמם כמומחים בשוק הרכב, ולא כפקידים שכל תפקידם סיכום סכומים לפי קריטריונים קבועים מראש. מן הראוי היה גם כי בתי-המשפט יתייחסו בהסתייגות לקביעות חד-משמעיות שייתכן ופג-תוקפן זה מכבר, שלא ברורה מערכת השיקולים שהשפיעה עליהן, ואשר מתעלמות ממצבו בפועל של הרכב הניזוק.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
www.rnc.co.il